עוד יוסף חי תלט

אחז"ר זה מקרוב בא לידי בתורת שאלה ספר אחד שמו כנסת הגדולה, ומצאתי שם חכם אחד מדבר בענין זה ורב יוסף שמו, וראיתי להעתיק לשונו כאן כמו שהוא כדי שהקורא יבין דבריו על מתכונתן וזה לשונו

ספרי נביאים וכתובים חלוקים בשתי דרכים, על קאפיטול"י (פציל) ועל סדרים. יתרים עליהם חמשה חומשי תורה שהם החלוקים עוד על פרשיות, חלוקת הקאפי"טולי נעשה ביד נכרי לפני איזה מאות שנה. חלוקות הפרשיות על ספרי התורה מכונות לעמת סדרי הקריאה שקוראים בכל שבת בבית הכנסת מסדר השבוע. אך חלוקת הסדרים הן מספרי נביאים וכתובים, הן מספר התורה לא ידענו מה טיבה, אם היא חלוקה טבעית והגיונית שתהי מיוסדת על יחוס כל המאמרים הכלילים בה. ועל קרבותם איש לרעהו, איננה בסדר אחד, יען כי נקבצו באו מאמרים שונים ונבדלים תכלית הבדל, ולהפך מאמרים קרובים ומתיחסים יחדיו, נפרדו בסדרים נבדלים, שאם תשים עין על רשימות הסדרים בתחלת מקראות גדולות של רבי יעקב בן חיים, תראה ותדע כי חלוקת הסדרים רחוקה מאד מחלוקה המיוסדת על טבע המאמרים ותכן נושאיהם

ומעתה מההכרח לומר כי טעם החלוקה הזאת מונח לא בפנימיות הדברים כי אם מחוץ להם, ר"ל לא נתחברו המאמרים והפסוקים לסדר אחד בשביל שרוח אחת מחיה את כולם ותכלית משותפת להם, כי אם בשביל איזה ענין ושמוש חיצוני הכוללם יחד, והרי קרבותם והתחברותם לא התחברות אברים רבים לגוף אחד שלם, אלא רק ההחברות גופים רבים יחדיו לתכלית חיצונית ומקרית, וביחוד יתראה זה לעינינו בספר תהלים וכו'

ובנוגע לסדרי תורה כבר הורה זקן הגאון שי"ר ז"ל שתכליתם הוא לציין הפרשיות לקריאת התורה בשבת, לבני מערבא שסיימו התורה אחת לשלש שנים. קנ"ד סדרים רשומים במסרה גדולה שלפנינו לכל חמשה חומשי תורה. ומשער איפא הגאון הנז' שסדר אחד נבלע ביניהם ומספרם באמת הוא קנ"ה ועולה בד בבד עם מספר השבתות שיש בשלש שנים, ועל פי זה הגיה אור על מדרש סתום לעבדים ולשפחות ואין קנה, למה אין קנה, רב אמר על ידי שלא הקניתם דברי הברית, שאין בכם מי קנה דברי חמשה ספרי תורה מנין קנ"ה. דכל המבארים לא ירדו לסוף הדברים האלה, ולפי הנזכר הנה כונת המדרש פשוטה וגלויה, והיינו לקנ"ה סדרים שיש בתורה לפי בני מערבא

גם בסדרי תהלים התאמץ הגאון הנז' למצוא פשר דבר וכתב אולי קבעו קצת לימי הסליחות. שלפני ר"ה ובין כסא לעשור לגמור ספר תהלים וכו', אולם דבריו בעצמם רחוקים מאד וכו'. גם הרב שד"ל ז"ל התיגע לפרש לנו סדרי משלי וכתב לפי שהיה מנהג באיזה קהילות לפנים לקרות בספר משלי בשבתות שבין פסח לעצרת. ובעלי המנהג הזה ראו לחלק הספר הזה על שבעה סדרים, להיות סדר אחד לשבת זה וסדר אחד לשבת זה עכ"ד. ואף גם זאת קשה לשמוע מטעם האמור למעלה. וסוף סוף מה נעשה לסדרי שאר ספרי הקודש

ונראה לי איפוא שטעם הדבר הוא כן. כבר הראיתי במאמרי מועדי אל (כנסת ישראל תרמ"ט) שהיה המנהג בבתי ראשי ישיבות שבבבל ללמוד בכל יום אחר התפלה שיעור ידוע במקרא, והשיעור ההוא היה נקרא סידרא, ר"ל סדר הקריאה של היום, כמו שנקראת הפרשה המיועדת לקריאה בשבת בשם סדר, כמו שמצינו למעלה שהפרשיות הנקראות בבית הכנסת, נקראים לבני מערבא בשם סדרים, וכמו שנקראה הפרשה המיועדת לקריאה ביום הכפורים בשם סדר, כמ"ש ביומא דף ס"ו וקורא בסדר היום. ולפיכך הקדושה שהיו נוהגים לומר אחר השלמת הקריאה בסידרא. נקראת קדושה דסדרא וכו'

על פי ההנחות הקרובות לוודאי האלה נראה לי שהסדרים הנמצאים לפנינו בנביאים וכתובים היו ציונים לקוראי מקרא האמורים למעלה לדעת עד היכן לקרות בכל יום ויום אחר התפלה, והסדרים האלה נעשו ביחוד ובכונה בכדי להשלים כל הנביאים וכתובים במשך שנה אחת כמו שתקנו לסיים התורה בכל שנה. ועד נאמן להשערתי הזאת הוא כי מספר כל סדרי הנביאים וכתובים ביחד כפי הרשימה שנמצאה במסרה גדולה, מלבד קינות ורות ושיר השירים, שלא נתפרש מנין סדריהם עולה ר"ץ, וכשנצרף לזה עוד סדרי איכה רות ושיר השירים בערך יהיה רצ"ה, כמספר הימים שיש בעשרה חודשים שבהם נהגו לקרא כל יום במקרא כי בשני חדשי כלה לא היה הסידרא נוהג כאמור למעלה עכ"ל, וחתם עלה יוסף ראזענטהאל. והנך רואה שדברי הרב הנז' קרובים למה שכתבתי לעיל מהשערת השכל בדבר זה ודי בזה להמבינים בתורת חיים: