עוד יוסף חי תכה

שעשה אברהם אע"ה נלך ואור לנו בכל דרכינו, והתחילו האב והבן להתפלל עם הצבור כנהוג

ואחר חמש רגעים נכנס חכם אחד לבית הכנסת ויעמדו כל הקהל לפניו וגם האב והבן עמדו, וישב החכם ההוא בהיכל האמצעי אשר האב והבן יושבים בו ויעמוד במקומו בצד ימין בראש נכח פניהם. ולקח החכם את הטלית ויברך עליו בכונה גדולה והאב היה מביט בו ופניו שוחקות ושמחות. ויאמר הבן לאביו אבי למה פניך שוחקות ושמחות, ויאמר לו בני ראה זה החכם אשר עמדו כל הקהל מפניו תחלתו היה עם הארץ ומנאף וכל זונה הנשכרת בזהוב אחד שוכרתו בשני זהובים, ויתחבר עם כל פועלי און ועושי רשע ושופכי דמים ולייצנים ומשחקי בקוביא והיה אדוק בעבירות ימים ולילות ולא היה בא לבית הכנסת אפילו בשבת ויו"ט. ואח"כ מאיליו ומעצמו מאס ועזב את דרכיו הרעים לגמרי ופירש מחברת פועלי און ולמד תורה ויתחכם בה מאד. ועתה הנך רואה אותו בעיניך איך הוא צדיק וגדול הדור, ואור שכינה חופף על פניו. על כן אני רואה אותו ושמח בראותי כי גם בעוה"ז החמרי שהוא חושך ואפילה יש תקוה לצאת מחשיכה לאורה גדולה, והנופל בבירא עמיקתא עלה יעלה לרום המעלות מעלה ע"ג מעלה, לשם טוב ולתהלה

וישמח הבן בדברי אביו ויאמר לו אבי בבקשה ממך תוליכני אחר התפלה לביתו של החכם הזה אשר נעשה בו הנסיון הגדול הזה ויצא מאפילה לאור גדול ואשמעה מפיו דברי חכמה ומוסר, ויראה כי אינו דומה אינו מנוסה להמנוסה. ויאמר אביו כן אעשה כאשר דברת. אך דע כי זה הוא חכם גדול, ומדבר ברמזים דקים תשים לבך היטב על דבריו כדי להבין אותם

והנה אחר גמר התפלה המתינו עד שיצא החכם מבית הכנסת וילך לביתו והם נכנסו אחריו ועמדו לפניו. ויאמר האב להחכם זה בני עבדך לא ראה אותך מימיו כי אין דרכו להתפלל בבית הכנסת שאנחנו מתפללים בה, אך היום הזה בא להתפלל בבית הכנסת זו וראה אותך ותאוה נפשו לבא לפניך לשמוע דבר חכמה מפיך, תן לו רשות לישב ויתן להם רשות לישב על הכסאות וישבו לפניו

ואחר שישבו פשט החכם ידו ויתן להבן חתיכת עצם קטנה שעשוי לנקות בו האזנים ולקח אותו הבן בידו וישב אצל אביו וישאלהו בלחישה מה הוא ענין חתיכת העצם הזה שנתן לי ומה יש לי צורך בזה שנתן לי, וילחוש לו אביו הלא הגדתי לך כי החכם הזה דרכו לדבר ברמזים ולמה לא נתת דעתך היטב על הרמז שרמז לך. ויאמר לאביו מהר להודעני הרמז כי אין לי עת להתבונן ולעיין בדבר זה לידע הרמז של החכם על מה ירמוז. ויאמר לו אביו בלחישה רמז לך החכם בזה שאין ראוי לדבר דברי חכמה ומוסר אלא למי שאזניו נקיות ויפות שאין בהם לכלוך הסותם אותם ומעכב קול השמיעה מלעבור בתוכם, שאם יש בהם לכלוך של דופי שסותם ואוטם אותם לבלתי ישמעון דברי החכמה והמוסר למה יטריח החכם את עצמו לדבר דבר שיפול לארץ ולא יכנס באזני האיש המדבר אליו ולכך נתן לך זה הכלי אשר הוא עשוי ומתוקן לנקות בו האזנים, לרמוז לך תנקה אזניך תחלה שיהיו מוכנים לשמוע ואז אדברה באזניך את דברי. וכאשר הבין הבן על מה רומז לו החכם בחתיכת העצם ההוא שנתן, אז השכיל מדעתו להשיב תשובתו להחכם. וקם הבן ויגש אצל החכם וישק את ידיו ויאמר לו אדוני דבר דבריך ויאירו עיני בדבריך הטובים, כי אזני הם נקיות ויפות והם מוכנים ופתוחים לשמוע דברי חכמה ומוסר מפיך. ויאמר החכם טוב הדבר אשר דברת שב במקומך ואשמיעך את דברי

ויכה החכם בפעמון לקרוא את המשרת להביא משקה של קהוו"א כנהוג, ויביאנו המשרת בכוסות המצוייר עליהם מבחוץ הגרענים של קהוו"א כברייתם קודם קלייה וטחינה, ויגיש הכוסות להחכם לאב ובנו ויקחו כל אחד בידו כוס אחד לשתות, וקודם ששתו אמר החכם לאותו הבן בני זה המשקה אשר בכוס זה מהיכן בא אמר לו מאלו הגרעינים המצויירים מבחוץ. אמר לו החכם ראה איך הגרעינים האלה נבראו ונולדו במראה הנוטה ללובן ואין בהם גוון שחור ובא האדם והפך אותם למראה שחור מאד. כן תמצא את האדם בעוה"ז שהוא נוצר ונולד בלב נקי מן החטא, ואח"כ מקלקל דרכיו ומשחיר את לבו לעשותו שחור כפחם ע"י העונות אשר מתלכלך בהם, וכמ"ש הכתוב ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה

אח"ז אמר החכם להמשרת שיביא פת שחרית והביא קערה אחת גדולה ובתוכה עוגות פת הבאה בכסנין וגבעים מלאים חלב. והנה על קערת הפת היה מצויר על שפתה מצד אחד צורת חטים אדומים ומצד אחד מצוייר קמח סולת לבן כשלג. והגבעים שבהם החלב היו צבועים בצבע מראה אדום כדם ובתוכם היה החלב

ויאמר החכם לאותו הבן בני זה הסולת הלבן כשלג מהיכן בא, אמר לו מאלו החיטים האדומים וישאלהו עוד זה החלב הלבן כשלג מה היה בתחלתו, אמר לו היה דם אדום כמראה הצבע האדום הזה אשר על הגביעים. אמר החכם ראה בני דרכו של אדם בעוה"ז בפועל הטוב שעושה בתשובה אשר שב אל השי"ת דאע"פ שנעשה לבו שחור כפחם ומעשיו אדומים כדם יש לו יכולת ותקוה שיתנקה ויטהר עצמו ויתהפך לטוב הרומז ללובן, דכתיב אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו. וצהבו פניהם בדברים אלו שרמז להם בזה אחר אשר נעצבו ברמז הראשון של משקה הקהוו"א

ואחר שאכלו פת שחרית עם חלב אמר החכם לאותו הבן בני תחזיר פניך לכותל הצפוני של החדר הזה ותראה מה יש שם. ויחזיר פניו אל כותל הצפוני וירא זיז יוצא מן הכותל ומונח שם על הזיז חתיכת עץ גדולה ומצוייר עליה צורת ניירות של שחוק הקוביא וצורת טאוו"לי ומגקלא ושאר מיני שחוק שמשחקים העולם בהם, ועוד ראה שם חתיכת עץ גדולה שמצוייר בה מסיבה של בני אדם יושבים על שלחן מלא יין ושכר ומיני פירות ולפניהם תוף וכנור ועוגב וחליל ושאר מיני זמרה, והכל מצוייר בציור העשוי בפותוגרא'ף, גם יש עוד חתיכת עץ גדולה שמצוייר עליה בפותגרא'ף אסיפה גדולה של תערובת אנשים ונשים שמחים ברקוד הנקרא תייאתר"ו זה מחבק את האשה וזה מנשק הבתולה. גם ראה עוד חתיכה גדולה מצוייר בה צורת נשים זונות ואנשים מנאפים ועוד צורת לסטים מזויינים ועוד צורת מושב ליצים מינים ממינים שונים מדברים המכוערים, ועוד ראה בסוף הזיז חתיכת עץ גדולה מכולם ומצוייר עליה בפותוגרא'ף צורת שולחנים עם התיבות אשר לפניהם. וגם צורת חניות של אנשי מסחר וצורת כמה שווקים. ואחר שראה והביט היטב בכל הציורים ההם מראש ועד סוף אמר לו החכם הראית בני כל מראות הללו היטב ויאמר ראיתי אדוני

ויאמר לו החכם תחזיר פניך לכותל הדרומי שבחדר הזה ושא עיניך וראה ותביט מה יש בו, ויפן הבן אל כותל הדרומי, וירא כמה זיזין בכותל זה למעלה מזה וכולם מלאים ספרי הקודש גמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים וביאורי התורה בארבעה חלקים של פרד"ס: