עוד יוסף חי תנ

החטא הזה בתלמוד שאמרו שהוא כשופך דמים כדאיתא במס' כלה, רבי אלעזר בן יעקב אומר כל המוציא שז"ל כאלו הורג את הנפש שנאמר שוחטי הילדים בישעיה נ"ז אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, וכן אמר רבי יצחק ורבי במסכת נדה בפרק כל היד

וכמה היה המאמר הזה רחוק בעיני המתפלספים מבני עמנו ההולכים אחר רוחם של הפלסופים הקדמונים אשר עדיין לא ידעו מכלי ההבטה הנז' המגדל את הריאות. איך הוא שופך דמים קודם יצירת הולד, ולמה דורש דמים אותם, ועדיין לא נתהווה אדם, ואיך שוחט וסוחט הילדים בטרם תבא אליהן המילדת וילדו, באומרם שאינו באותה שעה אלא ליחה של המוח בלבד והוא עדיין בלא צורה, ומשלו בו משל להעץ שהוא חומר מוכן ומזומן לקבל צורת כל הכלים. וכשעושה ממנו כסא נאה הרי שקבל צורה, ואם ישבר האדם את הכסא ראוי לעונש כי עבר על בל תשחית, אבל אם שבר העץ קודם שנעשה ממנו הכסא אינו ראוי לשום עונש כי עץ השדה בעלמא שבר שהוא חומר בלא צורה

וכל זה היו חושבים ואומרים קודם שנגלה כלי ההבטה הנזכר, אולם כעת אחר שנראה בחוש העין על ידי כלי הנזכר בריות בצלם אדם שהם חיים מתנועעים אנה ואנה בתוך הטיפה, מה נורא הדבר הזה מאד ונוע תנוע נפש הרואה או השומע הדבר הזה, וכל משכיל ישפוט בצדק שראוי להיות גדול עונו כעון שופך דמים ממש, והשכל יחייב שעונו יותר קשה מעון רוצח נפש, כי אם יהרוג האדם את האדם לא הרג אלא נפש אחת, וזה אפשר שהרג שנים אם יזדמן שהם תאומים, זאת ועוד אחרת, דהרוצח אם יהיה הנהרג קרובו של הרוצח והרגו בזדון על תאות נפשו עונו גדול מאד כי עוכר שארו אכזרי, ואם יהיה אחיו והיה העון חמור יותר, ואם יהיה בנו יהיה חמור יותר ויותר. ולכן אין לך עון חמור כעין זה של המוציא שז"ל שהם סוחטין הילדים הקטנים שלהם שהם בניהם ממש מאחר שנראין בכלי ההבטה שהם מתנועעים וחי בהם עכ"ל

ואני אמר עוד יתרון בעון זה, כי שופכי דמים ממש לא ימצא שישפכו דם אלא לפרקים, אך אלו המוציאין שז"ל בידים הם שופכי דמים פעמים שלש ויותר בכל שבוע ושבוע, ואפשר בכל יום לאותם שרגילים בעון זה, וזהו ענין שאמר השי"ת לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, והיינו כי בהבל קודם שנהרג היה במוחו טיפות זרע שהיה בהם כח המוליד שהיה ראוי להוליד אותם. וגם שהרגו, גם אלו נהרגו עמו דבטלו ממילא, ולכן ארז"ל ע"פ וגם דמו הנה נדרש גם לרבות דם זרעיותיו

והנה לפי האמור דהשחתת שז"ל הוא ענין שפיכות דמים ממש, הנה ההפרש שיש בין עון זה של השחתת שז"ל לבין עון שפיכות דם האדם ממש הוא כי שופך דם האדם נראה עונו לעיני כל אדם, אבל השחתת זרע לבטלה אין נראה שפיכות הדם לעיני בני אדם, אלא רק זה גלוי לפני הקב"ה שהוא היודע ורואה שיש בטיפות זרע אלו בריות של בני אדם, אבל בני אדם רואין בעיניהם ששפך ליחה של המוח כי בימים הראשונים לא היה עדיין זה הכלי של ההבטה שרואין בטיפת הזרע בריות קטנות מאד כדמותו וצלמו של האדם המזריע, ואפילו בזמן האחרון אינו נמצא כלי ההבטה ביד כל אדם כדי לראות בו את טיפת הזרע שיש בה בריה שיש בה חיות ומתנועעת, ואפילו למי שיש לו הכלי זה אינו יכול לראות זה אלא תכף בעת יציאת טיפת הזרע בעודה חמה, נמצא השחתה זו של הוצאת הזרע לחוץ אינה גלויה וידועה שהיא יש בה שפיכות דם ממש אלא לפני הקב"ה, ולזה נתכוון הכתוב כאן באומרו ותשחת הארץ לפני האלהים, הגיד בזה על ענין השחתת זרע לבטלה, שהיה מצוי בתמידות בדור המבול, אשר השחתה זו נראית וניכרת ונודעת רק לפני האלהים דוקא, אבל בני אדם רואין שמוציא ליחה בעלמא של המוח. ותמלא הארץ חמם קרי בה חם מס, דאות מ"ם מצטרפת לאות ח' שלפניה ולאות ס' שאחריה, נמצא מלה זו יש בה משמעות שתי מלות שהם חם ומס, כלומר הזרע הזה בעודו חם שיש בו חיות שהבריה היא מתנועעת בו אנה ואנה, אז אותה שעה זה המוציאו לחוץ עושהו מס שממיסו ומוחה אותו שבזה נמצא הורג את הבריה ההיא. ואומרו הארץ הוא חומר האדם שמכונה בשם ארץ שהוא מלא מתאוה רעה זו של חמס, שהוא חם מס כאמור. השי"ת ישמרנו ברחמיו ויצילנו מדבר רע זה

קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. נ"ל בס"ד דידוע העולם יש לה ששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות, וכל צד מששה קצוות הוא חלוק בפ"ע שיש עליו שר ממונה בפ"ע כפי בחינתו. גם ידוע כי כל פועל דין נקרא בשם מגל, וכמ"ש בגמרא דסנהדרין דף צ"ה גבי סנחריב דאמר הקב"ה למלאך גבריאל מגלך נטושה, אמר לפניו רבש"ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, ולז"א ביואל ד' כי שם אשב לשפוט את כל הגוים מסביב שלחו מגל כי בשל קציר. ואומרו מסביב היינו ר"ל מן הממונים בשש קצוות שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה, ואומר השי"ת לאלו הממונים בשש קצוות, שלחו מגל שלכם על העכו"ם כי בשל קציר ר"ל נתמלאת סאתם. ולפ"ז מן הממונים בשש קצוות יצא שש מגל, ונרמזו שש מגל אלו בסוף אותיות כל בשר, כי אחר אותיות כל בשר באלפ"א בית"א יש אותיות שת מגל ר"ל ששה מגל. וז"ש קץ כל בשר, ר"ל שת מגל בא לפני לפעול פועל הדין בדור הזה, יען כי מלאה חמס מפניהם, מלאה דייקא ר"ל נתמלאת סאתם בשש קצוות העולם, ולכן יצא ששה מגל מן הממונים של שש קצוות לפעול פועל הדין בהם

בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח וכו' הא דקאמר בעצם, נ"ל בס"ד, כי ידוע כמו שיש באדם עור ובשר וגידין ועצמות שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, כן יש ביום ד' חלוקות שיש בו חשבון של רגעים שתאמר כו"כ רגעים יש בו וזה כנגד עור, וגם יש בו חשבון של שעות שתאמר כו"כ שעות יש בו, וזה כנגד בשר, וגם יש בו חשבון לימי השבוע שתאמר זה היום הוא יום אחד בשבוע, או יום שני בשבוע, וכן עזה"ד וזה כנגד גידין, וגם יש בו חשבון לימי החודש שתאמר יום זה הוא אחד בחודש או שני בחדש, וכן עזה"ד, וזהו כנגד עצמות. והנה כאן בחשבון הנקרא עצם שהוא על חשבון החודש שהיה יום טו"ב לחודש ירד המבול ובו ביום נכנס נח לתיבה, דארז"ל נח לא נכנס לתיבה אלא עד שראה המבול יורד, וכתיב בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, ויהי הגשם על הארץ. נמצא נח נכנס ביום טו"ב והוא סימן טוב לו, ובהצלה ג"כ התחילה ההצלה והרוחה ביום טו"ב לחודש, שיצאה התיבה מן זעם המים ונחה על הארץ דכתיב ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט, נמצא בחשבון העצם נכנס נח ביום טו"ב, וז"ש בעצם היום הזה, קראו הזה גי' טו"ב בא נח ושם וחם ויפת וכו'

וימח את כל היקום וגו' וישאר אך נח וכל אשר אתו י"ל מלת אך לשון יתר הוא, ומה בא למעט דסגי לומר וישאר נח ואשר אתו וגו' ונ"ל בס"ד דבתחלת