נושא האפוד תשכא

דאיש המשתטה וכו' דאין כופין לגרש אלא באותם שאמרו חכמים וזה מנגד לזה. אמנם כמעט קט אתה תראה דאין כאן שום ניגוד וסתירה דדעת מרן הוא דבאותם שאמרו בש"ס יוציא ויתן כתובה בהא הוא דכופין בשוטים אע"ג דלא נאמר בש"ס בהדיא כופין אבל היכא דלא נזכר בש"ס מאומה ואנן בעינן למכפייה בכי הא מודה להרא"ש ודעימיה דאין כופין וכגון באיש המשתטה דלא נזכר בש"ס כלל על דין זה ודוק כי נכון הוא ועפ"ז יתיישבו דברי ה' ב"י פה דלא בא להשיג פה על סברת האגודה ור"ש ודעי' ממחלוקת ר"י ור"ח דלפי דעתו אין זה ענין לאותו מחלוקת והוא בא לגלות דעתו דכיון דלא נזכר דבר זה בשום א' מהפוס' המפורסמים אין דעתו לכוף ולא רצה לומר שלא נזכר בש"ס שהרי מצינו להרא"ש גבי נכפה דהגם דלא נזכר בש"ס כתב דכופין דדעתו לדמותו למוכה שחין ובעל פוליפוס ע' להרב משא"מ ח"א אה"ע סי' ט"ו דקנ"ד ע"א מה שיישב דברי הראש. וע' למוהר"ם אלשקר ז"ל בסי' ע"ג דכתב דההוא כללא לאו דוקא דיש מקומות שכופין ואף ע"ג שאינן מאותן שמנו חכמים ובזה יישב ההיא תשו' הרא"ש דמוכתב למלכות שכופין אותו לגרש עי"ש

(ח"י) עתה אקום למען דעת בהנהו תרי סוגי מכה את אשתו ורועה זונות איזה פוסקים ס"ל לכוף להוציא ומי המה החולקים. בסוג מכה אשתו מלבד ר"ש וא"ז דס"ל לכוף להוציא מצינו בשה"ג אשר סביב המר' פ' המניח דהביא דברי ר"ש וא"ז וקבלן בשתיקה. וכ"כ מוהר"ם בתשו' דשייכי לס' נשים לה' אישות וכ"כ הר"ר שמריה וכמ"ש בד"מ אות ט"ז ובאות י"ג (צ"ל ט"ז) כתב ע"ד הב"י וז"ל ואיני רואה בזה דבריו כלל וכדאי הם הגאונים לסמך עליהם כ"ש שהרמב"ן ומוהר"ם הסכימו בתשו' בענין הכאת אשתו והביאו ראיות ברורות וכו' וכו' וק"ו הוא מהאומר איני זן וכו' וה' בנימן זאב בסי' פ"ח צירף לר"י עם דעת ר' שמריה דכייפינן ליה לגרשה ושכן מצא בקונט' ישן משם ר' יו"ט ז"ל וגם מני"ר ה' ב"ז הסכים דכופין לגרשה אלא דבסוף הפסק נרתע לאחוריו משום איסו' דא"א וב"ד שבאותו מקום יכריזו עליו נדוי וכו' וכן סיים בד"מ וע' לה' יד"א בסי' קנ"ד הגב"י ס"ק ב"ך שהביא משם הרשב"ץ ח"ב סי' ח' שכתב שכופין ואילו היה רואה הרב"י דברי הרשב"ץ איפשר שלא היה כותב שאין לסמך ע"ד ס' האגודה וכו' כיון שלא נזכרו בדברי שום א' מהפוס' המפורסמים עי"ד

אולם מלבד דדעת ה' ב"י להפך גם הכנה"ג בהגהב"י ס"ק מ"ט כתב דכ"כ בתשו' הגאונים סי' קל"ה ווהראד"ב סי' ל"א והרדב"ז ישנות סי' קנ"ז והמ"ץ ח"א ט"ן עי"ש ותשו' הגאונים אינן מ"א לראות מאן חתים ה וגם ס' לח"ר אמ"א ודברי הרדב"ז כבר כתבתים לעיל וה' משא"ם ח"א סי' ט"ז דקנ"ה ע"ד הרחיק הכפייה מכח דברי הרדב"ז. וגם ס' מ"ץ ח"א אמ"א. אך מה שהביא הכנה"ג משמו שכתב דאפי' רודף אחריה בסכין להכותה אין כופין אותו לגרש ואפילו לומר לו שחייב להוציא ע"כ ק"ל טובא דהפריז על המדה דלומר שהוא חייב להוציא בלי כפייה מה יש וכמו שכ"ר למוהרש"ך ח"ב סי' ק"ל דאע"ג דאין לסמך לכוף עליו להוציא מ"מ לפחות יספיק שראוי לחייב לאיש העושה זאת להוציא עי"ד וכ"ן מדברי הרדב"ז והב"ז דכן הוא מבואר בדעת הרמב"ן דאיהו אזיל בשיטת האומ' דאין כופין לגרש אלא באופן השנויין במשנה וכמ"ש בתשו' סי' קל"ח ואילו בסי' ק"ב והובא בב"י סוס"י ע"ד כתב גוערין אותו ומודיעין שאם יכה שלא כדין שהוא חייב להוציא וליתן כתובה אם לא שנאמר דדוקא כפייה לא עבדינן ליה אבל אומרים לו שהוא חייב לגרשה והוא עובר ע"ד חכמים. באופן דאיכא הכא מערכה לקראת מער' אי כופין להוציא ולדברי כולם חייב לגרשה. והגם שראיתי לה' משא"מ בסי' ט"ו דקנ"ה שכתב דע"כ לא אשכחן להו שהתירו לכופו אלא היכא דהחרימו עליו בבל יוסיף והוא עבר על החרם וכמ"ש מרן ב"י בהדייא בסוס"י קל"ד בהביאו דברי מוהר"ם בתשו' הגהמ"יי ה' אישות דשמעינן מדברי קדשם דעד הכאה מיהא אין כופין כל דלא קדים קביל עליה בחרם ועבר עליו וכו' יש מלבד דהשה"ג כשהביא דברי ר"ש וא"ז לא עלה בשפתיו ענין חרם. עוד בה דבזמן הזה דאין לנו רשות להחרים לא נשאר בלתי התראה וכבר התרו בו כמה פעמים קרוביו ואוהביו והוא עבר עליהם והיה מבטיח ואינו עושה והתראה זו אינה צריכה להיות בב"ד וכמש"ל וענין זה אינו אלא לכופו אבל לחייבו לגרש ליכא מ"ד דלא וכנ"ז

(י"ט) אבא נבא בסוג דרועה זונות דנתברר אצלנו דהוא מוחזק בכך לא אחת ולא שתיים ומביאן לביתו בחדר משכבו ושוכב עמהן בקירוב בשר הגם שאינו לפניה מ"מ הוא עושה את כל התועבות האלה ובאנו לההיא סברת אגודה דסובר דכופין אותו להוציא וכתב כן משם הרמב"ם בתשו' וכתב דגרע מכל הני דתנן בפ' המדיר. ומור"ם בהגה ס"א הביא ס' אגודה בשם י"א ולא הביא חולק והכנה"ג בהגהב"י ס"ק מ"ד כתב שדעת בעה"ת שמביא הרב"י בח"מ סי' ל"ד נראה נוטה לזה וכ"ד מוהר"י הלוי כלל ב' סי' ט'. והחולק ע"ז הלא הוא מרן ב"י ז"ל ואתו עמו ה' מ"ץ בח"א שה"ד הכנה"ג שם וכתב שאינו סומך ע"ז כיון ששאר פוס' סתמו ומי יעשה מעשה (ורשום אצלי בזכרונותי ד"ה מחנה חיים ח"ב עמד ע"ד האגודה ואמ"א כעת לראות מה דבר האיש) ומוהריט"ץ בסי' רכ"ט שנשאל כנ"ד ממש שהוא הולך ורודף בזנות תירוש יין ושכר ובעיקר שאלתו לא נזכר דתובעת האשה גט רק נדונייא שאל