עוד יוסף חי תמג

וצריך להבין איך נרמזה הברכה של העושר בשבת, ועוד בשבת אין משא ומתן ולא מלאכה אלא אדרבה עושים בו הוצאות הרבה ואיה העושר בשבת. ונ"ל בס"ד דידוע ברכת השפע הכללי הוא דגן תירוש ויצהר וכנז' בפרשת עקב שכלל כל הברכה בשלשה שהם דגנך תרושך ויצהריך, ופרשתי בס"ד טעם לזה שכלל הברכה והשפע בשלשה אלה, כי ידוע שיש עשר ספירות שהם ג' מדריגות זו למעלה מזו והם חב"ד שלשה ראשונות וחג"ת שלשה אמצעיות ונה"י שלש תחתונות וכולם עומדין בשלשה קוין שהם ימין ואמצע ושמאל. נמצא קו האמצעי הוא דעת בשלש ראשונות ותפארת בשלש אמצעיות ויסוד בשלש תחתונות ור"ת שלהם הוא דת"י וידוע כל השפעה תשתלשל מלמעלה למטה בקו אמצעי שהם ר"ת דת"י והם נמי ר"ת דגן תירוש יצהר לכך כלל כל השפע כולו בשלשה שהם דגן תירוש יצהר כי הוא נמשך מן קו האמצעי שהוא דעת תפארת יסוד

ובזה יובן בס"ד הטעם כי בכניסת שבת צריך לקדשו בצירוף שלשה אלה שהם דגן תירוש יצהר, והיינו שבכניסתו מקדשין על היין שהוא תירוש, וצריך שיהיה לחם על השולחן השעת קידוש שהוא דגן, וצריך שיקדש לאור הנר שמדליק מן השמן שהוא יצהר, לרמוז שהשפע של ימי החול בדגן תירוש ויצהר נמשך בזכות השבת וכמ"ש בזוה"ק פרשת יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו, תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין והיינו עילא הם ברכות השייכים לנפש ותתא הם ברכות השייכים לגוף. ולכן גם עסק התורה מסוגל יותר בשבת כמ"ש רז"ל לא נתנו שבתות אלא לעסוק בהם בתורה, יען כי התורה נמי מכונית בשם דגן דכתיב לכו לחמו בלחמי, ובשם תירוש דכתיב ושתו ביין מסכתי, ובשם יצהר שהוא השמן, והתורה נקראת שמן מה שמן זה יוצא ממנו אור, כן התורה היא אור עולם דכתיב נר מצוה ותורה אור. ד"א מה שמן זה צף על כל המשקין כך התורה צפה על כל המעשים, נמנו וגמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. נמצא התורה שהיא מזון הנפש מכונית בשלשה הנז', שהם דגן תירוש יצהר. דהם ר"ת דת"י, וכן מזון הגוף הוא בשלשה אלה שהם דת"י

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בעזרא ט', ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת ה' אלהינו להשאיר לנו פליטה לתת לנו יתד במקום קדשו, להאיר עינינו אלקינו ולתתנו מחיה מעט בעבודתנו. והיינו לתת לנו יתד במקום קדשו, רמז לשלשה ספירות של קו האמצעי שהם ר"ת ית"ד מתתא לעילא יסוד תפארת דעת, וזהו במקום קדשו דייקא למעלה בעולם האצילות בי"ס שבאצילות. להאיר עינינו אלהינו בתורה שהיא מזון הנפש ומכונית בשלשה אלה שהם ר"ת ית"ד יצהר תירוש דגן מתתא לעילא, ולתתנו מחיה זה מזון הגוף שהוא כולל דגן תירוש יצהר שהוא ר"ת ית"ד

והנה הברכה המשתלשלת מעשר ספירות בקו האמצעי דת"י נרמזה באותיות שבת והיינו ש' של שבת היא שלשה ספירות של קו ימין ששם יש ג' ספירות, חכמה בראשנות, חסד באמצעיות, נצח בתחתונות, כי בשי"ן שלשה ווין וכן אות ב' של שבת ג"כ יש בה ג' ווי"ן והם רמז לשלשה ספירות של קו אמצעי שהם דעת בראשונות ותפארת באמצעיות, ויסוד בתחתונות, וכן אות ת' של שבת יש בה שלשה ווין, והם רמז לשלשה ספירות של קו שמאל שהם בינה בראשונות, וגבורה באמצעיות, והוד בתחתונות. אמנם הברכה תשתלשל בקו האמצעי שהוא רמוז באות ב' של שבת שהיא אות אמצעי שם. וידוע מ"ש רז"ל ב' ברכה ולז"א ברכת ה' תעשיר זה השבת דייקא ששם רמוזים כל העשר ספירות ורמוז הקו שממנו תמשך ברכת ה' אשר היא תעשיר

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וכו'. י"ל למה בשיח השדה שהם האלנות אמר טרם יהיה ולא אמר טרם יגדל או יצמח, כדאמר בעשב טרם יצמח, ועוד למה כינה האלנות בשם שיח ולא אמר כל אילן השדה. ונ"ל בס"ד דארז"ל כל אילן ואילן יש מלאך ממונה עליו ואומר המלאך שירה לפני הקב"ה בכל יום, והיינו ענין פרקי שירה דהשירות הם מן המלאכים הממונים, וידוע כי האילנות נבראו ויצאו שלמים בקומתן מיום שלישי, אבל העשבים עמדו על פתח הקרקע ולא גדלו וצמחו יותר עד שבא אדה"ר והתפלל וירד מטר וצמחו ועלו על פני האדמה, וידוע דהמלאכים הממונים אין אומרים שירה למעלה אלא עד שיאמר אדם למטה, ולפ"ז כשנבראו האלנות ביום שלישי ויצאו על פני הארץ היה ראוי שהמלאכים הממונים עליהם יאמרו שירה השייכה לאילנות, אך לא אמרו מפני שעדיין לא נברא אדה"ר והם לא יאמרו שירה עד שיאמר הוא תחלה, ולכן אפיק קרא לאילן בשם שיח לרמוז גם על השירה שהיא שיח ג"כ לא נראית ולא נהיית בארץ, ולכך לא אמר כאן יגדל או יצמח כי רמז לפי דרכי גם על מלאך הממונה על האילך ולכך אמר לא יהיה, וז"ש וכל שיח הוא השיר טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, ופירש טעם לעכובם, והיינו מה שאמרתי צמח השדה טרם יצמח, כי נתאחר מציאותם וגלויים היינו כי לא המטיר ה' אלהים עדיין, וכיון שלא ירד מטר עדיין לא צמחו עשבים שהקב"ה רוצה להצמיחם ע"י מטר ולא מאליהן, ומה שאמרתי כל שיח טרם יהיה בארץ דקאי על שירות מפני כי אדם אין, ואין המלאכים הממונים אומרים שירה, עד שיבא אדה"ר ויאמר תחלה

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ארז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו. ונ"ל בס"ד דאיתא בגמרא בשם בן סירא אשה רעה צרעת לבעלה, והנה האותיות העומדים כנגד אותיות עזר מאחריהם הם אותיות שפ"ח והוא לשון צרעת, כמ"ש בישעי' ג' ושפח אדני קדקוד בנות ציון, ארז"ל שפרחה בהם צרעת, וכן עוד שם כתוב ויקו לעשות משפט והנה משפח והוא ג"כ לשון צרעת, וז"ש כאן זכה תהיה לו האשה עזר, לא זכה כנגדו, ר"ל תהיה צרעת לבעלה שהוא הרמז הרמוז כנגד אותיות עזר שהוא באותיות שפח העומדים כנגד עזר זה לעומת זה

ועוד נ"ל בס"ד זכה עזר לא זכה כנגדו, ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ך' וז"ל, הנה רז"ל אמרו בפ"ק דסוטה על פסוק מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות שיש זווג ראשון ושני. ומ"ש קשה לזווגם כקי"ס איירי בזווג שני, דע כי אין הבנת זווג ראשון ושני כפשוטו, כי כמה זווגים שניים הם טובים מן הראשונים כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום, אבל ביאור הענין הוא יובן במ"ש הסבא דמשפטים ע"פ אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. והענין כי כאשר האדם הוא חדש ר"ל כי אז היא הפעם הראשונה שבא בעוה"ז דבת זוגו נולדה עמו כנודע אז כשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו כרגע בלי שום טורח כלל ועיקר, ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו כנז' בסבא דמשפטים שמגלגלים גם לבת זוגו שתחזור להתגלגל עמו לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו כרגע אלא אחר טורח גדול, לפי שכיון שנתגלגל על סיבת איזה עון יש מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים בהם קטטות, ועל זה אמרו קשה לזווגם כקי"ס והוא באופן הנז' כי הוא נקרא זווג שני ר"ל היא בת זוגו האמתית אלא שכבר נזדווגה לו פעם אחרת בתחלה ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני כי האשה היא עצמה ראשנה, אבל הזווג הוא שני, ולזה לא אמרו זווג שנית אלא זווג שני שחוזר אל הזווג ולא לאשה. ובזה יתבאר לך איך