עוד יוסף חי תנז

אז תזכה שיהיה בן לשרה אשתך, דהיינו שהוא נקרא בן שזוכה לרוח דאצילות

ותשחק שרה בקרבה לאמר אחר בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב בינה לעתים ז"ל, ע"פ מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, הכונה אם תראה נס גדול יוצא מהקש הטבעי, לכן יהיה בעיניך דבר פלאי, הנה מצידו יתברך אינו פלא, אלא נס, דבר שהוא נגד הטבע אצלו הוא כדבר הווה ורגיל, שאין הפרש אצלו בין טבעי לבין אינו טבעי, ורק הפלא הוא מצדינו. ולז"א מאת ה' היתה זאת כדבר הווה ורגיל, ומה שהיתה אבן התחתונה לראש פינה אינו חידוש, אך היא נפלאת בעינינו, אנחנו בני האדם בעלי חומר היושבים תחת ממשלת הטבע. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל ששם הוי"ה פועל דברים שהם למעלה מן הטבע, אבל שם אלקים פועל כפי הטבע, ולכן אלקים גי' הטבע, ולכך אמר מאת ה' היתה זאת, פירוש מצד שם הוי"ה אין שום פלא אלא הכל נראה דבר הווה ורגיל. ולכן ארז"ל העושין לו נס שהוא הפך הטבע, מנכין לו מזכיותיו, ולכך אותו איש שנעשה לו נס והניק מדדיו את בנו, אמרו בגמרא כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, ופירש באה"י ז"ל כמה נגרע מזכיותיו על דבר זה שנעשה לו שהוא הפך הטבע

והנה יש לחקור מאחר שהעושין לו נס גרוע יהיה מזכיותיו שמנכין לו בעבור הנס, א"כ צדיקים הראשונים שהיו מורגלין בנסים הרבה שעושה להם נסים גדולים נגד הטבע, היתכן לומר שגרעון גדול יהיה להם זה ח"ו. ונראה בודאי דאין מחסור לצדיקים הגדולים בעבור זאת, כי הן האדם בעוה"ז הוא תחת שלטון הטבע ששולטים בו הכוכבים והמזלות שהן הן הטבע, מ"מ יש צדיק גדול שיוצא מתחת שליטת הטבע, שלא תהיה הנהגתו והשפעתו בשם אלקים שהוא עולה מספר הטבע, אלא הנהגתו והשפעתו תהיה בשם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, ושם לא יש הפרש בין הטבע לבין הפך הטבע, ולכן אם עושין לו נס שהוא עניינו הפך הטבע, אין מנכין לו מזכיותיו כיון שנשפע משם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, וכל הנעשה הפך הטבע הרי הוא כדבר טבעי שהוא הווה ורגיל

ובזה יובן בס"ד המאמר בגמרא דתענית פ"ג על רחב"ד זיע"א, שבא לביתו בערב שבת וראה את בתו עציבה, אמר לה בתי אמאי עציבת, אמרה ליה דאחלף ליה מנא דמשחא במאנא דחלא ורמאי בשרגא אמר לה מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שנטלו ממנו אור להבדלה ע"כ. ויש לדקדק חדא למה אמר רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק, יאמר בקיצור דקב"ה יאמר לחומץ וידליק, ועוד הפתילה שהיתה בחומץ תכבה תכף כשיגיע האש לחומץ, ומשטחיות המאמר נראה שהיה שיעור זמן מה מן ההדלקה עד דברי רחב"ד, ונמצא כשאמר רחב"ד כן כבר נעשה הנס שהדליק החומץ ולמה נעצבה. ולפי האמור מובן שפיר דודאי כבר הגיע האש לחומץ, ועכ"ז הפתילה דולקת, אמנם היתה נעצבת כי הוצרכה לנס פלאי כזה שידליק החומץ כמו השמן שהוא שינוי הטבע, ומי יודע כמה זכיות ינכו לה מן השמים בעבור נס זה, וכמ"ש רז"ל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, וכן אמרו על אותו האיש דהיה מניק בדדיו כמו אשה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, ואמר לה אביה לא תחושי על הדבר הזה, כי אנחנו יצאנו משליטת הטבע, דהנהגתינו היא על ידי שם הוי"ה ב"ה הפועל למעלה מן הטבע, ולכן שינוי הטבע אינו נחשב אצלינו למעשה נס כדי שיהיה לנו ניכוי זכיות בעבורו, דלגבי דידן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, כלומר כמו הדלקת השמן דלא חשיבה שינוי הטבע, כן הדלקת החומץ לא חשיבה שינוי הטבע, והדלקת נר שלנו בחומץ הוא כמו הדלקת השמן שהוא דבר ההווה ורגיל. ולכך לא יש אצלינו ניכוי זכיות בעבור זאת, ולמה תעצבי

והנה מן השמים הוכיחו על דברים אלו שאמר רחב"ד לבתו שהם אמת, ואין נעשה להם נכוי זכיות בעבור מעשה נסים שהם הפך הטבע, משנתגדל ונמשך נס זה של הדלקת החומץ כל היום עד שעת הבדלה, וזו הוכחה ברורה שאין מנכין מזכיותיהם בעבור נס זה, דאם מנכין יש תרעומת לבתו של רחב"ד להתרעם על מעשה הנס שנעשה ביום, שדלק החומץ כשמן, דלמאי אצטריך לה נס, דהא ודאי צריך לנכות מזכיותיה כפליים שהוא בעבור הדלקת החומץ כשמן בלילה וביום, ובשלמא הדלקת הלילה אצטריך להו, אבל הדלקה של יום למאי אצטריך, דשרגא בטיהרא מאי מהני, ולמה יאריכו הנס להדליק החומץ ביום ולנכות מזכיותיה, אלא ודאי אין כאן ניכוי זכיות כלל. ובזה נתברר הדבר לעיני הרואין שידעו דהנס נעשה להם בחנם, ולא ניכו מזכיותיהם דבר, והרויחה בנס זה שנתקדש ש"ש על ידה

ובזה מובן היטב טענת שרה אע"ה, שגם היא היתה חוששת במעשה הנס של הריון שלה, שלא נתעברה עיבור טבעי בעודה קטנה בשנים, אלא נתעברה בימי זקנתה בהיותה בת תשעים שנה, שזה העיבור הוא בנס הפך הטבע, ולא עוד אלא שהיה נס כפול, שגם בעלה זקן בן מאה שנה ואין מוליד כפי הטבע, וחוששת על ניכוי הזכיות כמה צריך לנכות בעבור נסים אלו. וז"ש ותשחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, כלומר בשורה זו של הריון שמבשרני המלאך היא אליה וקוץ בה, יען שאין אני בחורה שיהיה עבורי טבעי, אלא אחר בלותי היה לי עדנה, וזה נס מצידי, וגם מצד בעלי הוא מעשה נס, כי אדוני זקן הוא ואינו מוליד בטבע. ועל זה אמר השי"ת לאברהם אע"ה למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, כלומר אע"פ שבודאי אני אלד מעתה, כי בשורת המלאך אמת היא ואין מעצור לה', אך דא עקא כי אני עתה זקנתי, ולכן יהיה עבורי ולידתי בנס גמור, ומי יודע כמה זכיות ינכו לי בעבור זה, משא"כ אם היה עבורי בילדותי היה טבעי, ואין מנכין זכיות בעבורו, ואתה אמור לה למה היא חוששת על כך, וכי היפלא מה' דבר, כלומר כל שינוי הטבע הוא נחשב פלא, דעל כן נקרא עליו שם נס, זהו מצד האדם, אבל מצידו יתברך אין שום מעשה בעולם נחשבת פלא, אלא הכל נחשב דבר הווה ורגיל, וכמ"ש מאת ה' היתה זאת, כלומר הנעשה ע"י שם הוי"ה חשיב דבר הווה ורגיל, ורק היא נפלאת בעינינו אנחנו התחתונים שנשפעים על ידי שם אלקים, אז נחשבים דברים הנעשים הפך הטבע לפלאות, יען כי שם אלקים פועל על פי הטבע, שאין כל אדם זוכה להיות השפעתו על ידי שם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, וכן כאן אמר היפלא מה' דבר, כלומר דבר הנעשה על ידי שם הוי"ה היתכן שיהיה נקרא עליו שם פלא, אלא כל הנעשה ע"י שם הוי"ה חשיב דבר הווה ורגיל, ולכן למה תחוש שרה לנכוי זכיות, מאחר כי אתם צדיקים גדולים שהשפעה שלכם תהיה בשם הוי"ה שפועל למעלה מן הטבע, ולכן הריון שלה אע"פ שיהיה לה בזמן הזקנה אין זה חשיב פלא כדי שינכו מזכיותיה, דלגבי דידיה זמן הילדות וזמן הזקנה הכל שוה

ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם