עוד יוסף חי תכו

אז אמר החכם בני הטה אזנך ושמע עתה את אשר אני מדבר, הנה אנכי תחלת עסקי ימים ולילות היה בדברים אלה שראית ציורים שלהם בכותל הצפוני מראש ועד סוף. והיה העסק הזה טוב וערב בעיני מאד עד שהייתי מואס באנשים יראי חטא בראותי אותם, והייתי משכים בבוקר בקומי מן המטה והולך בלי נטילה ויושב במושב בתי הקהוו"א עם אהובי וריעי ואותו מושב של בתי הקהוו"א היה פתוח על אם הדרך, ובראותי אנשים הולכים ורצים לבית הכנסת היו לשחוק בעיני והייתי מתלוצץ בהם. ובראותי ת"ח הייתי חורק עליו שיני, ואמרתי מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור. האם הבנת בני מדברים אלו באיזה מצב הייתי עומד באותם הימים הראשנים אשר עברו. ויאמר לו ידעתי אדוני המצב שהיית בו במחילת כבודך

ויאמר החכם הנה אח"כ דרך מקרה הייתי יושב אצל חכם אחד, ומצד ההכרח הטיתי אזני לשמוע דברים מפיו והשקה אותי בעל כרחי משקל עשרים דרה"ם של סם כנאכ"ינה הדוחה חולי הקדחת, ותכף ומיד נפרדה ממני הקדחת של אש התאוה שהיתה בוערת בקרבי והתחלתי להזיע זיעה נפשיית כי חלצתני החמה של אש התאוות הרעות. האם ידעת בני והבנת מהו זה הסם של הכנאכ"ינה שהשקני, ויאמר הבן ידעתי אדוני

והנה אחר שבאה לי הזיעה הנפשיית הקיצותי מן התרדמה שהייתי נרדם בה, ויהפוך לבי והייתי לאיש אחר, ואבעט ביצה"ר בשתי רגלי ואומר ליצה"ט משכני אחריך ארוצה, ונכנסתי לאהלה של תורה ולמדתי תורה וחכמה ויראת שמים ורדפתי אחריהם בכל כוחי כאדם הרודף אחר חיות שלו, והקב"ה היה בעוזרי ופתח לבי בתלמוד תורתו. ועזבתי כל העסק הזה אשר אתה רואה הציור שלו בכותל הצפוני ואדבק בעסק אשר אתה רואה בכותל הדרומי ואוהב את התורה כנפשי, ותחת אשר הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור הנה עתה כאשר אראה ת"ח אחבקהו ואשקהו, ולא עוד אלא כשאני לומד בגמרא שם תנא או אמורא אנשק את שמו הטוב הכתוב על הדף בנשיקה של אהבה מלב ונפש. וכל ספר אשר אני לוקח ללמוד בו אני מחבקו ומנשקו תחלה בשבע נשיקות

ואתה בני יתכן שתחשוב כי חילוף עסקי הראשון אשר החלפתי בעסקי של עתה עשה יתרון ותועלת לנפשי בלבד ולא לגופי, לא כן אלא באמת גם גופי יש לו תועלת רב בזה העסק האחרון שאני עוסק בו עתה, יען כי בו קניתי לי מדה להיות שמח בחלקי ואינני מתקנא מאחרים, משא"כ בהיותי בעסק הראשין כל הימים היו מכאובים מחמת הקנאה שהיה לי מאחרים, גם עוד הנה עתה בעסקי זה יזדמן שאמצא בלימודי הלכה ברורה או שאני מחדש חדושי תורה אז יהיה לבי מלא שמחות וגילות וכמ"ש דוד הע"ה שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. ודע בני כי מי שלא הגיע עדיין למדה זו לא יוכל לדעת אמיתות דברים אלו איך יהיה שמח ושש על דברי תורה כמוצא שלל רב

ולכן תראה כי עשיתי ציורים קבועים ומונחים לפני בכותל הצפוני שהם דמיון לעסק הראשון וכנגדן עשיתי ציור קבוע ומונח בכותל הדרומי לעסק הטוב והקדוש אשר אני עוסק בו עתה ויהי לפני תמיד זה לעומת זה כדי שאזכור תמיד המצב אשר הייתי בו בתחלה בעסק הראשון, ואבין ואדע כמה הפרש והבדל יש בין האור ובין החשך, ובין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור

אח"ז חזר החכם ואמר להבן הבט בני עוד ותראה מה תלוי בחבל על כותל הצפוני למעלה סמוך לתקרא, וירא תלוי חתיכת נייר מצוייר במלאכה של פותוגרא'ף ומצוייר בה ציורים של מידות אמה וחצי אמה ורביע אמה ועוד כמה מיני מידות אחרים שהם פוד ואנג וכיוצא, וגם יש בה ציור כותלים עומדים זה אצל זה משונים וחלוקים זה מזה בגובהן ורחבן ומשונים ג"כ בבניינם. ויפן אל צד הדרומי וירא תלוי שם חתיכת נייר שיש בה ציור העשוי במלאכה של פותוגרא'ף והוא צורת ים הגדול של אוקינוס שאין לו סוף ושיעור וגבול כלל, א"ל הידעת בני על מה ירמזון הציורים האלה ויאמר לא ידעתי

ויאמר לו החכם זה הציור התלוי בכותל הצפוני שהוא מורה על עסקי עוה"ז יורה שיש לעוה"ז וקנייניו גבול ומדה דהיינו גבול בזמן כו"כ שנים יעמוד בית זה בבניינו ואח"כ יחרב, וקרקע זו כו"כ שנים תהיה של ראובן וכו"כ שנים תהיה של שמעון ועושר זה כו"כ זמן ישאר ביד פ' וכו"כ זמן ביד פ' תו כו"כ זמן ביד בניו וכו"כ זמן ביד בני בניו ואח"כ יאבד העושר ההוא בענין רע או חוזר הגלגל לאחור, גם קניין עוה"ז יש לו מדה ושיעור אצל בני אדם זה יגיע לעושר של מאה אלף וזה יותר וזה פחות באופן שקניין הנכסים של עוה"ז אינו שוה אצל בני אדם אלא הם משונים זה מזה הן בכמות הנכסים, הן בזמן, ועל זה ירמזון הציורים המונחים בכותל הצפוני שהוא מורה על עוה"ז וקנייניו שהם גופניים בכולם יש מדה וגבול כדאמרן. אבל בכותל הדרומי המורה על עסק התורה הקדושה מצוייר שם צורת ים אוקינוס שאין נראה בו גבול ומדה וסוף כי כן הוא הענין בתורה הקדושה שאין לה מדה וגבול כדכתיב בה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים

והנה בדרשותי על ההפטרות בס"ד בהפטרת שבת שקלים נכנסתי בדרוש זה בענין חמשה קניינים קנה לו הקב"ה בעולמו כמ"ש בברייתא דאבות, וכאן אבאר סוף המשל המדבר בהפרש שיש בין שני לוחות אלו התלויים בכותל הצפוני ובכותל הדרומי, לפרש הרמז שלהם בענין שני דרכים של דרך האמונה והקבלה ושל דרך החקירה וההשכלה אשר אנחנו מדברים ועוסקים בהם כאן בפתיחה זו

והיינו כי יש ב' מיני ידיעות בעולם הא' נקראת ידיעה אמוניית שהיא באה ועולה מצד האמונה והקבלה ובזאת אין מדה וגבול כי מה שתגיד האמונה והקבלה אנחנו מודים באמיתותו שא"א לומר נאמין במאתים מ"ע ולא ברמ"ח, וא"א לומר נאמין בשלש מאות לא תעשה ולא בשס"ה, וכן בתולדות של המצות אנחנו מוכרחים להאמין בכולם וא"א לחסר ולגרוע קוץ אחד מהם. אמנם ידיעה הב' נקראת ידיעה שכליית שהיא באה ועולה מצד ההשכלה והחקירה, הנה לזאת יש לה גבול ומדה שנאמת דברים אשר ישפוט שכלינו ולא יותר שאם מצא האדם טעם שכלי לסמוך על ההשכלה לבדה לא יאמין ויודה אלא רק במאה דוקא ולא יותר

וממילא תבין בהפרש אחר שיש ביניהם. כי בידיעה השכלית שיש לה מדה וגבול אין הידיעה היא בהשוואה אחת אצל בני אדם, כי זה שכח שכלו חזק ואביר יותר מצא טעם למאתים דברים וזה שהוא חלוש מחברו לא מצא אלא רק ק"ן דברים והג' שהוא תש כח שכלו יותר לא מצא יותר ממאה וכן עזה"ד, נמצא אין המצות שווים אצל בני אדם בהשוואה אחת משא"כ בידיעה אמוניית שבאה מצד האמונה והקבלה היא שוה בכל בני אדם שכולם מודים במספר שוה כי כולם יעשו ככתוב בין אם ידעו טעם בין לא ידעו, דהיינו כל ישראל תוקעין בשופר וכולם יושבין בסוכה וכולם נוטלין ד' מינים בלולב וכולם אוכלים מצה בליל פסח וכולם