עוד יוסף חי תנג

להרן ממי אתה, אמר להם מאמונת אברהם אני, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו מפני שלא היתה אמונתו חזקה, ואעפ"כ נטלו המלאך מן האש והשליכו לפני אביו ומת על פני תרח אביו ע"כ. ע"ש

הרי נמצא כי אברהם אע"ה ביטל קליפת ע"ז ביטול גמור במחשבה ובדבור ובמעשה, והוא כי מעת שהכיר את הבורא יתברך וידע והאמין בלבו דכל הצלמים וע"ז שבעולם כולם הבל וריק ופירש מהם בלב שלם, הנה בזה ביטל את הקליפה של ע"ז במחשבה, כי כל אמונה זו היתה בלבבו דוקא, אך בדבור ומעשה עדיין לא נראה הדבר הזה אצלו, שאם היה אביו שומע ממנו איזה דיבור של גנאי על הצלמים כאשר דבר אח"כ כשנסע אביו, לא היה מאמין בו להניחו שומר החנות למכור צלמים במקומו, ואחר שהפקידו אביו במקומו למכור צלמים והיו באים אצלו לקנות והוא היה נכנס עמהם בדברים ומבזה הצלמים באומרו אוי להם איך יתכן אדם בן ששים שנה ישתחוה לצלם בן יום אחד והיו מתביישין וחוזרים לאחוריהם ולא יקנו כלום, ובזה ביטל קליפת ע"ז בדיבור כי פעל פעולה גדולה ורבה ע"י הדיבור הזה שלו שפירשו כמה בני אדם עע"ז, ואח"כ באה אותה אשה והביאה סולת להקריב לע"ז ולקח מקל ברזל ושבר את כל הצלמים, והרי בזה ביטל קליפת ע"ז במעשה ג"כ, ואז נעשה ראוי לנס גדול להצילו מן כבשן האש שהושלך בו דבזה גרם שהקליפות של ע"ז יושלכו לניקבא דתהומא רבא ויתבטלו שם, ועלייתו אח"כ מן הכבשן מורה על עליית נצוצי הקדושה אשר נטמעו בתוך הקליפה של ע"ז בחטא אדה"ר והבאים אחריו, והכל מכוון בדקדוק, נפילתו לכבשן בעבור קדוש השם גרמה נפילת הקליפה, ועלייתו מן הכבשן היתה הוראה על עליית ניצוצי הקדושה, ובזה נתבטל רובה של הקליפה ועלה חלק גדול מן נצוצי הקדושה אשר שם, וזה הנס של כבשן האש לא נעשה אלא עד שקיים אברהם אע"ה למטה בעולם התחתון הזה ביטול ע"ז במחשבה ודיבור ומעשה, כי כל תיקון לא יהיה שלם אלא עד שיושלם במחשבה ודבור ומעשה

ובזה מובן טעם נכון לחקירתינו הנז"ל, למה זכה אברהם אע"ה שיכנה הקב"ה אלקותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, כי בביטול הע"ז נגלית אלקותו יתברך ונתפרסמה בעולם, ולכך כיון שהוא ביטל הע"ז במחשבה ודבור ומעשה זכה כנגד זה שיכנה הקב"ה אלקותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, ולהורות כי הוא העיקר בדבר זה כי הוא היה הראשון במסירת נפשו על קדוש השם כשהושלך לכבשן, כי עדיין לא נעשה כזאת לשום צדיק שיביא עצמו לסכנה ודאית בעבור כבודו יתברך ויצילהו השי"ת, וליכא למתלי ולומר דחשב מתחלה שיעשה לו הקב"ה נס כיון דלא נמצא כזאת קודם ממנו, בו חותמים ולא בהם שאומרים בא"י מגן אברהם

ונראה לפרש טעם בס"ד להבטחות אלו ואעשך לגוי גדול וכו' שנתן לו טובה מדה כנגד מדה, כי כל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה, והיינו כנגד שאתה היחיד חלקת על הרבים שהיו עובדי ע"ז ופרשת מהם לכבודי, אשלם שכרך מדה כנגד מדה שאתה היחיד תהיה רבים כי תהיה גוי גדול. וכנגד אשר בטלת הע"ז וסלקת את חרון אף מן העולם כי ע"ז היא חרון אף ואתה בטלת אותה, על כן מדה כנגד מדה אברכה כי בחרון אף תסלק הברכה ובסילוק חרון אף תשרה הברכה בעולם. וכנגד אשר נתאזרת והשתדלת להמעיט שם נמרוד שהיה שונא ה' והמריד העולם באומרו שהוא עצמו אלוה ואינו ילוד מן איש ואשה, ואתה פרסמת אותו והמעטת והקטנתה שמו בגלותך עליו שהוא בן כוש, הנה כנגד זה אעשה לך מדה כנגד מדה ואגדלה שמך

וענין זה של נמרוד שגילה אברהם אע"ה את חרפתו שהוא בן כוש ואינו אלוה, מפורש בתנא דבי אליהו והביאו הרב זרע ברך ז"ל, שא"ל נמרוד לאברהם אע"ה אתה אברהם בן תרח אמר לו הן ואמר לו אי אתה יודע שאני אדון כל המעשים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ובני אדם מלפני יוצאין ואתה אבדת יראתי, באותה שעה נתן הקב"ה בינה באברהם אבינו וא"ל אדוני המלך עדיין לא הייתי יודע זאת, ואם רצונך אומר לפניך דבר לגדולתך אמר לו אמור, א"ל מנהגו של עולם מיום שנברא ועד עתה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב, למחר צוה אותה שתצא במערב ותשקע במזרח ואני מעיד בך שאתה אדון על כל המעשים. ואם אדון אתה הנסתרות לך גלויות תאמר מה יש בלבי ומה עתיד אני לעשות. באותו שעה הניח אותו רשע ידו על זקנו ותמה, אמר לו אברהם אע"ה אל תתמה לא אדון אתה בנו של כוש אתה. דאם אדון אתה למה לא הצלת את אביך מן המיתה, וכשם שאביך לא הצלת כך אתה לא תוכל להנצל וכו'. ע"ש

ובזה פירש הרב זרע ברך דקדוק עצום בפ' נח דכתיב ובני כוש סבא וחבילא וסבתכא וכו' וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גבור ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה' ויש להתפלאות בזה למה לא חשב הכתוב ולא מנאו עם אחיו סבא וחוילא וסבתכא וכו' והוצרך לומר בפסוק שני וכוש ילד את נמרוד. ועוד י"ל וכי עד אותו זמן לא היה גבור בעולם אלא נמרוד, ועוד למה סיפר הכתוב בשבחו של אותו רשע. ולפ"ד רז"ל הנז' נדרש יפה כי בתחלה יהיו העולם סוברים בני כוש הם סבא וחוילא וסבתכא, ואין נמרוד בכלל מפני שהיה עושה עצמו אלוה ואינו ילוד מן אב ואם, עד שבא אברהם אע"ה וגילה סוד זה בעולם וידעו שכוש ילד את נמרוד, משא"כ מקודם לא היו יודעין זה ואמר על זה הוא החל להיות גבור בארץ, כי קודם זה היה קורא עצמו אלוה אך עתה הוא אדם גבור בארץ על כן יאמר בפי העולם על כל אדם ערמן שצד את הבריות יאמר עליו זה האדם כנמרוד גבור ציד לפני ה' שהיה צד הבריות בערמתו הנוגעת לכבוד השם יתברך שנעשה נמרוד למשל בפי הבריות שכל ערמן ירמו אותו עליו עכ"ד, ודפח"ח. ולזה אמר שזכה אברהם אע"ה למעט ולהקטין שמו של נמרוד שגילה חרפתו שאינו אלוה אלא אדם ערמן בארץ, זכה אברהם אע"ה להבטחה זו של ואגדלה שמך מדה כנגד מדה

ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. י"ל למה פירש מקומות אלו וסגי לומר ויעבור בארץ, ומאי נפקא מינה בפרטות מקומות אלו, ועוד מה לשון אז דנקיט הכא. ונ"ל בס"ד כי אברהם אע"ה בראותו תושבי הארץ רעים וחטאים מאד ועע"ז הרבה והוא בא לגור בתוכם, חשש פן יהיה נזוק מן הקליפות שלהם ולכן בעברו בארץ היה מתכוין במהלכו בה להכרית הקליפה על ידי שם בן מ"ב דאנא בכח שהוא ז' שמות כנגד ז' עממין לדחות כוחם וטומאתם מעליו ועוד הוסיף לכוין ג"כ ביחוד של בשכמל"ו שאומרים שמות של אנא בכח כדי להפגיע הקליפה הכללית שלהם וידוע מ"ש הרב מג"ע ז"ל כמו שיש אז בקדושה כן יש אז בקליפה שהיא ר"ת אשת זנונים זו ניקבא דקליפה, וגם הוא ר"ת אל זר והוא דכורא דקליפה וגם ר"ת אויבים זרים הם אומה התחתונה שתחת רשותם. ואמרתי בס"ד כי שם אזבונ"ה שהוא ג"פ אז מבטל ג' אז דטומאה הנז', גם ידוע ששם שדי מכניע הקליפה והאויבים וכמ"ש ע"פ והיה שדי בצריך. וז"ש ויעבור אברם בארץ שעבר בכונה שלו בשם בן מ"ב עד מקום שכ"ם ר"ת כבוד מלכותו כי עבר בכונתו בשם בן מ"ב דאנא בכח עד