עוד יוסף חי תס

הווייתו הראשונה, ואמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולכן גם השנים אשר יחיו בהם בניו וזרעו ותלמידיו שהם בני ביתו נחשבים לו לחיים לעצמו, בכלל שנותיו שקדמו לו

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, כפל שכפל הדברים באומרו היו יהיה, וגם מה שתלה בזה הידיעה שהודיעו במפלת סדום, והוא כי יש צדיק טורח במעשיו כפליים, והוא משל לאדם שראה שדה מליחה ועלתה כולה קמשונים וכסו פניה חרולים, ומלבד זה כולה מלאה גבשושית וסלעים, ובא אדם זה ותיקנה ונקה אותה, ויסיר כל המכשולים שבה עד שעשאה ארץ מישור, ואח"כ טרח לנטוע בה כמה מיני אלנות ולזרוע בה כמה מיני זרעים ומיני בשמים ואהלים, ועשה בה הווייה אחרת חדשה שתהיה ארץ גנות וכרמים, הרי עשה בה שתי הוויות. וכן אברהם אע"ה פתח עיניו וראה לפניו אנשים רעים וחטאים המשחיתים ומחריבים העולם, וכמה טרחות טרח לנקות מקומו ודרכיו מן קוצים וברקנים אלו המשחיתים את החומר שלו ואחר שניקה חומרו שלו מן קוצים אלו הנתלים בו, שבזה הניקוי נעשה הווייה חדשה לחומר גופו, אז עשה לו הווייה אחרת לקשטו ולהדרו ולפארו בכמה אורות הבאים ע"י צדקתו ומעשיו הטובים, שיאיר ויזהיר וינהיר גופו בהם, וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, הרי זה הווייה שנית

והנה שורת הדין מחייבת כיון שטרח אברהם אע"ה לנקות חומר שבו מן כוחות הקליפה שהיו רצים להתאחז ולהדבק בו, והוא שכר כוחם וניתק חבלים שלהם שבזה הועיל להחליש כח הקליפה הכללית של העולם, לכן כל קליפה שיגיע זמנה להשבר ולהתבטל הוא יזכה וירש חלקים הטובים של קדושה הטמונים בה, ולכך קליפת סדום שהגיע זמנה להשבר ולהתבטל לגמרי הוא ירש ויקח חלקי הטובים הגנוזים בה, ולכך נמצא מפלת סדום היא להנאתו ולטובתו, ולכן ידיעה ובשורה זו שייכה לו, וז"ש המכסה אני מאברהם את כל אשר אני עושה בסדום, שצריך לבשר אותו בדבר המפלה של סדום שיהיה ע"י ביטול ושבירת הקליפה שלהם, יען כי ואברהם היו יהיה, כלומר טרח בשתי הוויות שעשה בחלקו, הא' לנקותו מן קוצים וברקנים של הקליפות, והב' לקשטו ולפארו באורות שרפי קודש הנבראים מן תורה ומצות, ומחמת כן שורת הדין מחייבת שהוא יזכה לירש את נ"ק אשר בקליפת סדום אחר שתשבר, ולכן נמצא ידיעה זו היא שייכה לו שהיא בשורה טובה אליו

וה' פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה' לשרה כאשר דבר. נ"ל בס"ד כפל הלשון, כי הקב"ה הבטיח לאברהם אע"ה על יצחק דברים שיש בהם טובה בנגלה שלהם, ויש בהם טובה רוחנית בנסתר שלהם. וידוע מ"ש באדרא מה בין דבור לאמירה, היינו אמירה בלחישו בנסתר, ודבור בהכרזה בגלוי, לכן חלק הנסתר נקרא בשם אמירה, וחלק הנגלה נקרא בשם דבור, ובא הכתוב לומר שהקב"ה קיים את שתיהם מה שאמור בנגלה, ומה שאמור בנסתר, וז"ש וה' פקד את שרה כאשר אמר בחלק הנסתר של דברי הבטחתו, ויעש ה' ג"כ לשרה כאשר דבר, בחלק הנגלה של דברי הבטחתו

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, בהקדים מה שפרשתי בס"ד בפ' לך לך, בפסוק ישפוט ה' ביני וביניך, דאע"פ שלפי הנראה מסרה עליו דין, עכ"ז בלבה לא כיונה למסור דין, אלא כוונתה לומר בעבור צער זה שנעשה לי ע"י הגר, אשר ראתה כי הרתה ואקל בעיניה, יתן לי הקב"ה שכרי, שאוליד בן שיש לו נשמה טובה, ורמזה דבר זה במספר שיש בין שמה שרי שהוא תק"י, לבין מספר אברם שהוא רמ"ג, וההפרש שיש ביניהם הוא מספר נר טוב, כי נשמת הצדיק נקראת נר טוב, דכתיב נר ה' נשמת אדם, וז"ש ישפוט ה' לתת שכרי בדבר שיש ביני וביניך, כלומר בין מספר שמי לבין מספר שמך, שבאותה עת היא שמה שרי והוא שמו אברם. ואמרה דבר זה ברמז כדי שיבין אברהם אע"ה שמוסרת דין עליו, ואז יתפעל ויגרש את הגר. אמנם אע"פ שתוכיות הלב שלה בדברים אלו לטובה ולא למסור דין, עכ"ז כיון שרצתה שיבין אברהם אע"ה שמוסרת דין עליו, ובזה נצטער מאד כי חשש מדבריה לכך נענשה שנפטרה קודם ממנו כמאמר רז"ל. והנה באמת הקב"ה דן את דבריה כפי הנגלה שבהם והעניש אותה, וגם דן את דבריה כפי כונת הלב שלה ונתן לה בן צדיק שיש לו נשמה קדושה הנקראת נר טוב, שהוא דבר הרמוז בין מספר שמה למספר שם בעלה, וז"ש וה' פקד את שרה כאשר אמר, הפה שלה אמירה רכה, שהוא על הנסתר של הדברים, שנתן לה בן שיש לו נשמה הנקראת נר טוב, וגם עוד ויעש ה' לשרה עונש כאשר דבר הפה שלה, כלומר מסירת דין שהוא דבור קשה, דידוע מ"ש בעלמא, דבור קשה, אמירה רכה

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. נ"ל בס"ד דידוע שיש ב' דרגין הפכיים שהם דרגא דאמת ודרגא דשקר, ועתה בעיה"ר אין דרגא דאמת חזקה ונוהגת בעולם, אלא רובא דעלמא דבוקים בדרגא דשקר, וכמ"ש ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, אבל לעתיד תתבטל דרגא דשקר, ואין העולם מתעסקים אלא בדרגא דאמת, דכתיב שפת אמת תכון לעד, דהיינו תכון לעתיד, ועד ארגיעה שפת שקר, וכמ"ש בזוה"ק מ"ש ר"א לאותו נכרי כוננת לא כתיב אלא תכון לעת"ל. ובזה פירשו המפרשים ז"ל רמז המשנה אליהו זכור לטוב יבא לעתיד לקרב את המרוחקים ולרחק המקורבים, דהיינו אותיות אמת הם מרוחקים זע"ז, א' בראש אלפא ביתא, ומ"ם באמצע ותיו בסוף, שיקרב דרגא דאמת אשר אותיותיו מרוחקים שכל העולם יהיו אחוזים ודבוקים בדרגא דאמת, ולרחק את הקרובים הוא דרגא דשקר, אשר אותיותיו הם קרובים זע"ז, שידחה דרגא דשקר מן העולם, עכ"ד

והנה ידוע כי שלשה ימים של עקידה הם יום ראשון כנגד זמן בית המקדש הראשון, ויום שני כנגד בית שני, ויום שלישי כנגד זמן בית שלישי שיבנה במהרה בימינו, ובזה פרשתי בס"ד יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ולזה רמז כאן הכתוב לפי דרכו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, רמז לזמן בית שלישי שיהיו כל ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, והיינו אברהם קאי על הצדיק שהוא אב הרם, או האב רם הוא הצדיק, אי נמי אברהם שהוא בחסד נושא עיניו לאור החכמה, שהוא למעלה מן החסד בעשר ספירות לקבל שפע ממנו בתמידות. וירא את המקום, השכינה הנקרא מקום, מרחוק, כלומר בדרגא דאמת אשר אותיותיו רחוקים זה מזה, שלא יהיה עוד שליטה ועסק בדרגא דשקר שאותיותיו קרובים אלא כל ההשגה והידיעה בחכמה תהיה בדרגא דאמת, ולכן גבי ישראל במעמד הר סיני שהשיגו ידיעה בחכמה עליונה, כתיב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, כלומר בדרגא דאמת שבה היו משיגים הידיעה הראויה להם אותו עת, ולכן נביא האמת אומר מרחוק ה' נראה לי, כי נביא השקר רואה בדרגא דשקר

ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם. קשא מה בא הכתוב ללמדנו בזה הדבר שא"ל שבו פה עם החמור. ועוד ק' למה לא לקח החמור ביום השלישי לרכוב עליו עד ההר שראהו מרחוק