עוד יוסף חי תנא

הפרשה קודם שאבדו אנשי דורו במבול כפל הכתוב את שמו דכתיב אלה תולדות נח נח, שהיה נח לבני ביתו שמנין עליהם, ונח לאנשי דורו שמגין עליהם, אך אחר שנמחו אנשי דורו במי המבול לא נשארו אנשים בדור שיגן עליהם. אלא רק הוא מגין על בני ביתו דוקא ונמצא עתה לא יש לו שם כפול נח לבני ביתו, נח לאנשי דורו אנא נשאר לו נח אחד מצד הגנתו על ביתו דוקא, ולז"א וימח כל היקום וכו' ואז וישאר אך נח, כי לא יש עתה נח כפול אלא נשאר נח אחד מצד הגנתו על בני ביתו דוקא יבזה יובן מ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה אברהם אברהם וכן משה משה, כלומר אתה מגין על בני ביתך ועל אנשי דורך, והשיב הנני מוכן לדבר זה להגין על בני ביתי ועל אנשי דורו לחיים טובים ולשלום

פרשת לך לך

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. הדקדוקים של כפל הלשון ידועים. ונ"ל בס"ד ע"פ מעשה בחכם אחד מקובל גדול שמצאו לו עלילה בשקר מצד הממשלה, והמושל הניחו בבית האסורין ולא הניחו לישב עם האסורין ביחד אלא הניחו בחדר אחד קטן שיהיה בבית האסורין לבדו, ויצו שאין רשות לשום אדם לבא אצלו ולדבר עמו, ואחר שנחבש בבית הסוהר ההוא שלשים יום יצא זכאי בדינו בבית הועד של המשפט ויצא לשלום מבית הסהר יום אחד ושלשים לכניסתו שם. אך בדרך נס נתן לו השי"ת ישוב הדעת בבית הסוהר והיה לומד סוד בימים ובלילות, וזכה לחדש חדושים רבים ע"ד הסוד ונעשה אצלו שיעור חשוב, וכשחזר לביתו ביום ל"א נשאר בליל ל"ב נבוך מאד על מטתו לדעת מה זה ועל מה זה קרה לו הדבר להיות אסור שלשים יום במקום צר כזה, והן אמת אשר עזרו השי"ת ועשה חיבור ע"ד הסוד, ולא היה לו שם מחסור מצד הנפש, אך ודאי מצד הגוף היה לו צער גדול ולמה היה לו כך, והיה זוכה לחבר חיבור זה בביתו, ולמה הוצרך לבא כאן. וישן אותה הלילה מתוך הרהור ומחשבה לחקור על מה שהיה לו בזה, ויחלום אותה הלילה חלום אחד שהוא לבדו היה מהלך במדבר גדול והנה לקראתו זקן א' מהודר מאד וידמה בעיניו שזה הזקן הוא מבני עוה"ב או מלאך מן השמים והולך בצורת אדם, ויגש אליו ויאמר לו אדוני אני נבוך בדבר אחד אם תוכל להודיעני טעמו של דבר, ויענהו דבר דבריך, ויאמר הגד לי מה הסיבה אשר נחבשתי שלשים יום בבית הסוהר שהיה קשה צר ומר. ויאמר לו הזקן תחזיר ראשך ותראה מה יש אחריך והחזיר ראשו וראה שלשה סיעות של ילדים, כל סיעה יש בה ילדים הרבה ומהלכים בזא"ז וכולם פרצופים שלהם שוים ודומים לפרצוף של החכם ההוא וכולם יפי תואר ויפי מראה בתכלית החשיבות והיופי, ויאמר לו הזקן בעבור אלו הילדים נכנסת לאותו בית הסוהר הקשה, כי אל הילדים היו נשמות קדושות מגולגלים בדומם שבחדר ההוא הקטן שישבת בו שלשים יום יש בהם שהם משורשך מצד הנפש ויש מהם שהם משורשך מצד הרוח, ויש מהם מהם משורשך מצד הנשמה, ולכן כולם דומים לך, ולכך נחלקים לשלשה סיעות וכל סיעה תקנת ובררת אותם בעשרה ימים, ולכך ישבת שם שלשים יום וא"א לתקנם ולהוציאם אלא רק ע"י לימוד הסוד שתלמוד במקום ההוא ממש, ולא תוכל למשוך אותם מרחוק ע"י לימוד שתלמוד בביתך, וגם א"א שיהיה תיקונם ע"י אדם אחר זולתך, ולכך גלגלו מן השמים שתהיה עלילה עליך כדי שבעבורה תכנס לאותו בית הסוהר ולוא לא היתה העלילה היכא משכחת לה שתלך אתה שם ותלמוד לימוד של הסוד, וגם בהשגחה פרטית מן השמים שמו בלב המושל שיגזור שלא יהיה רשות לשום אדם לבא אצלך כדי שלא יפריעוך מלימודך כי היום קצר והמלאכה מרובה ונתן לך השי"ת ישוב הדעת שתלמוד הסוד בלי שום בלבול כלל כדי שיהיה כח בלמודך ובחדושי תורה שלך להוציא אותם הנשמות מאותו הכבל של הדומם המגולגלים בו באותו מקום, וכן עשית והצלחת בזה, והרי אלו הילדים ההולכים אחריך הן הן בניך שתמצאם לפניך בעוה"ב בגן עדן ותשמח בהם. ראה כמה הרווחת באותם השלשים יום וכמה טובה השגת בהם, וכל אלו הנשמות היו מצפים לביאתך שם, ובפרט כי היו שם נכרים טמאים עוסקים בניאוף וכיוצא, והיו מוסיפים טומאה באותו מקום קודם בואך והיה צער גדול לאותם הנשמות, ובביאתך שם יצאו לחירות. ויקץ החכם משנתו והנה חלום, וישמח על הדבר ויעש מן חדושי תורה שחידש שם חיבור אחד וקרא שמו בשם מתיר אסורים, ע"כ

נמצא מהלך האדם וטלטולו ממקום למקום ומעיר לעיר הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת לטובת האדם ההוא לקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם וצומח ובע"ח, וכ"ש וקל וחומר איש קדוש כאברהם אע"ה אשר צוהו השי"ת לנסוע מעירו לארץ כנען אשר רב המרחק ביניהם ודרך קשה ביניהם שבודאי נסיעה זו היא לטובתו לקבץ ולברר נ"ק וחלקי הנשמות השייכים לשרשו, הן מחלק הרוח הן מחלק הנשמה, וידוע כל מקום שנאמר לך דרשו רז"ל הכונה לך לטובתך, וכמ"ש ע"פ שלח לך אנשים וכן ע"פ קח לך סמים וכן עשה לך שתי חצוצרות כסף, שבכל אלה דרשו לך להנאתך ולטובתך. וכן כאן אמר לו השי"ת לאברהם אע"ה לך לך, ר"ל הליכה זו שאני מצוך היא לטובתך, ואע"פ שיש בה טורח, אתה תשמח בה שבזה תרויח הרווחה גדולה שאתה מוציא נשמות מארצך, ר"ל אותם שהם משורש הנפש שלך, ועוד ממולדתך אותם שהם משורש הרוח שלך, ועוד מבית אביך אותם שהם משורש הנשמה שלך, ואתה תוליכם ותביאם אל הארץ הידועה היא ארץ החיים שהיא ג"ע, אשר אראך שם לאותם הילדים שלך, כי כאן בעוה"ז אין אתה רואה אותם בעיניך, אבל שם בארץ החיים אראך אותם, ושם תכירם ותאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לך לך מארצך וגו' והוא כי כל קניין שיהיה לאדם בעוה"ז אינו שלו, יען כי ברגע יעזוב לאחרים חילו, אבל קניין שיהיה לאדם בעוה"ב הוא שלו ולא יקחו ממנו לא בניו ולא אחרים וכמשל מונבז המלך אבותיו גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, וידוע מ"ש המפרשים ז"ל על מאמר התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, הכונה כי הקב"ה הכין והפריש לכל אחד מישראל חלק בעוה"ב כפי ערך נשמתו, אך לא נמסר לה חלקה אלא עד שתבא לעוה"ז ותסגל מצות ומע"ט, אז תזכה ליטול חלקה בעוה"ב שכבר הופרש וניתן על שמה

והנה נודע כי אע"פ שהאדם חוטא לא יפסיד החלק של עוה"ב המוכן ומפורש על שמו, אלא הוא יתברך פותח לפניו פתחי תשובה ויתקנו ע"י יסורין ואחר שישלים תשובתו, אז יקבל ויקח את חלקו שהוכן והופרש על שמו בעוה"ב באופן שלא יפסיד כלום, ואם תאמר איך אפשר שיהיה לו תקנה בתשובה אחר שחטא, והלא כתיב נפש החטאת היא תמות, וככה מנהגו של עולם אם עבר אדם על גזרה אחת שגזר עליו מלך בשר ודם, אחת דתו להמית ואיך ינצל החוטא בתשובה ואיך יוצא מדין גהינם, והתשובה לזה יש שלשה טעמים אשר על ידם יהיה התנצלות לאדם בחטאיו שעי"כ יקבל הקב"ה תשובתו והם, הא' כי האדם מתחלתו נברא עפר מן האדמה שהוא חומר גם ומחמת כן מוכרח שיהיה לו הטייה קצת לצד הרע כפי הטבע, ולכך אם יחטא ראוי שהקב"ה יאריך לו