עוד יוסף חי תמד

לפעמים נושא אדם אשה כרגע בלי שום טורח וקטטה כלל, ולפעמים אינו נושא אלא על ידי קטטות גדולות עד שישאנה, ואחר שישאנה הם בשלום ושלוה, וזה יורה על היות זווג גמור אלא שהוא זווג פעם שנית, ואלו לא היתה בת זוגו לא היה שלום ביניהם אחר שנשא אותה עכ"ל, יע"ש. ואנא עבדא אמרתי אם הוא באופן שגם האשה לא השלימה תיקון שלה ונתגלגלה בגלגול שני עם בעלה לצורך עצמה, הנה גם בזו לא יהיה קטרוג וקטטות ומריבות בזווגם ותזדמן לו כרגע ולא אחר טורח גדול, ובזה יתיישבו כמה עניינים שנראין בחוש הריאות בענין שידוך איש ואשה, ודוק היטב

ובזה יובן זכה עזר, פירוש אם זכה בביאתו הראשונה לעולם אז יהיה לו בנשואין שלו עזר מן העליונים ומן התחתונים, שהכל יעזרוהו ליקח בת זוגו בלי שום קטטה ובלי טורח. ואם לא זכה, דהיינו שבא בגלגול על אשר חטא, שאז הוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו אז יהיו הכל כנגדו בנשואין שלו שיגיע לו בבת זוגו קטרוג מן העליונים ועכבות מן התחתונים, ובטורח גדול ויגיעה וקטטה ומריבה עד שיוכל לישא את בת זוגו, דעל זה ארז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל

ובזה פתרתי החלום שחלם עשיר אחד בליל ראש השנה שנתנו לו ולאדם אחד שהיה עסקו בסרסרות שני ניירות שכתוב עליהם פסוק והיו חייך תלויים מנגד, שמסרו לו נייר אחד, ולאותו הסרסור נייר אחד, ופתרתי כי לו רמזו לו בפסוק זה שירבה בצדקה ובה תלוי חיות שלו, והיינו מנגד קרי בה מן גד, דארז"ל בגמרא דשבת גימל דלת גמול דלים, נמצא הצדקה רמוזה באותיות גד. ולאותו סרסור רמזו לו שיעסוק בסרסרות של זווגים איש ואשה ומזאת הסרסרות תהיה פרנסתו וחיותו באותה שנה, והיינו דרז"ל אמרו ע"פ די מחסורו אשר יחסר לו, היינו לו זו אשה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, אך בזווגים יש שתי חלוקות, אחת אין מנגדים ומעכבים אלי' אלא הכל מסייעים ועוזרים, והיינו כשבאה גם אשתו לתקן עצמה, והב' שהוא ממ"ש בהם ויצאה אשתו עמו, דאשתו נשלם תיקון שלה ובאה לעוה"ז בעבורו דוקא, דעל זה יש מקטרגים למעלה ומעכבים למטה. והנה ודאי זווג אשר נשלם ונעשה במהרה דלא היה מעכבים בו משני צדדין אין לסרסור הרווחה גדולה מזה, כיון שלא טרח בדבר הזה אלא נעשה מאיליו, אבל אם יהיה מעכבים וסכסוכים וטורח גדול לסרסור מזה יהיה לסרסור הרווחה גדולה, וזהו אעשה לו עזר מן הזווגים שהם כנגדו, דאיכא נגדיים, שבזה לסרסור טורח הרבה ולפום צערא אגרא, אבל זווגים שהם מסוג עזר אין בהם שכר הרבה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, ונקדים מ"ש רז"ל אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו. וצריך להבין למה תלויה הברכה בו ולא באיש עצמו, דאדרבא האיש ראוי לתלות הברכה באיש יותר, מפני שהוא יש בידו מצות תלמוד תורה, ששקולה כנגד כל המצות ויותר, וגם יש בידו כמה מצות שהם מ"ע שהזמן גרמה, שהוא מצווה ועושה בהם, גם עוד מצינו לרז"ל בגמרא תני רבי חייא אין אשה אלא לבנים. וי"ל למה נקיט בלשון שלילה, ולמה תלוי ביאת הבנים באשה ולא בבעלה, והלא שניהם שותפים בהם, וזכר לבדו לא עביד כלום, ונקבה לבדה לא עבדא כלום. ונראה ליישב כל זה בהקדים מעשה שהיה בזמן קדמון שהיה במקום אחד חכם חסיד קדוש שהיו דבריו עושים פירות בברכותיו לבני אדם ותפלתו עליהם, כדרך שאמרו על רחב"ד בדורו, ועל רבי יצחק בן אלישיב בדורו, באופן שאין תפלתו וברכתו חוזרת רקם על כל דבר שיבקש. ככתוב ותגזר אומר ויקם לך, ואחר שראה שרבו הנכנסים אצלו לבקש ממנו תפלה וברכה כל אחד מה שצריך לו, הוכרח לסתום הפתח בפני כל אדם שהעמיד שומר על פתח ביתו שלא יוכל שום אדם ליכנס אצלו כדי לשאל ממנו תפלה וברכה, וגם הוכרח להיות עצור בביתו כל הימים שלא יצא מפתח ביתו אפילו בשבתות וימים טובים, כדי שלא יפגשוהו הנצרכים בדרך או בבית הכנסת לבקש ממנו ברכה, ולכך היו תלמידיו דוקא אשר לומדים אצלו בכל יום בבית מדרשו אשר בחצר שלו באים אצלו גם בשעת תפלה ומתפללין יחד בקדיש וקדושה וס"ת. ולכן שום אדם אחר לא יבא ליכנס אצלו כי השומר מעכב. ויהי היום הוכרח לצאת מביתו בחודש ניסן כדי לברך ברכת האילנות חוץ לעיר, והיו תלמידיו הולכים עמו ביחד מלפניו ומאחריו, כדי שלא יגש אדם אליו לבקש ממנו ברכה, ובחזרתם בסוף היום הלכו ברחוב אחד בתוך העיר כדי לילך החסיד לביתו, ונזדמן שכלה אחת הולכת לבית בעלה והיו נשים רבות הולכות עמה כי היתה אותה הלילה ליל חופתה והכלה עם הנשים באים לקראתם מראש הרחוב שהחסיד ותלמידיו הולכים בו, וכשראו תלמידיו כן, רצו כנגד הכלה להחזירה לאחור לרחוב השני היא והנשים שמשה, עד שיעבור החסיד ויצא מאותו הרחוב ולא יפגעו בהם, אך החסיד גער בתלמידיו שלא יחזירו את הכלה לאחור לדחותה מזה הרחוב לרחוב אחר, יען כי אין שורת הדין מחייבת שתהיה הכלה נדחית מפניו, וגדולה מזאת אמרו חכמים מעבירין את המת מלפני הכלה וכ"ש בכה"ג. ואמר להם שהוא ותלמידיו יעמדו במקומם לצד כותל הרחוב עד שתעבור הכלה לפניהם ואז ילכו לדרכם, וכן עשה. ועמד במקומו לצד הכותל להמתין עד שתעבור הכלה, וכאשר קרבה הכלה סמיך למקום שעומד החסיד תוך ד' אמות עמדה בתוך הרחוב, ולהיותה חכמנית הרבה פיה פתחה בחכמה ותאמר להחסיד. מה זאת עשית אדוני עתה כי חוששת אני פן יקראני עון בשביל כבוד התורה, כי אדוני עמדת בעבורי להמתין לי עד שאלך ומה אני ומה חיי שעשיתה לו כבוד גדול כזה. ויען החסיד ויאמר לה זה הכבוד אשר עשיתי עתה בשבילך, אני מחוייב בו מצד הדין לעשותו יען כי את עתה יש לך דין מלכתא וכולנו חייבין לכבדך יותר מזה הכבוד. ותאמר אדוני אם אני מלכתא א"כ צריך אתה לקיים דברי ואל תשיבני רקם. ויאמר החסיד הגידי מה את רוצה, ותאמר רוצה אני שתתן לי רשות שאגש אצלך ואנשק ידיך, ויאמר הלא כבר אמרתי לך שאת יש לך דין מלכתא ואיך תנשקי ידי אין זה משורת דרך ארץ. אמרה לו אדוני אמרו חכמים כבוד אדם רצונו והרי רבי ישמעאל רצתה אמו לרחוץ רגליו בכל יום כשיבא מבית המדרש ותשתה את המים ולא קבל מפני כבודה, וא"ל חכמים שיקבל מפני כי כבוד אדם רצונו, וכן אני אם תעשה רצוני זהו כבודי, ובע"כ נתן לה רשות כי באה עליו בטענה חזקה ותפסה אותו מדבריו. ואחר שנגשה אצלו ונשקה ידו, אמרה לו אדוני אחר נשיקת היד מה יש לעשות. ובע"כ השיב לה שצריך לברך את הנושק. אמרה לו א"כ תברכני, אמר לה במה אברכך, ותאמר ברכני בדבר שאני עוסקת בו כי זאת הלילה היא ליל חופתי ואני הולכת לבית בעלי החתן בשביל קיום פריה ורביה, על כן תברכני בבנים, אך אם תברכני שאתעבר מבעלי ואוליד, הנה אין זה חדוש ואין אני צריכה ברכה בעבור זאת, יען כי אני אשה, והקב"ה ברא לי דדים ובודאי שיעזרני להוליד ואניק אותם, מן הדדים שברא לי. ויאמר טובים דבריך, ואיך תרצי הברכה, ותאמר בעלי שמו יעקב אני רוצה שתברכני בברכת הבנים של יעקב אע"ה שנתן לו הקב"ה שנים עשר בנים זכרים ובת אחת כן תברכני שאוליד מבעלי שנים עשר בנים זכרים ובת אחת, וכמו שיעקב אע"ה זכה לראות לבניו זרעם וזרע זרעם כך אני ובעלי נזכה לראות לבנינו זרעם וזרע זרעם, וברכה זו