עוד יוסף חי תנו

מים תחלה לא יוכל לאכול כראוי, אלא מוכרח לאכול מעט ומושך ידו, על כן הצמא צריך לשתות תחלה מים ואח"כ יאכל כאות נפשו. ובזה פירשו המפרשים ז"ל אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו אכול ושתה יאמר לך, כלומר ניכר שהוא צר עין כי יאמר לך אכול תחלה ואח"כ שתה, כדי שלא תאכל הרבה אלא מעט. ובזה פירשתי בס"ד מ"ש הכתוב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, כלומר כ"כ רעים היו שאפילו במנהג צרי עין להקדים הלחם ואח"כ המים לא נהגו עמכם, אלא לא הביאו לכם לחם ומים כלל. גם עוד ידוע כפי טבעו של אדם אם הוא צמא הרבה ושתה מים הרבה עד שנתמלאת בטנו מים על כל גדותיה, לא יוכל לאכול אח"כ, אלא צריך לשתות קודם אכילה מעט מים ואח"כ יאכל כראוי. גם עוד אם אדם בא עיף מן הדרך ויגיע מאד לא יוכל לאכול כראוי אלא עד שינוח גופו, ותקנתו שירחץ רגליו כי הרחיצה מסירה חצי יגיעה מן הגוף, ואחר הרחיצה ישב וישען זמן מה, ואז תהיה מנוחת גופו שלימה ויוכל לאכול היטב כראוי

והנה כאן אברהם אע"ה מרוב חבתו באורחים הבאים יגיעים מן הדרך בחום היום, עשה להם תיקון ושמירה למנוחת גופם מן היגיעה, כדי שלא תהיה היגיעה סיבה למעט באכילתם, אלא יאכלו אכול ושבוע כאות נפשם, והוא כי בראותו העולם חם מאד בו ביום אמר מסתמא הם צמאים הרבה, ואם אביא להם אכילה בלתי מים תחלה לא יוכלו לאכול, ואם אביא מים הרבה מחמת הצמא ישתו מים רבים, ואז לא יהיו יכולים לאכול כלל, על כן אמר להם יוקח נא מעט מים בקנקן כדי שלא תשתו מים הרבה לצמאכם, ואח"כ רחצו רגליכם במים אחרים שנביא לכם בכלי גדול של רחיצה, שתניחו רגליכם בתוכו לרחוץ אותם, שבזה הרחיצה יוסר חצי היגיעה שהיה לכם מחמת מהלך הדרך, ועוד תושלם מנוחת הגוף שלכם ע"י שתשענו תחת העץ, ובזה תושלם מנוחה שלכם, ואח"כ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, כי ע"י רווי צמאכם במעט מים ומנוחת ושלות גופכם ברחיצה ושעינה, תוכלו לאכול לחם שיעור חשוב אשר יסעוד לבכם. כי על כן עברתם על עבדכם, דהיינו צר עין אם יראה אחרים נהנים מן ממונו לבו מת, וכמ"ש גבי נבל וימת לבו בשמעו המנחה שהוליכה אביגיל לדוד הע"ה, אבל צדיק טוב עין כשרואה אחרים נהנים מן ממונו יהיה לבו תם, הפך אותיות מת, יען כי מי שהוא טוב עין לבו משתוקק ומתאוה מאד להטיב לאחרים, ולא תשתלם תאות לבו אלא כשרואה אחרים נהנים מטובו, ובפרט אברהם אע"ה שהוא אשר קיים עמוד ג"ח להעמיד בו העולם, ואותו היום שלא באו אורחים אצלו היה רואה עצמו חסר, וכשבאו אורחים אלו לבו הלך בתם שנשלמה ונתממה תאותו, ולז"א כי על כן שאתם נהנים מאכילה שאביא לכם, עברתם על עבדכם, חלק תיבת עברתם לשנים, וקרי בה עבר תם, שהוא הפך אותיות מת, אשר יעבור על צרי עין בראותם אחרים אוכלים ונהנים מהם, ורצונו לומר אם אתם אוכלים ושבעים אז אני רואה עצמי כאלו אכלתי ושבעתי, אע"פ שאני רק עומד עליכם ואיני אוכל עמכם

ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. איתא במדרש אמרו כן תעביד סעודה לבר דיתיליד לך. וי"ל מה תפלה היא זו, כי הוא לא אמר עתה להביא אלא רק פת לחם ומעט מים, ואם מתפללים עליו שיעשה כן בסעודת מילה של הבן שיולד לו, הנה זו סעודה של עניים בתכלית העניות, ואיך יברכו אותו כה שיעשה סעודה בפת לחם בלבד. ונ"ל בס"ד בהקדים דמיון לזה, מעשה שהובא בשעשועים, ברב אחד שנקרא לבית איש עשיר שהיה בור ועם הארץ לסעודת בר מצוה, ליום מלאת לבנו, י"ג שנה. ויבקש אבי הבן את הרב לתהות על קנקנו של הבן לבדקו בדברי תורה וחכמה, ויבדקנו ולא נמצא בו חכמה שיתפאר הבן בה. ואח"כ שאל אבי הבן את הרב איך מצא את הנער בחכמה והשכלה, ויאמר הרב יתן ה' שאזכה לראות בבני כמו שראיתי בבנך, וישמח האב מאד בדברי הרב, וכל המסובים שהיו שם תמהו על תשובת הרב, כי המה ראו שלא נמצא בנער חכמה שיתפאר בה הנער, ואיך הרב פיאר אותו כ"כ שהתפלל שיראה בבנו כמו שראה בו. ואחר שקמו מן הסעודה שאל אחד מן הקרואים את הרב להגיד להם פשר דבריו, כי יודעים את הרב שהוא אמיתי ואין לו חנופה. ויאמר הרב כונתי בבקשתי הוא, כי כאשר ראיתי בזה הבן יתרון על אביו מדרגות הרבה בחכמה ודעת, כן אראה בבני שיתחכם מאד שאמצא בו עלי כ"כ מדרגות רבות, נמצא הדמיון שעשיתי הוא על היתרון שיש לבן על אביו שהיה בור ועם הארץ, ולא על גוף החכמה של הנער, ע"כ

וכן הענין כאן, שאותו היום עשה אברהם אע"ה סעודה להם, שהיו אורחים קדושים וטהורים, ויש באותה סעודה כמה יתרונות על הסעודות שהיה עושה לאורחים אשר לא היו עדיין נימולים, כי הוא הראשון שנימול שבאותו היום היה יום שלישי למילתו, וחוץ מזה ודאי לא היה מזדמן לו אנשים כשרים שיגיעו חד ממאה מכשרות אורחים אלו, והם באומרם כן תעשה בסעודת מילה של בנך סעודה לאורחים שיש בה יתרונות הרבה על אותם סעודות שהיית עושה עד היום, כמו שיש בסעודה שלנו היום יתרונות רבים על שאר סעודות שהיית עושה קודם זה, והיינו כי ברכו אותו שיצליח במעשיו לתקן כמה אנשים בכשרות וצדקות ובידיעת תורה וחכמה, וגם שימול אותם, דעי"כ ימצא לו בסעודת בנו אנשים קרואים לסעודת בנו שיהיה באותה סעודה יתרונות רבים במעלות הקרואים בסעודת בנו על סעודות שהיה עושה מקודם. נמצא אין כונתם לברכו על גוף האכילה ושתיה של הסעודה, אלא על יתרון מעלות האורחים הקרואים בסעודת בנו, כמו שהיה ביום זה בסעודה של יום זה מצד האורחים האוכלים, יתרונות על מה שהיה בקרואים אצלו בסעודות הקודמים, וכאשר פירש הרב כונתו בברכתו, שאין כונתו על גוף החכמה של הנער, אלא על יתרון המעלות הנמצאים בבן על אביו

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן לשרה אשתך. נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בספר הלקוטים של כתבי רבינו האר"י ז"ל הנדפס בעה"ק ירושלים תוב"ב, דחוה קודם החטא היה נקרא שמה חיה ביו"ד ואחר החטא נקרא שמה חוה בוא"ו ע"ש וידוע כי שרה אע"ה היתה גלגול חוה, ובאה לתקן את חטא חוה, והצילחה לתקן אותו החלק המגולגל בה, מן חוה, והנה בודאי אחר שהשלימה אותו החלק המגולגל בה, חזר אותו החלק לשם הראשון שהיה קודם החטא שהיא שם חיה ביו"ד, ונראה כי עתה הבטיח אותה המלאך אחר שתזכה לתקן החלק המגולגל בה להיות לו שם חיה, אז תזכה להוליד צדיק שהוא במדרגת בן ולא במדרגת עבד דהיינו שזוכה לרוח מאצילות, וכמ"ש רבינו בשער הגלגולים שהאבות זכו לרוח מן אצילות, וידוע כל הזוכה לאציצות נקרא בן, אבל הזוכה לבי"ע דוקא נקרא עבד, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בסוד אם כבנים אם כעבדים שאומרים בהיום הרת עולם בראש השנה. וז"ש שוב אשוב אליך כעת חיה, ר"ל בעת שתזכה אשתך להשלים תיקון החלק שמתגלגל בה לעשות לו שם חיה,