נושא האפוד תשיח

שאינו רוצה לזון וסד"א דעביד איניש דגזים ולא עביד וכשיעשה מעשה נחייבהו להוציא קמ"ל דמעכשיו אמרינן ליה דחייב להוציא וכמ"ש הדברים האלה הרב ברוך עזיאל שם

(ז) עוד יש להפליא על ה' נוב"י ז"ל דבדברי קדשו כתוב למ"ר כשהתרו בו הב"ד וכו' ואם אינו השמטת הקולמוס כל כמיניה דבעינן התראה מי זה אמר דבעינן ע"פ ב"ד והלא הוא דמהו לעוברת ע"ד והתם לא בעינן ע"פ ב"ד וכמ"ש בהדייא מרן בסי' קט"ו ואם התרה בה הבעל ועבר על התראתו הרי מפורש דלא בעינן ב"ד. והיותר ק' על ה' מטה לחם דגם הוא רג"ל על לשונו ב"ד וכתב דההיא דהרשב"א סי' תרנ"ג היינו דכבר התרה בו ואין אלו אלא דברי נביאות ואנא מצא בדבר הרשב"א דאיכא הכא התראה. איך שיהיה נתבאר בדברי הראשונים דלא בעינן התראה ומבלי התראה כופין אותו להוציא

והנה אנחנו מאלמים כח האשה ע"פ האמור דאיכא הכא מניעת כל ענייני אישות דהיינו תשמיש ומזונות דבזה כתבו הפוס' דכופין להוציא. אולם כד הוינן בה העיקר חסר דזהו דוקא היכא דהבעל בפנינו קול קורא איני זן ואיני מפרנס ואיני משמש דידעינן בפירוש דמונע ממנה שאר כסות ועונה משא"כ בנ"ד דלא שמענו זו מפי הבעל רק מפיה אנו חיין ואין הבעל בפנינו שמכחישה ולא ידענו אם אמת יהגה חיכה רק היא טוענת שבעלה אינו שוכב עמה כדרך כל הארץ והגם שהב"ד הטילו עליה אלה חמורה שתדבר האמת יש לנו לעיין בדבר אם די בזה ובשלמא לענין המזונות והכסות הוא דבר שאיפשר להתברר וזאת אומרת שתוכל להביא כמה עדים וגם מורשה הבעל לא הכחישה אבל לענין התשמיש מי יוכל להעיד

(ח) לזה זאת מצאנו למור"ם ז"ל בסי' קנ"ד ס"ז שכתב וז"ל אם טוענת אשה על בעלה שאינו שוכב עמה ואינו בא עליה דינה כדן טוענת שאין לו גבו' אנשים ובטוענת שאין לו ג"א והוא מכחישה פסק שם מרן בשם י"א שהיא נאמנת וכופין אותו להוציא ומינה דכן דעת מור"ם דהיא נאמנת וכופין אותו להוציא. וק' דלעיל סו"סי ע"ז פסק מרן על איש ואשתו שבאו לב"ד והיא אמרה שהוא מורד מתשמי' והוא אומר לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עושה מחרימין תחילה על כל מי שהוא מורד ולא יודה בב"ד ואם לא מבקשים ממנו ועושין פשרה כפי כח הדיין. הרי דבכל אופן אינה נאמנת ומדוע לא הגיה אורו מור"ם שם ומקבלין דין מן דין. וכבר ראיתי לה' פ"ת בסי' קנ"ד ס"ק ר"ג שהביא משם ה' גבו' אנשים סי' כ"ד שכתב שאין כונת רמ"א שטוען שיכול ובכיוון אינו שוכב עמה דהיינו שמורד וז"א דבזה ודאי אינה נאמנת וכמ"ש בש"ע סו"סי ע"ז רק כונת רמ"א שטוענת שאינו יכול או שאינו בקי בדרך ארץ והגם דמלשון הרמ"א לא משמע כן העיקר דאם טוען שמורד מתשמיש אינה נאמנת א"ד. ומוכרחין אנו לפרש כן דברי מור"ם מצד אחר דהמצין לא רמז לנו מאין העתיק מור"ם דין זה ולי נראה דהעתיק מתשו' הרא"ש שהביא הטור ויהיו דבריו על אשה שטוענת שאין הבעל שוכב עמה כדרך כל הארץ ואינו יכול לבא עליה וכו' ובטענה זאת משתנה דינה דאינה נאמנת כדברי מרן

דלעיל

(ט) אך ראיתי לה' עדוב"י בסי' ל"ו דפ"ד ע"ג שהביא מ"ש המר' פ' יו"ד יוחסין משם ר"ת דלא אמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת משום חזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה אלא במילי דאתו מידו לידה כגון נתינת גט אבל במילי דלא אתו מידו לידה כגון שאמרה שאינו מתקשה לא מהימנא ופירש הרב דבריו דר"ת אזיל ומודה לכל מ"ש הפוס' דכל טענה שטוענת אצל בעלה והוא יכול להכחישה כגון שטוען שאינו נזקק עמה כלל וכיוצא וכיוצא שטוענת שנזקק עמה בימי נדותה דנאמנת דל"ד גרשתני ור"ת לא בא לשלל אלא כגון שאמרה שאינו מתקשה וסובר הרב ז"ל דאינו דומה לגרשתני דבהא אין ראוי לנו להאמינה דאיפשר דבטיב קשוי גמור לא ידע ומעיזה לומר כך ומשקרא וכו' עי"ד וכפ"ז בגוונא דנ"ד ס"ל לר"ת דנאמנת. עוד כתב ה' עדוב"י שם אחר הביאו דברי הרמב"ם והש"ע סו"סי ע"ז וז"ל דמדכתב הרמב"ם דיחרימו ב"ד עליהם להודות האמת ש"מ דסובר דמן דינא היא נאמנת בטענתה מטעמא דקי"ל לכל חד דחזקה דאינה מעיזה ומ"מ אע"פ שהיא נאמנת סובר הרב ז"ל שיטילו עליה חרם וכו' אף דיהבינן להו דינא דנאמנות מ"מ לא חתכינן להו לדינא תכף ומיד אלא נותנין אותה לפשרה וכו' ושוב נרגש מההיא דמוהר"ם שכתב על הך דרה"מ דעכשיו דשכיחי פרוצות מעיזה ומעיזה וכתב דמלבד דמוהר"ם יחיד הוא בדבר הזה עוד בה דאף לדעתו ה"ד להאמינה ע"פ דבורה לחוד אבל אי אנן ב"ד נותנין לה שיקבל חרם שתאמר האמת פשיטא ופשיטא דנאמנת היא בשבועתה דאי נחשדו להיות מעיזות לא נחשדו לישבע על שקר יש"ב ושוב בדפ"ו ע"א הביא מ"ש הריטב"א בחידו' לכתובות כ"י פ' האשה שנתארמלה שכתב משם אחרים שאם טענה אשה על בעלה ששכב עמה בנדתה דנאמנת וחלק עליהם דאין להאמינה במידי דמשוי לבעלה רשע וכו' ובסו"ד כתב דלצאת י"ח ס' הריטב"א ימסרו לאשה דנ"ד (שהיתה טוענת על בעלה דשוכב עמה משכבי זכר) לחרם ולשבועה אם אמת יהגה חיכה ובהא פשיטא דגם הריטב"א יודה דמהימנא וכו' יש"ב ולפי דעתו אשה זו דנ"ד דקבלה בפירוש אלות וקללות מפי ב"ד דינא הוי שנאמינה על טענתה אולם לא אכחד תחת לשוני דחידוש זה שחידשה תורתו של ה' עדוב"י אינו מוסכם וכמה דייות נשתפכו וכמה חילוקין נאמרו בו לך נא ראה בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב סק"י והכא