עוד יוסף חי תלג

פתיחה שלישית

לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה לקחת מוסר השכר צדק ומשפט ומשרים

איתא בגמרא דסנהדרין דף ל"ח, א"ר יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא. תילתא אגדתא. תילתא מתלי. וא"ר יוחנן שלש מאות משלי שועלים היה לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש וכו'. הנה דברי רבי יוחנן בשלשה חלוקות אשר הגיד על פירקיה דרבי מאיר צריך לנו להבין עניינם ולבאר הטעם שהיה רבי יוחנן מסדר אותם בסדר זה, דנודע הוא מדברי התלמוד כשהיו דורשים הלכות שהם הנקראים שמעתא דורשים תחלה אגדה המשמחת את הלב, ואח"כ מטיפים שמעתא שהם ההלכות מפני כי אין לב המון העם נמשך אחר השמעתא, ולכך פותחין להם באגדה תחלה כדי למשוך לבם ולהטות אזניהם לפירקא ואח"כ שונים להם שמעתא. וכאשר מפורש בגמרא דברכות דף למ"ד שאול שאלתא מרבי תנחום מהו לכבות הנר מפני החולה בשבת, והוא פתח תחלה בדברי אגדה ארוכה ואח"כ בסוף דבריו השיב להם תשובה בקצרה על שאלת הדין הנ"ז ופירש רש"י ז"ל שם כך היו רגילין לפתוח באגדה תחלה כדי למשוך לבבות השומעין לשמוע את ההלכה

ואפילו החכמים בלימודם בבהמ"ד כך היה מנהגם כמ"ש בגמרא דפסחים דף קי"ז כי הא דרבה כי הוה בעי למפתח בשמעתא, אמר ברישא מילי דבדיחותא (פירוש אגדה) וקא בדחי רבנן והדד יתבי באימתא ופתח בשמעתא. על כן צריך לדעת בפירקיה דר"מ שהיה דורש לצבור בקבוץ קהל רב דרובם המון העם אמאי נקיט רבי יוחנן השמעתא קודם האגדה, דודאי היה רבי מאיר דירש האגדה קודם, ועוד צריך להבין האי תילתא דמשלים מה עניינם ועל איזה דבר אמורים

ונראה דודאי רבי מאיר הוה דריש שמעתא שהם ההלכות אחר האגדה ופותח באגדה תחלה כדי למשוך לב השומעין, וכמ"ש רש"י ז"ל בברכות כנז"ל, אך רבי יוחנן נקט לשלשת המינים כפי סדר מעלתם וחשיבותם, כי ודאי לימוד ההלכות והדינין לדעת כל אחד איך יתנהג ואיך יעשה במצות עשה ובמצות לא תעשה יש חיוב וצורך לאדם בהם יותר מכל מיני לימוד, וכמ"ש יתרו למרע"ה, והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ולכן נקיט רבי יוחנן שליש זה בראשנה, ושני לו במעלה לימוד האגדה מפני כי בו יתבארו הכתובים בכל התנ"ך כולו, ובו מגיד נסתרות אשר בתורה שבע"פ שלא נתפרשו בתורה שבכתב ויש להם אסמכתא ברמז המקראות ובדקדוק לשונם. ומדרגה השלישית היא חלק המשלים דהיינו דברי מוסר כי אין דברי המוסרים מתקבלים על הלב, אא"כ יהיה בהם משל ונמשל, ועל דרך זה היו שלש מאות משלי שועלים לרבי מאיר דכולם מיוסדים בדברי מוסר וכאשר תראה מן השלשה משלים שנשאר מהם שמזכיר אותם רבי יוחנן בסנהדרין הנ"ז שהם אמורים ומתוקנים ע"ד המוסר, ולשליש זה נקיט ליה רבי יוחנן באחרונה, כי אין עניינו לבחר בו מקראות הסתומים ואין בו הקדמות חדשות בעניינים הנזכרים בתורה, אלא הם דברים המדברים בדברים שבין אדם למקום, ודברים שבין אדם לחבירו שצריך האדם להתנהג בהם ע"פ המוסר, ומושך הדרשן לבבות השומעים מן המשלים אשר ימשל בהם בחיות ועופות וגם בעסקים ודו"ד ותביעות ועניינים שיפלו בין אדם לחבירו, ושיחת האיש עם אשתו ושיחת גדול עם הקטן

והנה נודע כי דברי המוסר אשר הוא כנוי ע"פ משל ודמיון שהדרשן מוכיח את השומע מן העניינים והעסקים של השומע עצמו או מוכיחו מעניינים הנמצאים בעוה"ז הם עושים פועל ותועלת בלב האדם מאה ידות מן דברי המוסר אשר יגיד לו מדיני גהינם ומן עניני עולם שאינו רואהו בעיניו, דאיכא הפרש גדול בין תא חזי לבין תא שמע כנודע

ואביא כאן אשר פרשתי בס"ד בדרשותי על ההפטרות בפרשת פרה בפסוק בושו והכלמו מדרככם בית ישראל, ופרשתי ע"פ מוסר אשר הטפתי בס"ד בדרך משל, והוא מעשה באדם אחד שבא לבית חבירו ביום השבת בזמן הממוצע בין החורף ובין הקיץ, ויאמר לחבירו ראה היום הזה הרוח טוב מאד ממוזג וממוצע היטב כראוי והשדות מלאות דשאים וזרעים אשר ישתעשע הלב במראיהן היפה והנעים. אמר לו חבירו גם אני יודע ומרגיש בכל זה ואתה מה כונתך בדברים אלו, ויאמר כונתי ורצוני שנלך עתה שנינו ביחד לטייל על פני השדה, ויענהו ויאמר לו חדל ממני לא אוכל ללכת אתך, יען כי אני מנהגי ללכת ביום שבת לפירקא לשמוע הדרשה בבית הכנסת מפי הדרשן ועכשיו הגיע העת והנני מוכן לילך. א"ל זה האיש הדרשה היא מצויה בכל שבת, אבל זה האויר הטוב והטיול הנאה לא יזדמן בכל שבת, ולמה תאבד העונג היקר הזה, הלא גם בטיול זה יש מצוה של עונג שבת, ומה בכך אם שבת אחד לא תלך לפרקא. ויאמר לו חדל ממני כי אפילו אם יאמרו לי יש ריח ג"ע בזה הטיול איני מבטל מנהג שלי. ויען אותו האיש ויאמר. דבר זה הוא חידוש גדול אצלי, מתי נעשית יהודי, א"ל מה הדבר הזה אשר דברת וכי היית חושב עליו שאינו יהודי, א"ל ח"ו אין כונתי כך, ואני יודע כי יהודי אתה וגם אני יהודי כמוך, אמנם יש יהודי חזק ואמיץ כברזל ואם יקישו ויכו עליו בקרנס מאה פעמים אין נראה בו שום קלקול ופגם כלל, ויש יהודי חלש ורפה כגלדי בצלים אשר רוח קמעה עוכרתו ופוגמת אותו, ואתה הייתי חושב אותך מאותם החלשים ורפויים, ועתה נראה אתה מן החזקים והבריאים ולבם ביהדותם אמיץ וקשה כברזל

ויענהו חבירו אפילו לפי דעתך שאני הייתי מן היהודים החלשים ורפויים, וכי יהודים חלשים ורפויים לא יבואו לפרקא, בא נא אתי לבית הכנסת ותראה כמה בני אדם שהם ממין החלשים והרפויים ג"כ נמצאים בפירקא. ויש שאין להם מקום לישב ועומדים על רגליהם, ואפילו נשים נמצאים רבים שם. ויאמר לו אותו האורח אה"ן כדברך כן הוא דנמצאים מזה ומזה, אמנם לא אוכל לבא לפירקא מפני שיש שם מים רותחין הרבה מאד והחלש והרפה לא יוכל לסבול, א"ל מה הם מים החמין הרותחין, א"ל זו מסכת גהינם שפורסין אותה לפני הקהל ודורשין אותה והיא מגילה עפה כתובה פנים ואחור. וכבר נסיתי בכך כי פעם אחת הלכתי לפירקא של חכם אחד ובתוך הדרשה היה פושט וקורא לפני הקהל מסכת גהינם והיה מודד לפניהם ארכו ורחבו וקומתו וחדריו ועליותיו ומשפטיו ונשרפתי בהבל פיו וברחתי ונמלטתי. אמר לו בעה"ב הנה זה החכם שאני