עוד יוסף חי תנב

עד שישוב. והב' שנוצר האדם מטיפה סרוחה זרע אב ואם שבזה נעשה חמרו ומזגו גס ועכור יותר מאדה"ר שהיה יציר כפיו של הקב"ה, וכיון שנוסף בו עכרירות וגסות יותר ממילא נוסף בו הטייה יותר לדרך הרע, וכשיחטא יגיע לו התנצלות מחמת זה שיהיה ראוי להאריך לו ולקבלו בתשובה. והג' הוא מצד הזוהמה של הנחש הכרוכה בכל הנולדים אחר חטא אדם וחוה שכולם היו כלולים באדם הראשון, ובכל התולדה עד סוף כל הדורות נדבק כל או"א חלק זוהמה כפי ערכו, ובודאי כח הזוהמה הכרוך באדם מטהו לצד הרע, ולכך יש עליו התנצלות להאריך לו ולקבלו בתשובה ושב ורפא לו

ובזה יובן ויאמר ה' אל אברם, לצדיק שהוא אב מצד הגוף ורם מצד הנשמה אל תחוש ותדאג פן בביאתך בעוה"ז תפסיד חלק המוכן ומפורש לך בעוה"ב שהוא שלך, על כן אני מבטיחך לך לך, כאומר לך אל החלק המוכן לך ולא ישלטו בו אחרים, והגם דמוכרח אתה לחטוא בעוה"ז לא תפסיד מחמת החטא את חלקך הנז' כי סופך להתקן ע"י תשובה ואני מקבל אותך בתשובה. ואע"פ ששורת הדין מחייבת שלא תועיל תשובה לחוטא למלך בשר ודם וכל שכן להחוטא לי כמה חטאים, הנה יש ללמד עליך סנגוריא ולעשות לך התנצלות לקבלך בתשובה מחמת שלשה טעמים, הא' הוא מארצך ר"ל מחמת הארץ היא האדמה שנבראת ממנה, והב' ממולדתך אשר נולדת מזרע אב ואם מטפה סרוחה, והג' מבית אביך אדה"ר שגרם שתתפשט זוהמת הנחש בכל הנולדים שהיו כלולים בו. ועל איזה חלק אני מבטיחך שתלך לו, אמר אל הארץ אשר אראך, כלומר אותו החלק שהוא אל ארץ החיים היא הארץ בה"א הידיעה אשר אראך בעיניך זוהרה וטובה, ואעשך לגוי גדול ע"ד הבטחה דעת"ל שהוא הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ואברכך בבנים ואגדלה שמך בחיים והיה ברכה במזונות

ועוד נ"ל בס"ד אומרו לך לך, והיינו כי המלאכים נקראים עומדים דכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, יען כי אין לו ידיעה ממעלתו מאחר דאין לו חומר עכור להחטיאו ואין לו מעלה על הדרגות מעלותיו מפני שאין לו יצה"ר וחומר עכור שיטהו לרע ולכן אין לו פאר בצדקות שלו כדי שיקבל עליה שכר, אבל האדם שהוא צדיק נקרא הולך כי ע"י מלחמתו ביצרו תמיד וגובר עליו הוא הולך ועולה ממדרגה למדרגה, וז"ש לך לך ר"ל תואר לך יש לך ולא תואר עומד, והכונה הוא יתברך מועצו שלא יחשוב עצמו שהגיע לגדר השלימות ונמצא הוא עומד במקומו שאין לפניו עוד מדרגות לעלות בהם ולא דרך ארוכה ללכת בה. מעשה באחד שראה בחלום שיש סולם גדול שיש בו אלף מדרגות והמלך היה עולה בסולם ההוא והגיע לחציו למדרגה של ת"ק, והלך בבוקר בבוקר אצל המלך ויספר לו החלום וישמח המלך על חלומו ויצו לתת לו אלף זהובים במתנה, והנה אשת השכן שמעה משכינתה מה שהרויח בעלה מן סיפור החלום הזה ותאמר לבעלה הנה השכן ראה את המלך הגיע לחצי הסולם ונתן לו אלף זהובים, אתה תלך היום אצל המלך ותספר לו חלום כמו חלום השכן, אך תספר לו שראית שהמלך עלה לראש הסולם למדרגה של האלף ובודאי יתן לך עשרה אלפים זהובים, והלך העצת אשתו לבית המלך ויספר להמלך כי ראה שעלה והגיע למדרגת האלף שבראש הסולם, ויצו המלך להשליך את זה החולם מן הגג לחצר יען כי זה חלום רע כיון שלא נשאר מדרגות לעלות בהם א"כ צריך לירד, אבל הראשון שראה המלך בחצי הסולם נמצא יש לפניו עוד עליות רבות לעלות בהם ומה שיש בידו כח ממשלה עתה הוא עודנו בחצי, לכך שמח בו ונתן לו מתנות על חלום טוב זה, ולכן אמר לו כאן לך לך שלא תראה עצמך עומד דהיינו שתחשוב שהגעת לגדר השלימות ועתה הנך עומד שאין אתה חסר כלום ולא נשאר לך עליות ולא מהלך יותר שתלך בו, אלא תראה עצמך הולך שהדרך הוא ארוך לפניך ואתה עודך מהלך בו. ועד"ז פרשנו בפרשה הקודמת את האלקים התהלך נח שאינו רואה עצמו עומד שהגיע לשלימות, אלא רואה עצמו מתהלך שעדיין יש דרך ארוך לפניו בעבודת הבורא ללכת בו

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', כלומר תמימי דרך הוא דרך עבודת הקדשים שרואין עצמם הולכים בתורת ה' הולכים דייקא, שעדיין לא הגיעו לשלימות ואין רואין עצמם עומדים שכבר הגיעו לשלימות ואין להם עוד להוסיף, ולכן החכם נקרא בכל מקום בשם תלמיד חכם, כלומר רואה עצמו תמיד שהוא תלמיד שעדיין לא נשלם בחכמה, אלא צריך הוא למודעי וללמוד בחכמה

ואעשך לגוי גדול. איתא בגמרא דפסחים דף קי"ז ארשב"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. וצריך להבין הטעם שזכה אברהם אע"ה שיכנה הקב"ה אלקותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, מה שלא זכו בזה שאר צדיקים גדולים. גם למה לא יהיו חותמין בכולם אלא דוקא בו. ונ"ל בס"ד טעם לכל זה בהקדים מ"ש במדרש רבה סוף פ' נח פרשה ל"ה. תרח היה עושה צלמים ומוכר. פעם אחת הלך לעיר אחת והושיב לאברהם למכור צלמים במקומו וכאשר היה בא איש אחד לקנות צלמים היה אומר לו אברהם לאותו האיש בן כמה שנים אתה והיה משיב לו בן חמשים או ששים והיה אומר לו אברהם אוי לו שכבר הוא בן ששים שנים ורוצה להשתחוות לצלם שאינו אלא בן יום אחד והיה מתבייש אותו האיש והולך לו פעם אחת באה אשה אחת והיתה טוענת בידה קערה אחת גדולה מלאה סולת, ואמרה לאברהם הרי לך זה קחנה והקרב אותה למנחה לפני הצלמים, ולקח אותה ממנה. מה עשה אברהם קם ולקח מקל ברזל בידו ושבר לכל הצלמים ונתן את המקל ביד גדול של הפסילים שהיה ביניהם כי השאיר אותו שלא שברו. כיון שבא תרח אביו אמר לאברהם מי עשה לצלמים כזאת. א"ל מה אכפור ממך הנה באה אשה אחת טוענת זו הקערה של סולת ואמרה לי הא לך הקרב לפניהם והקרבתי אותו סולת לפניהם והיה פסל זה אומר אני אוכל ראשונה ופסל זה אומר אני אוכל ראשונה, וקם זה הפסל גדול שבהם ולקח המקל ושבר את כולם. א"ל תרח מה אתה מצחק בי ומלעיג עלי וכי אלו הפסילים יודעין הן מאומה להבין ולדבר ולהתנועע. א"ל אברהם הלואי ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. מה עשה תרח לקהו לאברהם ומסרו לנמרוד, א"ל נמרוד לאברהם אם לא תשתחוה לאלו הצלמים בא והשתחוה לאש. א"ל אברהם ולעבוד למייא דמכבין נורא, א"ל נמרוד אה"ן לעבוד למייא. א"ל אברהם א"כ ליעבוד לעננא דטעין מייא, א"ל נמרוד אה"ן ליעבוד לעננא. א"ל אברהם ליעבוד לרוח שמפזר העננים. א"ל נמרוד אה"ן ליעבוד לרוח. א"ל אברהם וליעבוד לאדם שסובל את הרוח, כי האדם מלא נקבים והרוח נשאר בקרבו. אמר לו נמרוד דברים ריקים אתה מדבר ואין רצונך לעבוד לכל אלו ואני הנני משליכך לאור (שהוא היה עובד לאור) ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. והיה שם הרן בן תרח והיה מחולק בדעתו עם מי יסכים, ואמר ממה נפשך אם ינצח אברהם אני אומר מאמונת אברהם אנכי, ואם נצח נמרוד אומר מנמרוד אני. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול אמרו