עוד יוסף חי תלו

פתיחה רביעית

הדודאים נתנו ריח. ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך

כל מה שכתבנו ולמדנו לעיל מפירקיה דרבי מאיר ע"ה לדרוש שליש בשמעתא. שליש אגדה. שליש משלים. כל זה הוא בכללות דפירקא. אמנם בפרטות רבים המה פרטי הדרשה במקראי קודש. ונודע הוא מדברי הזוה"ק וכתבי רבינו האר"י ז"ל שיש בתורה ארבעה חלקים פרד"ס שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד שצריך האדם לעסוק ולעמול בהם. וכל חלק מאלו רבו ועצמו הפרטים שיש בו. ולאלו הארבע חלקים שהם ר"ת פרד"ס רמזם הכתוב בשיר השירים דכתיב שלחיך פרד"ס רמונים. ואע"פ שיש בפרדס כמה מיני אלנות שמוציאין פירות. נקיט כאן רמונים. מפני שנמצא כרמון פירות רבים שיש להם גרעינים שכל אחד חלק לעצמו. ויש אומרים שנמצא בעולם גרעינין כרמון שעולים יותר מן תרי"ג ולכן מברכים ומבקשים בליל ראש השנה שנהיה מלאים מצות כרמון

ובא הכתוב הנז' שפתחנו בו לדבר בשבחה של תורה. וכה אמר הדודאים נתנו ריח פירוש דודאים אלו פסוקין שנראין זרים בעיני האדם כמו דודאים שאין ראויים לאכילה, והם פסוקי ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום ואחות לוטן תמנע וכן ותמנע היתה פלגש ודומיהן הנה באמת הם נתנו ריח טוב מסודות נפלאים ועמוקים הרמוזים בהם וכמ"ש באדרא רבא וזוטא על פסוק ואלה המלכים ובגמרא על ואחות לוטן תמנע. ועל פתחינו זה ספר בראשית שבתחילתו מדבר בבריאת עוה"ז וכולו מעשים ומקריים של האבות ואמהות והשבטים שבטי י"ה יש כל מגדים דהיינו דברים ועניינים רוחניים עליונים כי בבריאת עוה"ז נרמז בריאת עולמות העליונים וכן בספר כולו נרמז סודות עליונים ונוראים וזהו כל מגדים חדשים אלו דברי משנה תורה שאמרם מרע"ה לישראל בסוף ימיו ולכך נקראים חדשים. גם ישנים אלו ספר שמות ויקרא במדבר המדברים במתן תורה ומסירת המצות והחוקים והמשפטים שנאמרו מזמן מעמד הר סיני ואילך. דודי צפנתי לך ללמוד אותם תורה לשמה וזהו לך לשמך

והנה החלק הראשון שבארבעה חלקים פרד"ס הנז' הוא הפשט. ואל תחשוב הפשט קאי על פירוש המלות שמפרש רש"י וראב"ע דודאי אין זה עסק הדרשן המטיף לפני קהל גדול הנאספים לפניו להודיעם פירוש רש"י וראב"ע, כי כל זה נודע מכבר להתנוקות שהיו לומדים בבית רבן ואין צריכים לשמוע אותם מפי הדרשן. אמנם הפשט אשר יטיף הדרשן להקהל הנאספים לפניו הוא הוא ביאור המקראות בדרך ביאור רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל והרב אור החיים ז"ל וכיוצא בהם מן ביאורי הספרדים או אשכנזים הראשונים כבעל העקדה וכיוצא שדורשין הכתובים בדרש הקרוב לפי פשוטן, ואין עושין בביאורם פלפול והקדמות מורכבים זעג"ז בדרך נאה ומתוק אשר ינעם הביאור להשומע, והמון העם אשר קצרה השגת שכלם יבינו הדרש הזה שהוא קרוב לפשט המקרא ויהיה מקובל ומרוצה על לבם ותשתכך דעתם בו, יען כי אין הדרשנים בזה הדרך יהיו עולים הרים יורדים בקעות ואין קול מלחמה יוצא מפיהם אלא מתנהלים בנחת, ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו וגם חכמי הדור יהללו הביאורים הבנויים ואמורים בדרך זה ויאמרו עליהם שפתים ישק. ושמעתי שגאוני אשכנז האחרונים אשר הם במאה הזאת ובמאה שקדמה להמאה הזאת כולם עוסקים בדרשה בדרך זה. והזוכה לומר פשט נאה במקרא בדרך זה יהללוהו בשערים ומלותיה מתבדרן בעלמא וקרא זה אל זה ואמר דפח"ח

והחלק השני הנקרא רמז הוא המבאר הכתובים ע"פ הקדמות קצרות ומתחכם לעשות משמעות אחרת במלות הכתובים במקראות כדי להסיע כונת המקרא לענין אחר שרוצה הדרשן להעמיסו באותו המקרא. כי נודע הוא שיש כמה משמעות במלה אחת וכאשר תמצא בספר השרש שיש מלה סובלת שתים ושלש וארבע משמעות וגם יותר. והדרשן היא חכם לבב להפשיט מלות המקרא מן לבושם הגלוי ולהלבישן מלבוש אחר כדי לבאר המקרא על ענין שרוצה בו, ולחכם זה המבאר במקרא ענין חדש באופן נאה ויפה בלי דוחק אמרין ליה איישר כחך, וקורין אותו בשם כפתור ופרח

ובכלל החלק הזה הנקרא רמז הוא מה שדורשין ורומזין במלות המקרא ע"י חשבון במספר ומנין האותיות או על ידי הפוך המלות לצירוף אחר הצריך להם בדרשה שדורשין בכתוב או על ידי ר"ת וס"ת וכיוצא בזה. הנה כל אלו בכלל חלק הרמז נחשבים. אמנם לא חדו בהו אינשי. וכ"ש חכמי לב. מיהו הם רצויים לפני הקב"ה. מאחר שההקדמה היא אמת והאדם עושה לה אסמכתא במקראות התורה בדרך מספר ומנין ובר"ת וס"ת וכיוצא הרי זה בכלל יגדיל תורה ויאדיר. ומ"מ לדרשן בציבור מיעוטן יפה ורובם לא יומתקו

והנה נודע כי יש מלעגים על רמזים כאלה שהם בנויים ע"ד המספר ובדרך ר"ת. ברם באמת הוא דמלעיגים אלו טועין הם ועתידים ליתן את הדין יען כיון שההקדמה היא אמת וזה האדם עושה לה אסמכתא במקראות התורה הנה שכרו אתו וכונתו רצויה לשמים שהוא משתדל כפי כוחו לעשות דברי התורה אוצר שכל דברי אמת גנוזים בה. ואם זה האדם לא זכה לעשות פתח ושער גדול במקראות התורה כדי להכניס בהם דברים האמתיים אלא רק הכניסם על ידי חור קטן שהוא עשוי בדרך חשבון ור"ת מה בכך גם הוא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כפי ערכו

והנה יש בידינו שתי טענות חזקות להיות בעזר האיש המחדש איזה דרשה בדרך רמז של גמטריא ור"ת חדא סברא גדולה איכא בזה כיון דההקדמה אמת יש זכות ומצוה להעושה לה אסמכתא במקראות התורה ואע"ג דסומך אותה בדרך צר ודחוק ולא מצי להכניסה בדרך חלון ושער גדול וכדאמרן לעיל. וכבר ידוע מ"ש באגדות הרמב"ם ז"ל דפוס ישן שכתבו לו אנשי תימן שבא אדם ועשה רמז לשם שר א' בפסוק שבתורה ע"פ מספר וחשבון האותיות, והשיב להם כל דבר שלא נתברר אמיתותו מצד עצמו לא יתאמת מן המקרא שבתורה על ידי חשבון ומספר האותיות אין זה כלום והיה כלא היה כי בדרך חשבון תוכל לקרא על הרע שם טוב (ד"מ אגוז הוא מספר טוב וגם הוא מספר חטא על איזה מה תחליט אותו ואחשוב בעושים רמז לדברים שבודים מלבם על סמך החשבון שמוצאים באותיות המקרא אמר ישעיה הע"ה בסי' ה' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר) ובזה תמצא