עוד יוסף חי תסב

חוטא וצריך לעשות תשובה, וזהו וישב אברהם בבאר שבע, היא התורה גורמת לו לקיים תמיד מצות התשובה, דכתיב בה ושבת עד ה' אלקיך

פ' חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. י"ל כמו דנקיט בשבע לשון רבים כן במאה ובעשרים הול"ל מאה שנים ועשרים שנים, ולמה נקיט בהו שנה שנה. ונ"ל בס"ד דהאדם ראוי שיהיה שפל ונמאס בעיני עצמו, על ידי שיזכור תמיד מצבו ותכונתו בשנה הראשונה של חייו, שהוא מעת לידתו עד היותו בן שנה, שאז גופו עומד בתכלית הגרעון והמאוסות, כי הוא כמו אבן דומם, אלם שאינו מדבר, וחגר שאינו מהלך, ומשתין ומוציא רעי בבגדיו שצריך לקנחו ולרחצו תמיד, ואם יאחוז בידו דבר מאוס ומשוקץ יניחנו תכף ומיד לתוך פיו. ואינו מרגיש ואינו מבחין, ועוד כמה וכמה גרעונות ומאוסות נמצא בו. ואמרו חכמי הטבע אם היה הקב"ה נותן דעת שלם מעת לידתו היה האדם מת באנחתו, כי היה מרגיש בחסרונות וגרעונות שבו, ולא היה יכול לסבול, ועל כן המסתכל בגורלו על מצב ותכונת גופו בתחלתו, יבין וירגיש בגרעון ופחיתות האדם שהוא בשר ודם, ולא יבא לידי גאוה וגבהות, אלא ידבק בשפלות וענוה, וכאשר פרשתי בס"ד בביאור קהלת בפסוק החכם עיניו בראשו

נמצא נכון ויאות לאדם שיהיה מסתכל כל ימיו מה שהיה מצבו ותכונתו בשנה הראשונה שנולד בה, כדי שבזה יקנה מדת הענוה וידבק בשפלות ולא יתגאה, ועל זה בא הכתוב ללמדנו לפי דרכו שבח הצדקת שרה אע"ה, שהיתה דבוקה במדת השפלות, ונמאסת עצמה בעיניה, כמ"ש נבזה בעיניו נמאס, דגם בהיותה בת מאה תזכור ותביט תמיד על שנה הראשונה דאחר לידתה, איך היה מצבה ותכונתה, ולז"א ויהיו חיי שרה מאה, פירוש כשהגיעו חייה עד היותה בת מאה, היתה מבטת על שנה, כלומר שנה הראשונה של חייה, איך היה מצבה ותכונתה, כדי שבזה תהיה דבוקה בשפלות וענוה ולא תתנאה ביופי והדר גופה וכחה וגבורתה, ולא תחשוב שהיה לה הבטה והסתכלות זו כשהגיעה לזקנה בלבד, שנעשית קרובה למיתה, דהגוף נראה בו סימני הכליון בחלישותו ובקמוט עורו וברזות ודלות בשרו, לכן נתעורר לבה להביט על זמן דלות גופה בשנה הראשונה משא"כ בזמן היותה בבחרות שגופה עומר בכל תקפו ויופיו והדרו וכחו, לא היתה משימה לב על חסרונות הגוף ודלותו שהיה לו בשנה הראשונה, לז"א ועשרים שנה, כלומר גם בהיותה בת עשרים, שאז גופה הוא בתוקף ההידור והיופי במראהו וקומתו וכחו וגבורתו, היתה ג"כ מסתכלת ומבטת בשנה הראשונה ההיא, שהיתה בתחלת לידתה, ולכן נקיט בשתי חלוקות אלו של מאה ושל עשרים שנה שנה, לרמוז על מה שאמרנו. ואז אח"ז אמר ושבע שנים, כלומר כשהיתה בת שבע היתה רואה וחושבת עצמה שהיא בת שנים של חיוב, כלומר היא גדולה שהגיעה לשנים של חיוב, שתהיה מתחייבת בהם, שיש לה דין גדולה ואין לה דין קטנה, ולכך היתה מדקדקת במעשיה כמו הגדולים בשנים שבאו לכלל חיוב. אי נמי הכי קאמר, כשהיתה בת שבע שנים היתה זוכרת יום המיתה, שהיתה חושבת שכבר לקחה שני חיי שרה הקצובים לה, לא תשכח זכרון המיתה מלבה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, אומרו ויהיו חיי שרה ולא אמר ותחי שרה, היינו כי נודע יש אדם בא לעוה"ז בשביל תיקון עצמו, ויש כי כבר השלים תיקונו, או מעיקרא לא היה צריך לתיקון עצמו, כי לא היה חסר כלום, ורק הביאו הקב"ה לעוה"ז בשביל לתקן אחרים, ולהשפיע על ידי מעשיו בעולמות העליונים, וידוע כי אברהם ושרה לא היו חסרים תיקון לעצמם, כי היו שלמים מפאת עצמן ובאו לתועלת אחרים, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשה זו וז"ל, ידענו מחכמי האמת כי אברהם ושרה באו לתקן את אשר עותו אדם וחוה, וכן נראה ממדרשי רז"ל כאומרם בב"ר, למה לא נברא אברהם תחלה, מפני דמה שקלקל אדם בא אברהם ותיקן, ואם היה הוא נברא תחלה מי יתקן אחריו. נמצא כי לתקן אדה"ר בא אברהם, והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם, אלו גרמו קללה ואלו ונברכו בך וכו', כמאמרם ז"ל בב"ר פ' י"ט, אלו קלקלו הנפש, ואלו עשו הנפש, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן אלו אכלו והאכילו מה שהביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שהביא חיים לעולם, כי ע"י שהיו מאכילים וגומלים חסד נתקיים העולם וכו' עכ"ל ע"ש. נמצא אברהם ושרה לא היו חסרים כלום, ולא באו להשלים חסרונם, ולתקן פגמם ח"ו, אלא באו לתועלת אדם וחוה ולתועלת העולם כולו, וע"י ג"ח שעשו המשיכו שפע ותיקון וחיות לעולמות העליונים ולעולם התחתון הזה, וידוע דכל משפיע נחשב זכר, וכל נשפע נקבה. וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בארבע ככרות שמביאים על השלחן בסעודות שבת, דהשתים העליונים הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו דשמא קדישא שהם משפיעים, ושתי ככרות התחתונים הם כנגד אות ה"א ראשונה ואות ה"א אחרונה בשם הוי"ה, שהם נשפעים, דאות ה"א ראשונה נשפעת מן אות יו"ד, ואות ה"א אחרונה נשפעת מן אות וא"ו, ולכן צריך הבוצע להגביה בשעת ברכת המוציא את שתי ככרות העליונות שהם כנגד יו"ד וא"ו, על שתי ככרות התחתונות להשפיע בהם, וכנז' בד"ק בשער הכונות

ולכן באשה יש אות ה"א שהיא נשפעת, ובאיש יש אות יוד שהוא משפיע, אך יש אשה צדקת כשרה שרה אע"ה וכיוצא בה, שלא באה לעוה"ז בשביל תיקון עצמה אלא בשביל תועלת אחרים, נמצא דאע"פ שהיא אשה היא דומה לאותיות יו"ד וא"ו שהם משפיעים, ולא לשתי ההין שהם נשפעים, וז"ש ויהיו חיי שרה, כלומר חיי שרה שבאו בעוה"ז לתקן בהם חסרון אדם וחוה, ולתועלת אחר. היו דוגמת יו"ד וא"ו שהם משפיעים ולז"א ויהיו, חלק תיבת ויהיו לשתים, וקרי בה וא"ו יו"ד היו, חיי שרה, דהיינו חיי שרה שנעשה בהם תועלת לעולם היו דוגמת וא"ו יו"ד דשמא קדישא שהם משפיעים לשתי ההי"ן, כן חיי שרה היו משפיעים לעולמות העליונים שהם סוד ה"א ראשונה, ומשפיעים לעולם התחתון שהוא ס"ד ה"א אחרונה

ועוד נ"ל בס"ד, אומרו ויהיו חיי שרה ולא אמר ותחי שרה, לרמוז על אות ה"א שדבוקה בה האשה, שהיא יש לה שתי צורות, האחת היא צורת וא"ו תוך ד', והאחת צורת יו"ד תוך ד', וכל צורה יש לה בחינה בפ"ע, ושניהם נתקנו בחיי שרה, וז"ש ויהיו חיי שרה חלק מלת ויהיו לשתים וקרי בה וא"ו יו"ד היו חיי שרה שהם באות ה"א דהיינו צורת וא"ו תוך ד', וצורת יו"ד תוך ד'

ואמר עוד מאה שנה ועשרים שנה, ולא אמר שנים, רמז לפי דרכו, שהצדיק שנותיו וחייו כפולים, ע"ד שאמר בן סירא, אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. והענין הוא כי הצדיק גם בלילות עושה תיקון בעת אכילה ובעת שינה, ואצלו לילה כיום יאיר כחשיכה