עוד יוסף חי תלב

ע"י כח הזכירה שנמשך מקדושתו יתברך משא"כ מצוה זו דשכחת העומר נולדה ונעשית ע"י כח השכחה שהוא נמשך מן הקליפה וסט"א וכיון שהורסת ומחרבת בהם מצוה זו קשה הדבר הזה על הסט"א מאה פעמים מדרגות על מצוה אחרת, כי בזאת נמצא חרבם תבא בלבם ובכח השכחה הניטל מהם הולמים אותם ומחרבין בעינם, ולכן אותו חסיד שבאה לידו מצוה זו שמח בה שמחה גדולה והקריב בעבורה דורון פר לעולה ופר לשלמים

והיינו כי ידוע אין האור ניכר אלא מתוך החשך כלומר הנאת האור תערב לאדם בתחלתו כשהוא יוצא מתוך החשך, ולכן יהנה האדם בתחלת זריחת השמש שעדיין לא יצאה כולה על הארץ יותר מן אחר יציאתה כילה דאורה הוא רב מאד, וכן יערב אור השחר שהוא עולה אחר החשך של הלילה וכמ"ש אז יבקע כשחר אורך ולכן יערב אור מצוה זו של העומר שהוא נבקע ויוצא מן החשך עצמו שהוא בא מצד הקליפה

ובזה פרשתי בס"ד לנכון רמז הכתובין בשיר השירים אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה. מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו' והיינו דקאי על מצוה זו של שכחת עומר בשדה אשר שבחה אותו חסיד ושמח בה שמחה גדולה להיותה נולדת מתוך החשך שהיא כח השכחה ולא יש מצוה אחרת דוגמתה בתרי"ג מצות, ועליה אמר המשורר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה זו תורה שבכתב ברה היא ליולדתה זו תורה שבע"פ המבררת הלכות שלה במשנה ומצוה זו, כאשר ראוה בנות הם הצדיקים בעלי המצות שהעולם בנוי על ידם ע"ד שארז"ל בפסוק וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך. אך ידוע בעלי תורה נקראים בנים ובעלי מצות נקראים בנות, וכמ"ש במ"א, ולז"א ראוה בנות אלו הצדיקים בעלי מצות שעליהם נאמר רבות בנות עשו חיל ויאשרוה, וכאשר שבח אותה אותו חסיד, מלכות אלו ת"ח העוסקים בתורה שנקראים מלכים כמ"ש בי מלכים ימלוכו וגם פלגשים אלו עמי ארצות ויהללוה. ואם תשאל מי זאת המצוה אשר אני דובר עליה שהיא יחידית והכל מאשרים ומהללים אותה. על זה השיב המשורר ברוה"ק ואמר הנה זאת הנשקפה כמו שחר, שהוא אור היוצא מתוך החשך ככתוב יבקע כשחר אורך, וכן זו המצוה נבקעת ויוצאת מתוך החשך שהוא השכחה ולכן היא חביבה ותשובח על כל המצות היוצאים ובאים ע"י כח הזכירה וכמו הטעם דאמרנו: