עוד יוסף חי תכט

ויאמר

העיור הלא הגדתי לך כי הדבר הזה אתה רואה בכל עת. ויען החוקר לדעתי הוא הזמן הסב ומכלה כל חיי האדם ולא נודע כי באו אל קרבו. ואמר העיור הדבר הזה אשר אני שואל ממך הוא גשם ומאכלו גשם, אבל הזמן אינו גשם. וישאל החוקר הדבר הזה קטנה היא או גדולה, ויאמר העיור פעם היא קטנה וברגע תתהפך לגדולה, וישאל החוקר הדבר הזה יפה או מכוער, ויאמר העיור יפה הוא מאד

ויאמר החוקר הגד לי עוד סימנים בזה פן אוכל לבוא להמטרה ואפתרה, ויען העיור הנה כל הדברים אשר על פני תבל ארצה תוכל לחלקו ולבתרו לשנים, כגון עץ ואבן תוכל לעשות מחלק אחד גדול שני חלקים קטנים וכדומה, והדבר הזה לא תחלקנו בשום אופן, לא מפני שהוא חזק וקשה, אלא רק מפני שאינו מקבל חלוקה

ויאמר החוקר זו היא פליאה בעיני יותר מהראשונה, כי יהיה דבר גשמיי ולא תוכל לחלקנו לשנים, אך הגד נא לי מאין בא הדבר וכמה ימי הריונה בבטן אשה או בבטן האדמה. ויען העיור ויאמר ברגע אחד תולד וברגע אחד תמות. וישאלהו החוקר כמה ימי חייה, ויען העיור ויאמר יכולה לחיות לעד אך אם תתן לה מאכלה די ספיקה. ויאמר החוקר לא ראיתי דבר שתוכל להיות קיים לעד ולא ישלוט בו המות והרקבון בלתי האדמה וצבא השמים, אמנם המה אינם צריכים למאכל, אך הגד נא לי עוד סימנים בדבר הזה, ויען העיור ויאמר הוא שונא לכל הדברים עד להשחית, ידה בכל ויד כל בה

וישאל החוקר האם יש לה בנים, ויען העיור ויאמר יש לה בנים תיכף בעת שנבראת ואתה ימותו יחדיו. וישאלהו החוקר עוד האם יש לעולם צורך בה, ויען העיור בלעדה ימותו כל בני תמותה, ויאמר החוקר הדבר הזה חידה בעיני ולא אוכל להבין פתרונה

ויאמר לו העיור הנה עתה עוד דבר אחד אגיד לך לסימן על הדבר ההוא ובטח תמצאהו, והיינו כי הדבר ההוא אין לו מצב וקיום כי אם בעזר דבר זולתו, ולו לבדו אין שום מציאות מבלעדי רעותה, ובכליון רעותה הוא קיומה, וכאשר תכלה רעותה עד היסוד, אז ימותו שניהם יחד, יען אין לה קיום בלעדי רעותה

והנה החוקר הרים קול ויאמר האח, הנה מצאתי פתרון החידה, והנה הוא האש, בלתי הגחלת אלא רק השלהבת לבדה, וכל הפרטים הנזכרים ישנם בה, כי השלהבת תאכל השמן שבנר הגדול ורב בכמותו ממנה, וכן תאכל העצים הרבים וגדולים ממנה, וכרגע תתהפך מקטנה לגדולה אם תוסיף לה קש ועצים, והיא יפה מאד, ואין אתה יכול לחלק השלהבת לבדה לשנים, וכרגע נולדת וכרגע תמות, וגם יכולה לחיות עד עולם אם ינתן לה מאכלה קש ועצים בלי הפסק, וגם היא שנואה לשלשה היסודות שהם עפר ורוח ומים, יען שהם מכבים אותה, ואם היא תגבר על המים תשתה אותם עד היסוד בם, ובניה הם פרי אורה, אתה יולדו ואתה ימותו יחד, ובלעדה לא יוכלו לחיות כל בני תמותה, כי במה יבשלו ויאפו, ועוד כהנה לעשות כלי מחרישה ורבים כאלה, והיא בעצמה אין לה שום מציאות, האם ראיתה השלהבת בלי שמן שבנר או בלי עצים, אלא רק היא תכלה אותם מעט מעט עד כי ימותו יחד

ויען העיור ויאמר לחוקר כן הדבר, מצאת חידתי, אמנם הגד נא לי, כי לו לא ראית דבר כזה, ואנשים יספרו לך כי יש דבר כזה בשמים ממעל שאותו דבר יאכל יותר מכמותו, והוא נמצא בכמות ולא תוכל לחלקו וכדומה בפרטים הנזכרים לעיל, הלא בודאי תאמר הנהיה כדבר הזה, דאיך יתכן להיות דבר שהוא מוגבל במקום בעלת צלעות שלא תוכל לחלוק אותו, ובודאי הגמור תחקור אחריו ימים ושנים ולא תמצאנו, ולא תתן אמון בו, ועתה אש השלהבת לפניך קח נא את המאכלת ונסה נא לגזרו לשנים, האם תוכל לגזור אותו, ואף אם תקח חלק אחד מזה, האם ימעט הנשאר מכמותו, ויאמר החוקר בודאי אם לא ראיתי את האור היה קשה לי להאמין דבר כזה

ויוסף העיור לדבר עם החוקר ויאמר לו, תתבונן עוד כי גם עתה אחרי רואך את אש השלהבת כמה פעמים בלילה וביום וישנו אתך וקרוב למלאכתך אעפ"כ הקשת עליו מאד עד אשר מצאת פתרון חידתי עליו, ורק אחרי אשר העמקת בזה איזה זמן, ועתה איך תוכל להתחקות אחרי שרשי מעלה ועל נפלאות תמים דעים אשר בשמים ממעל אשר לא ראיתם מימיך, הבט נא והתבונן מאד כי אחרי כל הפרטים אשר הגדתי לך למעלה עדיין אין לי בהם שום תבונה אלא רק אמונה בלבד, כי כל בני חלד יאמרו לי כי כן הוא, ואומר האם כולם ישקרו לא יתכן, אבל אצלי הוא כמו כל הנמנעות ובכל דבר והופכו בנושא אחד, ומזה תבין על אשר למעלה ממראות עיניך, שבודאי קצרה שכלך מהבין

לכן עזוב החקירה מדברים כאלה ואדון האמונה והיראה כי אלהינו בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו חקירותיך מועטים וכו' ויש כמה פלאות אשר שגבו ממנו כי למעלה מהטבע הם, ורק ההרגל לא יתן להתבונן על נפלאות כאלה, אמנם כולם המה סתרי מעשי בראשית, ומה לך לחקור על מה שבשמים ממעל. עכ"ד ע"ש

נמצאת אתה למד מן הדברים הנז' כי בעניינים הרוחניים שהם למעלה מן הטבע אין מקום דרך ההשכלה והחקירה להכנס שם, ואין יכול האדם לשפוט מדעתו איזה מציאות בהם אפילו דבר קטן משהו אלא כל עניינים שבהם נודעים לאדם בדרך הקבלה והאמונה בלבד, כי מאחר שהאדם גשמי איך ישפוט דבר רוחני שאינו מסוג שלו

ועל זאת החלוקה פרשתי בס"ד רמז המאמר בגמרא דקמא דף נ"ה ע"א אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זה בזה, והיינו כי מלבד פשוטו של דבר רמז לפי דרכו על ב' דרכים אלו שהם הקבלה וההשכלה, ודרך הקבלה נרמז באווז הבית כי הקבלה יוצאה ובאה מן הקדושה שהיא בפנים בסוד בית, אבל ההשכלה באה ויוצאה מבחוץ ולכך נרמזה באווז הבר, ויש מקום שאם ישתמשו בשניהם יחד יוולד מהם דבר אסור באיסור כלאים שאין לשתי המינין תערובות ושיתוף זע"ז

העולה מכל הנז"ל הוא כי שלשה חלוקות הן. הא' ענייני המצות שיש רשות לאדם בהם בשתיהם שהם דרך הקבלה והאמונה ודרך ההשכלה והחקירה ורק יהיה דרך הקבלה עיקר דרך ההשכלה טפל, שתהיה נדחית ההשכלה מפני כחה של הקבלה, ועל זה נאמר אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך

וחלוקה הב' היא בענינים שהם למעלה מן הטבע ושייכה לשמים ממעל, שבזה לא תוכל לעסוק בדרך ההשכלה והחקירה כלל ולא תוכל לחדש בהם שום המצאה וחידוש מדעתך ושכלך, אלא תעסוק בהם בדרך הקבלה והחקירה בלבד, ומה שתפרש לך הקבלה בזה תאמין ותסמוך

והנה יש עוד חלוקה שלישית שהיא בדברים הטבעיים הנמצאים לפני האדם בתבל אשר באלה לא דברה תורה ולא פרשה הקבלה בהם כלום הנה בודאי כי באלה תעסוק בהם בדרך ההשכלה והחקירה ולא