נושא האפוד תשכג

מוהריב"ל יודה דלא חיישינן לגט מעושה וכמו שהאריך בזה הג' מוה"ר בשע"א אה"ע סי' כ"ט דהגם דבדבר שבערוה לא אזלינן בתר הרוב להקל וחיישי' למעוט מדרבנן מ"מ בס"ס אזלינן לקולא בכל התורה כולה אפי' בדבר ערוה וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' ת"א וכן עלתה הסכמת הפוס' דס"ס אלים מרובא והביא מ"ש החק"ל בח"א חיו"ד סי' קכ"ו שכתב דס"ס שקול הו"ל רובא דהיתרא נגד מיעוט שאינו מצוי יש"ב ומאי דנקיט בלישניה ה' שע"א שם דאית לה חזקת פנויה היינו דרווחא אשכח בנ"ד וכמו שיר' המעיין

(ב"ך) מה גם דגט מעושה בישראל שלא כדין תלוי במחלו' הפוס' אי פיסולו דאורייתא או דרבנן וכמ"ש א"ה בתשו' אה"ע סי' ח' אות ו' והבאתי שם דברי ה' אמרות טהורות בדרי"ג ע"ד ואילך דחלק על ה' המכת"ם ומר הוא דקאמר דדעת הרמב"ם והריף והרא"ש ורש"י והר"ן והטור דאינו אלא מדרבנן עש"ה וא"כ הו"ל ס' במידי דרבנן. ובר מן דין ראיתי לה' מטה לחם בסי' ג"ן שהביא משם רבני אשכנז ה' דבר משה תאומים וה' תועפות ראם שכתבו דהא דחיישי' לגט מעושה אינו אלא היכא דלא ביטל המודעות אבל למה שנוהגים לבטל המודעות היכא דבטל ליכא פקפוק כלל וכן מעשים בכל יום ע"כ ורמזתים בסה"ק אבני האפד סי' קל"ד אות ה' וכתבתי שם דגם בס' יד יוסף הנד"מ אה"ע סי' ח' כתב דעכשיו דמבטלין המודעות קודם נתינה אתי דבור ומבטל דבור ע"כ. אך ת"ם אנכי דהפוס' הנ"ל כ"כ להלכתא פסיקתא ולא עלה על דל שפתותיהם דזהו מחלוקת עצום בין הפוס' וכאשר כתבתי בתשו' הנ"ל או"ד דמדברי ה' הלבוש בסי' קל"ד סיו"ד מתבאר כן אך רמזתי שם דברי ה' גט מקושר בסי' ך' ס"ט דהיכא דידעינן באונסיה אפי' בטל כל מודעות עד סופן אינו כלום שכ"כ מוהרי"א והמבי"ט ומטו בה משמיה דהרשב"א והריב"ש ומוהראנ"ח ח"א סי' מ"ב וה' אמרות טהורות בסי' קל"ד אסיק דלענין הלכה ודאי דראוי לפסק לחומ' דאפי' פסל עדי המודעה כל שיש ב' עדים שיודעים באנסו הגט בטל וכו' עיש"ב ואין הספרים שרמז ה' מטה לחם מצויין אצלינו לראות אם ראו דברי הפוס' הנ"ל מ"מ מידי פלוגתא ל"ן

(כ"ג) וזאת מן המודיעית דבא אלינו מכתב מאת מע' הרב דעיר ביינה מודיע שקרא את הבעל לפניו להודיעו שיבא פה להתדיין עוד הפעם לפני הב"ד או שימנה מורשה בעדו והוא ענה שתלך אשתו לשם ואם לא תאבה האשה ללכת אחריו שתשלח את בתו אצלו והוא יפטרנה בגט הגם שהכל הוא אצלו מ"מ היא האשה אינה רוצה לשוב אצלו עוד כי א"א לדור עמו ואפי' אם יבא פה העירה ולפי מה ששמענו שהוא אינו יכול לבא עוד בעיר הזאת כי בורח הוא מחמת השררה. ואם האמת כן שלא יכול לבא בעיר הזאת ופה היה מקום הנישו' פשיטא ודאי שאינו יכול לכופה וכמ"ש מרן בסי' קנ"ד ס"ט דאם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמד במקום שנשאת מפני סכנת נפשות כופין אותו לגרשה וסיים מור"ם כי היא אינה צריכה ללכת אחריו והיא תשו' להרא"ש שהובאה בטור וכ"כ הרב ברוך עזריאל בתשו' כי באה בתשו' מור"ם סי' ל"ו וז"ל משמע מתוך דבריו (של הרא"ש) שאם אינה רוצה לבא בעירו לסיבת מה הרי הוא כאילו מוכתב למלכות גם בעירה ולכן ראוי לכופו וכו' את"ד

(כ"ד) ואחר שהעלינו דמצד הדין חייב לגרשה וכופין אותו נראה ברור דכל זמן שאינו מגרשה הוא חייב לזונה מיום שפירשה מביתו עד שיגרשנה וכמ"ש מור"ם בסי' ע' סי"א דאם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו והמניעה ממנו ולותה למזונות צריך לשלם והכא כ"ע יודו דא"א לה לדור עמו מחמת רוע מעלליו והאייום והגיזום וכ"כ ה' עדוב"י סי' ל"ז ומוהרימ"ט ח"א סי' קי"ג ואין זה נכנס בסברת רבני ירוש' שבס' בני בנימן סי' לה' ול"ז הבאתים בסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד דהתם קיימי במי שאין לו גבו"א דיכול לה לחיות עמו אך היא אינה רוצה אבל כל שאינה יכולה לדור עמו בשום אופן כנדון זה כ"ע יודו דחייב לזונה ע' מטה לחם סי' ח' וי"א וע' בתשו' שהשבתי בש' עזרת"ה והיא כתובה לעיל בסי' ח"י בס"ד. זהו דעתי בדבר הזה וה' יזכרנו לעמד על אמתת התורה כפי חפצו ורצונו עבד הנרצע לעבודת קונו והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן ל"ג עיגונא אדר התרפ"ב

שאלה קב"ע שנתקבל בעיר אנדרונופולי ביום ד' שבט התרפ"ב וז"ל העד. סינקו אנייוס אנטיס איס- טאנדו אל אסקייר וכו' איל דיאה קי מוס איבאמוס אלי- באנטאר פור אירמוס אה דיאר ביקייר מי קומפאניירו ברוך שואיב דוקמיגי די אינדירני סי סינטייו תאזינו אי מי דישו קי סי איבה אה אינטראר אלה מאסטאני וכו' אין ביניינדו לייו אה דיאר ביקייר אי דיספואיס קי פאסו און מיז די קואנדו בינימוס אקי בידי קי בינו און גריגו אסקייר קי אינטרו קון ברוך אה לה חאסטאני אי לי דיאמנדי פור ברוך אנסי: ביזים ברוך נאסיל אולדו? איל דישו ברוך אולדו? פירוש הדברים שהעד שאל לגוי