נושא האפוד תשכה

מהן אשר בעליהן בעבור חוסר מזונות יכתתו רגליהם ללכת מעיר לעיר וממדינה למדינה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת לאיים רחוקים ותחילתן באונס וסופן ברצון והיה כאשר ימצאון מנוחה ישכחו אהבת אשת נעורים ויניחוה אלמנות חיות בלי משען ומשענה ואפי' מכתב אחד אינם שולחים. והני נשי בוכות ומבכות צובאות פתח בתי דינים כי עולליהן עטופים ברעב ובעליהן לא נודע מקומם איה. ועוד רעה חולה כי אם לרגלי ההפרשייות ודו"ד המתגרשות לבא בין אשה ובעלה הוא ינוס אל אחר הערים כאלה וחי חיי עונג והאשה וילדיה תשב בירכתי ביתה תחת תומ"ר נעה גם נדה ואין ביד ב"ד לעשות מאומה אז ימיר כבודו ופנה אל אלקים אחרים. ועוד יקרה כי האיש מת ונופלת האשה לפני איש בער כי יתן בכיס עינו ואין לה לתת ומעגנה ימים ושנים עידן ועידנין. וכזאת וכזאת עניינים שונים אשר לא יבואו על הדעת ונמשך מזה אחד מב' דרכים רעים אם אשה פרוצה היא תטה מני דרך הישרה. ואם צנועה היא תבחר מחנק נפשה או תצא מדעתה רח"ל. על כל אלין דהו"ו הנה מלאכי אלקים יצאו נצבים פתח בתי מדרשות לתקן הפרצה הזאת ונו"ן בדבר הלכה. העלו מים מבורות עמוקים לתקן שיהיו הקדושין על תנאי ולהתנות בשעת הקדושין כל מה שירצו באופן המועיל לפום דינא ושאם לא יתקיים התנאי יהיו הקדושין בטלין ומבוטלין והאשה ההיא תהיה פנויה גמורה ומותרת לשון. והעלו דעתם על ספר והדפיסו אותה ויקראוה מחברת קדו' על תנאי פרסמוה והפיצוה בישראל שיחוו דעתם רבני הדור ובתוכם פנו אל האזוב ושאלו ממני אחוה דעתי הדל בדבר הזה

ואומר הגם כי אין ידיעתי מכרעת ובפרט כי המה הגבורים עמדו בכל פינה ופינה ולא היתה קריה אשר שגבה מהם וישכחוה עכ"ז אין לך עון גדול מזה למי שיודע לפתוח ספר ולטמן ידו בצלחת לפשפש בספרים ולמצא עזר וסייוע להנשים האלה מה גם דהרבנים הנ"ל סדרו הכל כשלחן הערוך ולא השאירו עוללות מלישא וליתן. ואני אמרתי אעלה ואגידה ממה שחנני ה' אולי אבנה גם אנכי ואזכה להיות בעזרתם ולא תהיינה בנות ישראל כשבוייות חרב ואתפלל אל ה' ינחני במעגלי צדק למען שמו ואבא היום ע"כ סדר קונט'

הם אמרו שבעת מסירת הטבעת מיד החתן ליד הכלה לשם קדושין יהגה ויאמר שאם היה תהיה הדבר שבהמשך הימים ישים לדרך פעמ' החתן בלי רשותו או גם ברשותה לזמן מוגבל ויתמהמה שם בלי רשותה יותר מהזמן המוגבל ביניהם עד זמן שלשה שנים למשל. או אם יהיה האופן שתתבע האשה את בעלה לדין לפני בדה"ץ והבעל לא יאבה ולא ישמע לקבל עליו את הדין. או לא הודע מקום תחנותו. או אם יארע ב"מ שימות האיש בלתי זש"ק ותפול האשה לפני היבם והיבם לא נודע זכרו או שימאן לפטר את יבמתו ע"י חליצה מאיזו טעם שיהיה או אם יקרה מקרה בלתי טהור שהבעל נחלה בחולי דבקיי או שכבר היה לו החולי מקודם שנשאת ולא נודע לאשה או בענין אחר כיו"ב שא"א לה לדור עמו בכפיפ' אחת אזי באחד מאלו הדברים למפרע לא יהיו הקדושין קדושין והמעות שנתן לה בתו' קדושין לא יהיו אלא מתנה בעלמא ולא תצטרך ממנו ג"פ ומיבמה חליצה. ואם ח"ו לא יתקיימו כל אלה התנאים ותבא האשה לפני ב"ד הצדק לדרש זכותה אזי הב"ד יחקרו הדבר הדק היטב ואם ימצאו שהצדק עם האשה והדין נותן שראוי להפרידם יעשו כל מה שבכחם להמציא לה ג"פ מבעלה או חליצה מיבמה ואם לא תעלה בידם הם יתירו אותה לעלמא בלי ג"פ וחליצה את"ד

וכדי לבא אל הענין פנו עצמם בסוגיית הש"ס דכתובות דמ"ג דאיפליגו רב ושמו' בקדשה ע"ת וכנסה סתם דרב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"ץ הימנו גט ובדף 9-8 כתבו דכיון דהטעם דהמקדש ע"ת ובעל לס' רב דצריכה גט הוא מטעם דלמא אחולי אחליה לתנאיה שכן פסקו הפוס' וכמתבאר בהריף והרמב"ם והר"ן והרא"ש וה"ה והלח"מ ובב"י וב"ח ופרישה ואו"ז ח"ב סי' רס"ד ובכנה"ג והג"ט ומגן גבורים וה' בית שלמה ואינו אלא חומ' דרבנן. אך לבד הפוס' כאביי דטעם האיסור הוא מדאור' דודאי בעל לשם קדושין וכמו שנראה שכן דעת הרשב"א והר"ן ר"פ המדיר ובפ' האיש מקדש וע' פ"מ ח"א סי' ס"א א"כ עלה בידינו דאם המצא תמצא מחלוקת הפוס' באיזה ענין מזה השורש החייוב מוטל על רבני העיר להקל בדבר כי כן שוה"ד נותן למיזל בתר סברת המקלין במידי דרבנן את"ד

(א) ואני טרם אענה בעיקר הדבר אומר כי מאי דפשיטא להו דבדבר דאיכא מחלוק' הפוס' דהללו אומרים דזה מקרי אסור דרבנן והללו אומרים דזה אסור מדאורייתא דהוי ספקא דרבנן ואזלינן ביה לקולא אינו כ"כ פשוט דזה הוי מחלו' הפוס' ואיכא מנייהו טובא דס"ל דזה הוי ספקא דאורייתא ומטו בה מתשו' הר"ן ז"ל וכאשר אספתי מזה כמה שנים והבאתים בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות והנה אמת דהעלתי שם דרוב האחרונים הסכימו דזה מקרי ספקא דרבנן עכ"ז אינו כ"כ פשוט לומר דהחייוב מוטל על דייני ישראל לילך לקולא אלא דבמאי דקמן רואה אנכי דכמעט רובם ככולם מהפוס' המפור' ס"ל דהוי דרבנן דמיבר יפוס' שרמזו מעכ"ת מצינו עוד להרמב"ן והרא"ה והרי שב"א הו"ד בשיט' מקובצת לכתובות בדס"ד ע"ד מהספר שהעתיק לשון הריב"ש