עוד יוסף חי תמח

צדיק ה"ז מקודשת מספק, וכן ע"מ שהוא רשע ג"כ מקודשת מספק אבל אם הוא את האלהים שנפרדה הנשמה מן הגוף ועלתה אל האלהים, התהלך נח ר"ל הלך ממנו נח אחד מתרתי הנז' דעתה לא יאמר עליו אלא רק נח אחד

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע עבודת השי"ת שיעבוד האדם בעוה"ז היא בשני סוגים, הא' הוא צריך לעשות יגיעה לחומר שלו עד שיעשה העבודה, והא' הוא שאין לו בה יגיעה לחומר כלל, ד"מ התפלה שהיא עבודה שבלב שצריכה להיות בכונה, יש אדם דמחמת עכירות החומר שלו ותגבורת תאותו בהבלי עוה"ז יהיה לבו טרוד ומבולבל בהבלי עוה"ז ואינו יכול להתפלל בכונה אלא ע"י יגיעה רבה לעשות תנועות גדולות בגופו בעמדו להתפלל, כדי לדחות מעליו מחשבות זרות המטרידים אותו, ובקושי גדול ובכח חזק ימשוך לבו אל כונת התפלה הקדושה לכוין בה כראוי. והנה זה אע"פ שהוא מוציא מפיו התפלה בכונה נכונה אינו נקרא צדיק שלם, כי יגיעתו בדבר זה לזכך כונתו ולטהר אותה מורה שלבו משוקע בהבלי עוה"ז ורחוק הוא מן הקדושה מאחר כי הוא צריך לעשות תנועות גדולות עד שידחה ממנו מחשבות הבלי עוה"ז, אך יש אדם שהוא עומד ומתפלל בכונה שלימה ואינו מצטרך לעשות שום תנועה בגופו, כי לבו ריקם מן מחשבות זרות של הבלי הזמן על כן מאליו ומעצמו מוציא דברי התפלה מפיו בכונת הלב בלי שום תערובת מחשבה זרה, הנה זה נקרא צדיק שלם כי זה יורה שהוא דבוק בקדושתו יתברך ומובדל מתאות הבלי עוה"ז. ובזה פרשו רבני אשכנז ז"ל מליצת הכתוב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ר"ל וירא העם ראיה שכלית בלב להדבק בקדושה, אך אין יכולים להדבק אא"כ וינועו בתנועות הגוף כדי לדחות מהם מחשבות זרות המטרידים אותם, הנה זו הוכחה שהם עומדים מרחוק ואין להם דבוק בקדושתו יתברך ואינו קרוב אליו

ובזה יובן בס"ד עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בו ישראל. פירוש שאתה מתפלל ומספר תהלתי בשלשה ראשונות ושלשה אחרונות, עכ"ז אחשוב דלא אותי קראת יעקב, כלומר אין עבודתך חשובה לפני עבודה שלימה, יען כי יגעתי בי ישראל שאין אתה עושה העבודה אלא ע"י יגיעה שאתה יגע לעשות תנועות גדולות כדי שתעשה העבודה בכונה שלימה מחמת רבוי המחשבות זרות המטרידים אותך. הנה כי כן הצדיק שהוא צריך ליגע יגיעה רבה ולעשות תנועות כדי להשלים העבודה לעשותה תמה בכונה גדולה ידמה לאשה היולדת בצער וחבלי יולדה, אבל צדיק שאינו צריך לכל זה אלא עומד בנחת ומתפלל בכונה שלימה ולא יצטרך לעשות תנועות בגופו כדי לדחות ממנו מחשבות המטרידות אותו, ידמה להרה שיולדת בנחת ולא בצער ולא תראה חבלי יולדה, ובזה יובן הכתוב בישעי' כ"ו ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו. כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה'. פירוש התחלת הפסוק מדבר בענין התפלה שמתפללים בלחש, ומתוודה על זה שאין אנחנו עושים עבודת ה' בשלימות אלא נדמה כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' בעבודה שאנחנו עובדים אותך שאין נמצאת שלימה אצלינו אלא על ידי יגיעה רבה שאנחנו מייגעים עצמינו לדחות הסיבות המטרידים אותנו, אבל הצדיק השלם בעבודת השי"ת ידמה לאדם המהלך ספינתו על פני המים שהולכת בנחת מאיליה, ואין צריך משוטין לדחות את המים מפניה, ועל זה אמר שלח לחמך על פני המים שמהלך מאיליו בנחת

והנה ידוע שהצדיק נקרא נח, ותולדותיו של הצדיק הם מצות ומעשים טובים, וכמ"ש רז"ל וז"ש אלה תולדות נח, ר"ל תולדותיו של הצדיק שהם מצות ומע"ט צריך שיהיה לו נח בהם, כלומר יעשם במנוחת הגוף ולא ירגיש בהם יגיעה וטרחה כלל, וזה הוא הנקרא איש צדיק תמים כלומר שלם בעבודת השי"ת, יען כי כיון שאינו מרגיש ביגיעה וטורח מוכח שהוא דבק בקדושתו יתברך, ואינו רחוק ממנו, אלא את האלקים התהלך נח הוא הצדיק, וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם, כתיב לאהבה את ה' אלקיך לדבקה בו

ועוד נ"ל בס"ד, אלה תולדות נח נח, כי מצינו שזכו ישראל תואר אדם כמ"ש רז"ל ע"פ אדם אתם ר"ל אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויין אדם, והטעם מפני שישראל זכו לקבל התורה שנמשלה לאש ונמשלה למים, ופרשתי הטעם שנקראת אש ונקראת מים שהם הפכיים זמ"ז היינו כי בתורה יש שני מיני לימוד, האחד הוא הגרסא וזה הלימוד נמשל למים שהולכים בנחת, וכן למוד הגרסא צריך להיות בנחת שהלומדין נוחין זל"ז, ועל זה נאמר דברי חכמים בנחת נשמעין ואחר זה לימוד העיון והסברה וזה נקרא אש, כי בלימוד זה עושין מלחמתה של תורה ויש בו חמום אצל ת"ח כחום האש, ובזכות שני מיני למודים אלו נזכה לגאולה. ובזה פרשתי רמז הכתוב באנו באש ובמים לימוד התורה של העיון ושל הגרסא, ובזכות זה תוציאנו לרויה מן הגלות. ושני למודים אלו שהם אש ומים נרמזים באותיות אם דאדם שהם ר"ת אש מים. ולז"א כי אם לבינה תקרא, ונשאר אות ד' דאדם רומז על חלקים שהם פרד"ס שבהם עוסקים בשני לימודים אלו, שיש בכל חלק מהלימוד לימוד עיון ולימוד הגרסא, הרי תואר אדם זכו לו ישראל ע"י שקבלו התורה

ועוד זכו לתואר אחד דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וזה התואר ג"כ זכו לו בזכות התורה, יען כי התורה היא ממקור האחדות, ולכן נקראת אחת כמ"ש רז"ל דכתיב תורה אחת תהיה לכם, ולכך התורה נדרשת בי"ג מידות כמ"ש רבי ישמעאל בשלשה עשרה מידות התורה נדרשת, ומספר אחד הוא י"ג, ולכך ישראל שקבלו התורה בי"ג מידות שלה נקרא בשם אחד

נמצא בזכות התורה זכו לתואר אדם וזכו לתואר אחד ובזה פרשתי רמז הכתוב בקהלת אדם אחד מאלף מצאתי, כלומר תואר אדם ותואר אחד מאלף, זה לימוד התורה מלשון אלופי ומיודעי, ומלשון אאלפך חכמה, מצאתי, שלקחתי את שתי תוארים אלו ע"י עסק התורה. ובזה יובן מ"ש בתורה אילת אהבים ויעלת חן, וארז"ל שמעלה חן על לומדיה והיינו כי תואר אדם ותואר אחד עולים מספר חן

והנה תמצא כי משני תוארים אלו נולד לישראל שני מיני טובה, והוא כי ממה שזכו לתואר אדם בעבור התורה המה זוכים לגאולה שהיא מספר אדם, וכמ"ש בס"ד ע"פ ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ והיינו ארץ כנוי לתורה דכתיב בה ארוכה מארץ מדה, אחוזתכם שאתם נאחזים בה, כמ"ש ישראל ר"ת י"ש ש'שים רבוא א'ותיות ל'תורה שבזה אתם קרויים אדם, אז גאולה תתנו לארץ, כי גאולה גי' אדם. ומן תואר אחד נולד לישראל אהבה שהיא עולה מספר אחד דע"י שזכו לתואר אחד בשביל התורה שנדרשת בי"ג מידות זוכים לאהבה שתהיה ביניהם לבין אבינו שבשמים, ולכך נקראת התורה אילת אהבים

נמצא ב' תוארים של אדם ושל אחד שזכו בהם ישראל שהם חן, מולידים להם שני הטבות גאולה ואהבה שג"כ מספרם חן. ובזה פרשתי בס"ד, והוציא את האבן הראשה אלו ישראל שנקראו בשם אבן, דכתיב משם רועה אבן ישראל, הראשה שעלו במחשבה להבראות קודם בריאת העולם, כמ"ש רז"ל, יוציא אותם מן הגלות, ואז תשואות חן חן לה, והיינו חן שני תוארים של אדם ושל אחד, וחן