עוד יוסף חי תכב

פתיחה ראשנה

וארשתיך לי באמונה הושע ב'

שנינו במשנה פ"ב דאבות רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. כתבתי בסה"ק חסדי אבות צריך להבין על איזה דרכים הוא שואל, ועוד מאי קמ"ל בשני תפארת אלה ומה עניינם. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בספר כוכבי יצחק על מאמרם ז"ל במשנה דברכות דף ל"ג האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו. וכתב וז"ל תרתי ברעיוני למצוא ענין קישור על שני דברים אלו האמורים כאן מה שייכות יש לשני דברים אלו זע"ז אשר על שניהם גזר אומר משפט שוה לאמר משתקין אותו. והנראה בזה הוא כי הנה מודעת זאת מלפנים נחלקו חכמי הדור איזה דרך ישכון אור שיבור לו האדם בענין עבודת ה' ושמירת מצות התורה, כי טוב לנו עבוד את ה' על פי החקירה והדרישה בטעמי המצות, להכיר ולידע מה שרש דבר נמצא בכל מצוה ומצוה להבין ולהשכיל על מקורה סיבתה ותכליתה מוצאה ומובאה, כי רק עד"ז תפארתינו לבלתי נמשש כעיור באפלה וכסומא בלילה. עת לעמוד לשרת בקודש ולברך בשם ה', וככה היתה מצות דוד הע"ה לשלמה בנו. ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, כלומר ראה בני לקנות דעה והשכל פקח עיניך למצוא חקר אלהי אביך. ולהבין דרך פקודיו ומצותיו למען תעבדנו ברוח דעת ועצה בלב שלם ובנפש חפיצה

והללו אומרים לא כן כי נהפוך הוא ואדרבה הדרך היותר נכונה וישרה לעבוד את ה', על צד הקבלה והמסורת לנו מאבותינו ואבות אבותינו מימי עולם ושנות דור ודור, יען דרך החקירה רחוקה היא לנו אשר כמעט כל באיה לא ישובון להשיג ארחות חיים כי נלכדו ברשת. ומבלעדי זאת מי גם בנו יאמר זכיתי לבי חמותי ראיתי אור ובאתי בסוד ה', וכבר נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, על כן טוב לנו ללכת בדרך הקבלה והמסורת ולהשים לנו משפט זאת חוקת התורה, ומקרא שכתוב בו דע את אלהי אביך ועבדהו אדרבה יש לפרשו להפך כלומר ראה לקנות דעת אלהים בענייני התורה והמצות על פי קבלה ומסורת אשר קבלת מאביך וכמ"ש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ככה אלו מול אלו ערכו מגן וצנה וקדשו מלחמה, למצוא אורח ומסלול אנה אנחנו עולים אל המקום אשר אמר ה'

ואולם לו שקול ישקלו בפלס ומאזני משפט דבריהם ובכור המבחן יבחנו, כי אם בזאת נאות לנו לאחוז בזה וגם מזה אל נניח ידינו, והוא כי הקבלה וההשכלה והאמונה והתבונה שתיהן כאחת טובות הנה אשה אל אחותה תתלכדנה ולא תתפרדנה

וענין זה רמזו התנא לפי דרכו באומרו על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' ר"ל ההולך בדרך לבו ומראה עיניו בקצה הא לבדו דהיינו לעבוד את ה' ולשמור מצותיו רק ע"ד החקירה וההשכלה בטעמי המצות, ובעבור זה משכיל לדרוש במצות שלוח הקן שהיא רק מצד רחמי השי"ת המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, עד שאפילו על קן צפור מגיעים חסדיו הגדולים ורחמיו המרובים, וזהו עיקר טעמה ונימוקה של מצוה זו. הנה להאומר כזאת להחליט הטעם הזה למצוה זו משתקין אותו, מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ובאמת אינן אלא גזירות, וכמו כן ההולך בקצה האחר שאוחז בחבוק ידים בסנסני האמונה ולא יחפוץ בתבונה אלא אומר מודים מודים על כל דבר ודבר אשר צוה ה' ועבדיו הנביאים והחכמים, הנה להאומר כזאת ג"כ משתקין אותו עכ"ל ע"ש

והנה מה שאמר החכם הנז' שהדרך הרצויה היא לאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך. כונתו היא לומר שהאדם תחלת הכל יהיה מאמין שהמצוה שצונו השי"ת עיקר טעמה ומקורה וסיבתה ותכליתה גלויה וידועה להשי"ת לבדו, והוא היודע הטעם האמיתי של המצוה ואנן בדידן נקבל המצוה ההיא בסוג גזירה. אך עכ"ז ישתדל האדם למצוא בשכלו ע"פ הקדמה אמיתית טעם נוסף על עיקר הטעם הידוע וגלוי לפני השי"ת, ואין האדם מחליט הטעם ההוא אשר יחדש משכלו להמצוה ההיא לחשוב שזה הוא הטעם האמיתי שלה

וכאשר תמצא שאמר רשב"י ע"ה מפני מה ניתנה מילה בשמיני כדי שלא יהיו כל העולם שמחין ואביו ואמו עצבין, דודאי אין כונתו לומר שזה הוא טעם האמיתי של המצוה דהלא רובא דעלמא יולדין בזוב אפילו בזמן הקודם, ואלו אינם יכולים לטבול בליל שמיני, היתכן בשביל מיעוטא דאנשי יתוקן למול בשמיני אע"ג דהרוב אין להם טבילה, אמנם רשב"י ע"ה אינו אומר שזה הוא טעם האמיתי של השמיני דהוא יודע שטעם האמיתי הוא כמוס בסוד ה' ורק בא להוסיף טעם אחר אשר יבא נכון על המקצת, וכן עזה"ד בכל מצות אשר תמצא לחז"ל שנתנו בהם טעם דאין כונתם להחליט הטעם ההוא ולחשוב שזה הוא הטעם האמיתי של המצוה

והנה נודע כי טעמו של דבר הוא תפארתו של אותו דבר, כי יש פאר לאותו דבר אשר מוצאין לו טעם משא"כ אם יהיה סתום ונעלם טעמו וכמ"ש רז"ל בפרה אדומה שהשטן ואוה"ע מליזין לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה, גם ידוע שעשיה היא לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה, וכן ועשתה את צפרניה, לא עשה שפמו, שכל זה הוא לשון תיקון, ומעין זה מפרשים מ"ש הכתוב עולת תמיד העשויה בהר סיני שהוא ר"ל שנתקנה ונאמרה בסיני

ובזה יובן בס"ד מאמר התנא איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם שיש אומרים שיאחוז ויתפוס דרך האמונה בלבד, ויש אומרים שיאחז ויתפוס בדרך החקירה בלבד, והכריע רבינו הקדוש שתחלת הכל יאחוז ויתפוס דרך האמונה, והיינו שיחליט ויאמין בדעתו שהתפארת של המצוה כלומר הטעם האמיתי של המצוה שהוא תפארת המצוה הוא נודע וגלוי לעושיה כלומר להקב"ה שהוא אשר עשה ותיקן המצוה, שהוא יתברך יודע הטעם אשר בעבורו תיקן ויסד וגזר המצוה ענינו. אמנם גם מן דרך החקירה וההשכלה אל תנח ידיך אלא תשתדל להביא תפארת כלומר טעם לאותו דבר של המצוה מן האדם, דהיינו מן חכמי הדורות אשר ידרשו ויגידו טעמים למצות הן בדרך דרש הן בדרך רמז ע"פ הקדמות אמתיות הידועות להם במעשה המצות, כי מאחר שעשית עיקר דרך האמונה והקבלה שאתה מאמין דעיקר הטעם של המצוה הוא גלוי וידוע להקב"ה, הנה אם תשתמש בדרך החקירה וההשכלה לא יהיה ממנה ביטול וחסרון להמצוה אם לא השגת שלימות הטעם ולא תחסר כל בה מאחר שהיא מקובלת אצלך בדרך גזרה, גם לא תשג את הטעם האמיתי שלה, עכ"ד שכתבתי בסה"ק חסדי אבות: