עוד יוסף חי תנד

פסוק שם כבוד מלכותו שהוא יחוד המלכות, ועוד נמי עד אלון מורה הוא היסוד שבו שם שדי, וכתב בתה"י ז"ל כי אילון מורה הוא כינוי ליסוד, והוצרך לכונות אלו מפני כי הכנעני אז בארץ היה תקיף בטומאה של אז שהוא ר"ת אשת זנונים, אל זר, אויבים זרים

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו'. י"ל למה לא אמר יפת תואר ויפת מראה כדכתיב גבי רחל ויוסף, והלא שרה אע"ה מן ד' נשים שהיו יפיפיות בעולם ועוד י"ל אומרו למען ייטב לי בעבורך, וכפל הדבר וחיתה נפשי בגללך, ובכלל מאתים מנה. ונ"ל בס"ד ותחלה ניישב חקירה א' שיש לחקור מה ראה אברהם אע"ה לסכן את שרה סכנה נפשיית לומר עליה שהיא פנויה ואחותו היא ובאמת היא א"א, ואם סמך שהקב"ה יעשה לו נס ולא תבא לידי איסור איך יסמוך על הנס ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בנחל אשכול שהוא חיבור על ספר האשכול שנדפס מחדש, בהלכות מילה, שנמצא באגרת לר"י יעבץ, ראובן ושמעון ירדו באניה לבא אל ארץ משפחתם, ויהי סער גדול בים ויחתרו המלחים לבא אל חוף ארץ שפאניה בעת הסערה, וכאשר כלה שבר שני האחים זה כמה ימים אחזם בולמוס בבואם אל ארץ גזרה, ויפגע ראובן בבית מחוץ לחומת העיר ויחמלו עליו ויתנו לו שם בשר לאכול ותאורנה עיניו, ושמעון גם הוא הלך אל בית אשר בעיר ויושם לפניו לאכול ויאכל, ובהיותם עיפים חלשים ונכאי רגלים ישבו שם ימים אחדים בלי הגיד כי יהודים הם מפני הגזירה. ויהי כי שב רוחם וידעו כי הם בכוחם ללכת, ברכי את בעלי הבתים אשר גמלו עמהם חסד וילכו. וטרם יפרדו התודע אל ראובן בעל הבית אשר הרת עמו ויאמר לו הכרת פניך ענתה בך כי אתה יהודי, דע אחי כי אני כמוך ומן היהודים האנוסים אנכי. ואני וכל בני ביתי שומרים מצות ה' בסתר ובמרתף מתחת לארץ אני שוחט ובודק ונזהר מבשר בחלב. ועתה אל תעצב בעבור עצרך בביתי כי בשר פגול לא בא בפיך. אך שמעון ידע כי בבית נכרי ישב ונבילות אכל מפני פקוח נפש. ויהי בבואם אל עירם וילך שמעון אל חכם עירו וישאלהו מה זאת עשה אלקים לי לעצרני בבית נכרי ולאכול בשר טמא, ולריעי הפליא חסדו. וישיבהו דבר בני הגד נא לי ואל תכחד ממני אם מעולם לא אכלת בשר אסור בלי אונס ויאמר אמת נכון הדבר פעם אחת הלכתי עם הנערים ביער וראיתי אוכלים לחם וגבינה ויין של נכרים והתאויתי תאוה גדולה אל הגבינה ואל היין, וטעמתי מעט מהם, ואמרתי יסלח נא ה' לעבדך בדבר הזה. ויען החכם ויאמר צדיק ה' בכל דרכיו. הנה רעך הטוב ממך מעולם לא בא בפיו דבר אסור וישמרהו ה' מתקלה גם בעת צרה ואונס, אבל אתה כבר עברת את פי ה' בלי אונס לא יקרת בעיניו לעשות לך נס עכ"ד, יע"ש. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד. והכונה מפני שלא הלך בעצת רשעים מעיקרו לעבור על ד"ת בשאט הנפש בלי אונס, לכן ובדרך חטאים שהוא דבר קרוב לשוגג דהיינו באונס לא ישב, כי הצילו השי"ת, כאותה מעשה שהזמין לו יהודי שהאכילו דבר כשר ומותר, וככתוב רגלי חסידיו ישמור

וכן הענין כאן כשקרב אברהם אע"ה לבא לתחום מצרים וראה אותם כולם שחורים כפחים, ואין להם לא תואר ולא מראה למקטון ועד גדול, שנראית שרה בתוכם יפה כלבנה ברה כחמה, הרגיש אם תכנס שרה לעיר תהיה בסכנה גדולה של איסור, כי מוכרח שיקחו אותה ויאנסו אותה ובפרט אנשים שרים גדולי המלכות, ואז התבונן בדעתו אם יכניסנה ויסמוך על הנס או לא יסמוך על הנס ויחזור לאחוריו, והתחיל להסתכל ולהביט במנהגים שלה שהיתה נוהגת בקטנותה בצניעות אם היתה נוהגת בחסידות יתירה במראה עיניה שלא תסתכל לראות באנשים נכרים בחורים וזקנים, ואפילו אם יזדמן ראיה פתאומית שיראו אותה או שתראה אותם היא תשמר ותברח מהם. ואינה מדברת עם שום אדם נכרי אפילו דבור של הכרח בשביל איזה עסק כדי שלא יראה אותה ולא יסתכל בה, באופן שהיתה מתנהגת בחסידות יתירה בענייני הצניעות מקטנותה, אז יסמוך על הנס ויכניסנה למצרים ולא יחוש פן ח"ו יהיה תקלה בכניסתה, כי בודאי הגמור יעשה לה הקב"ה נס לשמור אותם מכל דבר רע, ואם לא היתה מתנהגת בחסידות יתירה בענין הצניעות יחזור לאחוריו ולא יסמוך על הנס להכניסה למצרים, פן תפול ח"ו באונס רע שיאנסו אותה. והנה כאשר הביט והסתכל במנהגה הקדום מזמן היותה קטנה איך היתה מתנהגת בענין הצניעות ומראה עינים, ראה כי היה לה חסידות נפלאה בענין זה, ולכך אמר לה הנה נא ידעתי בהתבוננות שהתבוננתי בדרכיך ומנהגיך הקדום וידעתי כי אשה יפת מראה את לאו על יופי הגוף קאמר, אלא קאי על יופי מראה עינים ומראה הלב בהרהור והסתכלות עינים שדרך היצה"ר להחטיא את האדם בהם. ועתה ידעתי שאת נקיה ויפה מאד מצד דבר זה של מראה עינים, על כן לסכנה זו המזדמנת עתה לפנינו שהיא סכנת איסור מצידך וסכנת נפש מצידי, אבטח ואסמוך על הנס שיעשה הקב"ה לשמור אותי מן הסכנה באומרך מעתה אחותי את, ולז"א כי הסכנה היא והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו למעבד בך איסורא, אמנם אנכי אסמוך על הנס במה שתאמרי אחותי את, שבטוח אני שיעשה הקב"ה לי נס שייטב לי בעבורך, וזו הצלת הגוף שיצילני שלא אהרג, ועוד ג"כ הצלת הנפש שלא יזדמן לך איסור הגורם נזק לנפשי, אלא וחייתה נפשי בגללך, כי בזכות החסידות שהיה לך בצניעות אשר היית יפה במראה הלב ובמראה עינים נזכה לנס זה שיהיה בו הטבה לגוף ולנפש

ויאמר פרעה לאברם מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא. קשה מה מעשה עשה א"א לפרעה, ומה שהעלים ממנו שהיא אשתו אין כאן מעשה. ונ"ל בס"ד דידוע השטוף בזמה לבו נמשך על הנשואות ולא על הפנויות, כי תערב לו אשת איש יותר מאשה פנויה עשר ידות, וכמ"ש מים גנובים ימתקו וכמ"ש בסוף הגמרא דנדרים בההוא עובדא דנואף עם הך אתתא דלא הוה ניחא ליה לנואף שימות בעלה בסם הנחש, כדי שתשאר אשת איש ותערב לו יותר. ולכן חשב פרעה הא דלא הגיד לו אברהם אבינו על שרה שהיא אשתו, אלא הניחו בטעות שלו שיחשוב שהיא פנויה, מפני שחשב עליו שהוא נואף בעל זמה, ואם ידע שהיא אשת איש תרבה תאותו בה ויאנס אותה, אבל אם ידע שהיא פנויה לא יהיה תאוה כ"כ לה ויפרוש ממנה. ולכך חרה לו מאד דבר זה לחשוב עליו שהוא בעל זמה ביותר שדרכו בכך. וז"ש מה זאת עשית לי לחשוב אותי בעל זמה, כי על כן לא הגדת לי כי אשתך היא, אלא הנחת הדבר כאשר דברה היא על עצמה שהיא פנויה. ונרמז דבר זה באומרו מה זאת עשית לי והיינו אותיות מה זאת תחברם ביחד ויהיה מהם צירוף את זמה, ר"ל את לעז של זמה עשית לי. או תניח חולם ויהיה צירוף אות זמה עשית לי, יען למה לא הגדת לי כי אשתך היא, וזה יורה כאשר אמרתי

ועתה הנה אשתך קח ולך. נ"ל בס"ד דידוע דפרעה היה מדבר נסתרות מכח השר שלו שמשים בפיו דברים והוא לא ידע מאי קאמר, וכאן רמז שעתידה אשתו לקבל בשמה אות ה"א שנקראת שרה וההריון יבא ע"י אות ה"א כנודע. וז"ש ועתה הנה אשתך, חלק מלת