עוד יוסף חי תלח
Od Yosef Chai 438 · עוד יוסף חי · free full Hebrew text
Open in the reader →פ"ד ה"ט יסגירנו אל אל אויל. דהראשון קודש והשני חול וכו' הא לך שלילת הנקודות דאם היה למה לנו הביאור, ניתי ספר ונחזי וכו'
ואנא עבדא אמינא הדבר ברור כשמש שהנקודות הם הלכה למשה מסיני ולא כאותם הסוברים דעזרא הסופר וסיעתו המציאום, וזה אמינא מתרי טעמי תריצי חדא כיון שהדין ישתנה לפי הניקוד איך אפשר שימסור להם מרע"ה ספר תורה בלא נקוד ותא חזי מ"ש בגמרא במלת זכר עמלק שישתנה הדין בין זכר עמלק בסגו"ל לבין זכר עמלק בקמ"ץ וכאלה רבות ימצא במקרא עוד ואיך מעיקרא ילמד מרע"ה לישראל את המקרא בלי נקוד וכיון דמוכרח שילמד אותם המקרא כפי הנקודות נמצא מסר להם הנקודות כמו שמסר להם האותיות ורק נוכל לומר כשהיו כותבין כל פרשה ופרשה לא היו כותבין הנקודות אלא היו שומרין הנקודות בלבבם כמו שנוהג עתה בס"ת שאין בו נקודות והחזן קורא בו המקראות כפי הנקודות החרותים על לוח לבו
וטענה השנית היא דאיתא בגמרא דמגילה דף ג' מנצפ"ך צופים אמרום ומקשי ותסברא צופים ולא משה והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומסיק שכחום וחזרו צופים ויסדום ע"ש. וא"כ איך אפשר שנביא חידש הנקודות, ובע"כ צ"ל כי הם הלכה למשה מסיני ומה שטעה רבו של יואב בזכר עמלק היינו בשביל שלא היו נוהגים לכתוב הנקודות בספר אלא הוגים אותם בכח הזכרון שלהם ולכן אפשר שיפול איזה בלבול מחמת שכחה במקצת האותיות בנקוד שלהם
ובגמרא דנדרים דף ל"ז ע"ב א"ר יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן. וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני, ופירש רש"י מקרא סופרים כלומר מה שקורין שמים דלא כתבינן שאמים שהוא אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן בשם מצרים ע"ש והיינו כי עתה בכניסת הערב"י שקורין עבאר"ה צריך להניח אל"ף בין מ"ם ליו"ד בשמים ובין רי"ש ליו"ד במצרים ומקומות קרי ולא כתיב או כתיב ולא קרי מפרש לה שם בגמרא, ואלא מוכרח אתה לומר שהם הל"מ דאי לא תימא הכי יקשה לך קושיית התלמוד דמגילה הנז' דאין נביא רשאי לחדש. וכן הענין הוא בכל מלא וחסר דמוכרח לומר עליהם שהם הלכה למשה מסיני. ועל כל מה שימצא באיזה ספרים דברים בעניינים אלה שהם הפך העולה ומפורש מדברי רז"ל בתלמוד לא נקבלם ולא נשמע להם. כי באמת אין לנו אלא מה שעולה לנו מדברי רז"ל בתלמוד כי הם אמת ודבריהם אמת
ונשאר עוד לברר כאן ענין אשר נשאלתי בו קודם כמה שנים. והוא דנמצא כתוב בסוף כל ספרי התנ"ך מנין הפרשיות והפסוקים ופרקים וסדרים וכו' ופירוש סדרים לא ידענו מה הוא. ואנא עבדא כתבתי להשואל תשובה מהשערת השכל והוא כי נראה לי שבזמן התנאים והאמוראים היו מחלקים את התנ"ך לחלקים שקורין אותם בשם סדרים, וחלקים אלו שקראום בשם סדרים יש בהם ארוכים ויש בהם קצרים. ולא נודע לנו מה היה טעמם בחלוקות אלו ולמה הם משונים במידתם שיש בהם ארוכים ויש בהם קצרים. ורק נראה שהם היו עושים חלוקות חדשים במקראות התורה וקראום השם סדרים
והיה דרכם שכל אחד לומד בביתו או עם תלמידיו כל הסדרים האלה של התנ"ך. במשך השנה כולה וחוזרים חלילה. וכן היה דרכם ללמוד הסדרים האלה של התנ"ך בבהמ"ד לפני ראש ישיבה והחכמים היושבים שם. שהיה אחד לומד והשאר שומעין ואז ראש הישיבה הוא אומר דרוש וביאור על כל פסוק ופסוק
ועל זה אמרו בגמרא דיומא דף פ"ז רב הוה פסיק סודרא קמיה דרבי, עייל ר"ח הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא ר"ש ברבי הדר לרישא וכו', ופירש רש"י סדרא פרשת מקרא של נביאים או של כתובים ע"ש, והיינו נראה שהיה רב קורא הסדר והיה רבי מפרש ומבאר המקראות של הסדר. ונ"ל דיתכן זה הוא פירוש מ"ש סדרנא אנא בפסחים דף ק"ה שהיה דרכו ללמוד הסדרים בבהמ"ד לפני ראש ישיבה כדי שידרוש בהם
ונראה שבזמן הקדום כשהיו כותבין התנ"ך בכ"י היה דרכם לרשום בחומש מנין הפרשיות ומנין הפרקים ומנין הסדרים, ובסוף כל חומש כותבים סך הכל של כל או"א מאלו, יען כי באותו זמן היו נוהגים בלימוד הסדרים הן בבהמ"ד הן חוץ לבהמ"ד. אמנם נראה דאח"ז נתבטל זה המנהג של לימוד הסדרים הן בבהמ"ד הן חוץ לבהמ"ד. ולכן לא היו עושים בפני סימנים לסדרים. ואחר שיצאה מלאכת הדפוס לא הדפיסו הסימנים של הסדרים בפנים. ורק מה שהיה דרכם לכתוב בסuף כל חומש סך הכל של הפרשיות וסך הכל של הפרקים וסך הכל של הסדרים היו מדפיסים כל זה בדפוס בסוף החומשים. וזה הוא מה שאתם רואים עתה נדפס בסוף כל חומש סך כו"כ לסדריו. כן נראה לומר הצעה זו מהשערת השכל, ולא ראיתי דבר זה בשום ספר
ואשר כתבת שאמר לך חכם אחד שמצא בתוספות במנחות דף ל"ב ע"א בד"ה והאידנא, שיש פרשה סדורה, והביא זה הטור ז"ל ביו"ד סי' ער"ה שיש בתיקון סופרים פרשה סדורה והוא שכותב שיטה עד חציה וכו', וכתב בכ"י דסדורה שכתוב בסדר הקדמונים הוא ענין בפ"ע ואינה נקראת לא פתוחה ולא סתומה וכו' ועל כן ברור דבר זה לאותו חכם דמנין זה של הסדרים הנכתב בחומשים קאי על פרשיות סדורות אלו עכ"ד
הנה דבר זה שחשב אותו חכם לא ניתן להאמר כי באמת מנין זה של סדרים אינו כתוב בחמשה חומשי תורה בלבד, אלא כתוב בסוף כל ספר מספרי הנביאים וספרי הכתובים דלא שייך בהם מנין פתוחות וסתומות כדי שיעשו מנין של פרשיות סדורות. ואם היו כותבין בחמשה חומשי תורה מנין פרשיות סדורות שהביא הטור ז"ל היו זוכרים זה עם פרשיות פתוחות וסתומות, וכך היו כותבים, פרשיות פתוחות כו"כ, סתומות כו"כ, סדורות כו"כ
על כן נראה פשוט דמ"ש סדריו בכל התנ"ך הוא ר"ל חלקיו והם החלקים שהיה להם במקראות התנ"ך ולאלו החלקים היו קורין אותם בשם סדרים, וכאשר כתבתי לעיל, ויש חלוקות קצרות ויש חלוקות ארוכות ולא נודע לנו טעמן, ולכן תמצא בשיר השירים אינו כתוב אלא מנין פרקיו שהם שמונה, ואינו כתוב מנין סדריו מפני כי אצלם כל מגילת שיר השירים חשובה סדר אחד, כלומר חלק אחד. וכן הוא במגלת רות, וכן הוא במגלת איכה. אבל בקוהלת כתוב סדריו ארבע כי חלקו אותה לארבע חלקים. וכן באסתר סדריו חמשה כי חלקוה לחמשה חלקים שהם חמשה סדרים
ואשר שמעת שיש חומש אחד של חמשה חומשי תורה שחלוקים פרשיותיו לקרותם בני מערבא במשך שלשה שנים עד שיגמרום וכל חלק כתוב עליו שם סדר. הנה זה מחזיק דברי הנז"ל שכתבתי שהחלקים קורין אותם בשם סדרים: