עוד יוסף חי תמז

הכנסת אצל אחד שמכירו, ויאמר לו תן לי סידור שאתפלל בו כי שכחתי להביא הסידור עמי, וזה האיש הסתכל בו כשהיה מדבר עמו, וידע שזה אכל בביתו ובא עתה לבית הכנסת, יען כי ראה שפמו יש בו לכלוך של תבשיל, והיה אצלו סידור של חול ופתח הסידור בבהמ"ז וימסרנו לזה הבריון פתוח בבהמ"ז, וראה הבריון שמקום שפתח לו אינו תפלה אלא בהמ"ז ויאמר לזה האיש כאן הוא בהמ"ז ולמה אלמוד עתה בהמ"ז שפתחת לי כאן, ויענהו מפני שאכלת בבית ושכחת לברך בהמ"ז, לכך פתחתי לך כאן כדי שתברך עתה בהמ"ז על אכילתך. ויאמר מי הגיד לך שאכלתי, ויאמר שער השפה שלך מכאן ומכאן הם מעידים כי שכחת לרחצם מלכלוך התבשיל, ויאמר הבריון כן אכלתי היום, אך איך אברך בהמ"ז עתה כי לא נטלתי מים אחרונים, ואיך אברך בהמ"ז בלא מים אחרונים, א"ל אותו האיש הנה מים אחרונים נתקנו בשביל לתת אותם חלק לשטן לכן אומרים עליהם זה חלק וכו', והסעודה שאכלת היום כולה היא של השטן כי בסטרא דקדושה אין לנו אכילה ביום הקדוש הזה, ומאחר דכל הסעודה היא של השטן למאי אצטריך לתת לו חלק במים אחרונים, ויען הבריון ויאמר א"כ גם בהמ"ז אין ראוי לברך על אכילה זו שהקב"ה אסר אותה ביום זה, ורק השטן הוא מפתה את האדם לאכול ואיך יברך להקב"ה על אכילה זו, ויאמר האיש יפה דברת, דאין ראוי לברך בהמ"ז על אכילה זו בפתוי השטן שהוא היצה"ר, ע"כ

והנה ידוע מ"ש בזוה"ק וככתבי רבינו האר"י ז"ל דהברכה שמברכים על אכילה תחלה וסוף היא תיקון לשכינה, וידוע דהשכינה נקראת מה בסוד מה אשיב לה', וגם נקראת זאת וכמ"ש בזוה"ק ותיקונים, ולכן אחר אכילת עץ הדעת שאל הקב"ה דבר אחד מן חוה כדי לעורר אותה באותה הטענה שתתלה האכילה במסבב הוא הנחש, ואמר לה מה זאת עשית, בלשון שאלה קאמר לה מה זאת קאי על אור השכינה שנקרא מה ונקרא זאת ועשית לשון תיקון, כמו בן הבקר אשר עשה, כלומר ברכת על אכילה זו דעץ הדעת כדי לתקן אור השכינה בברכת האכילה והיא בשאלה זו הוכרחה להשיב הנה באכילה זו הנחש השאני לאכול, שאתה אסרת האכילה הזאת והנחש הוא שהטעה אותי ופתה אותי לאכול ואיך אברך על אכילה זו וכאשר השיב אותו הבריון לאותו האיש דאין ראוי לברך על אכילה של איסור אשר נהיית מן פתוי היצה"ר, ונמצא בתשובה זו שהשיבה דהנחש היה בעוכרה ממילא נולד מתוך דבריה שהעון הזה תלוי במסבב וראוי להקל עליה העונש, וכאשר הוה ניחא ליה לאחאב שידרוש רבי לוי סוף הפסוק שאומר אשר הסתה אותו איזבל אשתו יקל דינו של אחאב ושב בגלגולים ורפא לו, וכן הועילה טענה זו לאדם וחוה שנתלה עונם בנחש, והם נתקנו ושבו בארצות החיים

פרשת נח

אלה תולדות נח נח וכו'. נ"ל בס"ד בהקדם מ"ש בגמרא דערובין ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נח לו לאדם שלא נברא, והללו אומרים נח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, נמנו וגמרו נח לו שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ומקשים במאי פליגי, ומה טעם יש לכל אחד מהם, ועוד איך יאמרו נח לו שלא נברא מאחר שהקב"ה בראו ואמר בבריאת האדם וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ומי זה יאמר לא טוב אחר שאמר הקב"ה טוב. ונ"ל בס"ד תואר אדם נקרא על הרכבתו בגוף ונפש ביחד, כי משמעות אדם הוא לשון אדמה קאי על הגוף שנברא מן האדמה, ומספר אדם הוא מ"ה כמנין הוי"ה במלוי אלפין קאי על הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, וידוע כי הנשמה באה ונחצבה מעולם הבריאה שהיא סוד בינה, וידוע כי הבריאה סמוכה למחצב הספירות, ולכן ישראל מצד הנשמות שלהם הם קרובים אל השי"ת יותר מן המלאכים, יען כי המלאכים הם מעולם היצירה והם חוצה בסוד הן אראלם צעקו חוצה, שהבריאה היא פנימית לגבי היצירה, וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל. ובזה יובן בס"ד טעם לדברי רז"ל שאמרו הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה דכתיב וסביביו נשערה מאד, והיינו להיותם ממקום עליון שהוא עולם הבריאה הקרוב למחצב הספירות לכך מדקדק עמהם יותר, ולז"א וסביביו נשמות הצדיקים שהם סביב למחצב הספירות ולכך נקראים סביביו נשערה מאד שמדקדק עמהם, ועוד נמי הבריאה היא דין והיצירה רחמים כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער סדר אבי"ע פ"ד בסוד יוצר אור ובורא חושך שהיצירה רחמים ובריאה דין, וכיון שהיא דין ונשמות ישראל נחצבו משם מדקדק עמהם יותר ומתנהג עמהם במדת הדין, ולכך הללו אומרים נח לו שלא נברא, כי בהיות אדם שהוא מורכב גוף ונשמה נח לו שלא נברא דהיינו שהנשמה שלו לא היתה מן עולם הבריאה שנברא דייקא, אלא נח לו שתהיה מן היצירה או עשיה כדי שלא ידקדק עמו כחוט השערה, כי האדם בהיותו מורכב בעוה"ז מן גוף ונשמה הוא עלול לחטא, ואם ידקדק עמו כחוט השערה קשה עליו, והללו אומרים נח לו שנברא כי בידו להטיב מעשיו, ואז יתעלו מעשיו להיות עולים כמה מעלות לפי מדרגת הבריאה ואז שכרו גדול ועצום מאד, ונמנו וגמרו נח לו שלא נברא דייקא כי א"א שלא יכשל, אך עכשיו שנברא דייקא שהוא במקום גבוה ועליון יפשפש במעשיו אולי יעשה תשובה שלימה ויתהפכו זדונותיו לזכיות

נמצא האדם בהיותו בעוה"ז שמורכב גוף ונשמה יאמר עליו תרתי, נח בהפכיות כי בעת שעושה רצונו של מקום אומרים עליו נח לו שנברא כלומר שיש לו נשמה מן הבריאה, כי עי"כ מתעלים מעשיו מאה ידות, ולפעמים אם נכשל באיזה חטא אומרים עליו נח לו שלא נברא, ר"ל שלא היה לו נשמה מן הבריאה כי ע"י שלקח נשמה מן הבריאה מתעלים מעשיו, וגם הפגם של החטא יהיה גדול באכותו וגם בעונשו כי לפום גמלא שחנא, נמצא נקרא עליו תרתי נח, אך אחר שתתפרד הנשמה מן הגוף ותשוב אל האלהים אשר נתנה אז הולך ממנו חד נח שאינו ראוי לומר עליו הכי והכי אלא אומרים עליו חד נח, ולא ישתנה מדבר לדבר אלא יאמרו עליו נח לו שנברא אם הוא צדיק גמור, או נח לו שלא נברא אם אינו צדיק גמור

והנה ידוע מ"ש המפרשים הרכבת גוף ונשמה זב"ז מכונים בשם אלה, ויצדק שם אלה עליהם לפי מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך פ' ויקהל בשם מדרשי רז"ל דמלת אלה נדרשת על השמים והארץ כי אלה הוא כינוי לשמים וארץ, וידוע מ"ש בגמרא יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף ע"ש

ובזה יובן אלה הוא גוף ונשמה כשהם מורכבים יחד זע"ז יהיה בהם תולדות של נח נח, כלומר יולידו מעשים הפכיים, שהם יש בהם יאמר עליהם נח לו לאדם שנברא ויש שאומר עליהם נח להיפך שהוא נח לו לאדם שלא נברא, מאחר כי בהיותם מורכבים ועומדים יחד יתהפך האדם במעשיו, וממילא גם אמירה זו תתהפך בו אע"פ שהוא צדיק תמים, וכל זה כשהאדם הוא בדורותיו ר"ל בעוה"ז דאפשר להתהפך כרגע אע"פ שהוא צדיק תמים עתה, וכמ"ש רז"ל בדין המקדש את האשה ע"מ שאני