נושא האפוד תשיז

(ה) ובכן נסעה ונלכה לנ"ד דאיכא הכא כמה ספקי לכוף לגרש ספק הא' דדלמא הלכתא אזלא כסברת הרא"ש ודעי' דפסקו כרב דכופין לגרש כל שאינו זן אותה. (ב) ואת"ל דהלכה כהריף ור"ח דפסקו כשמואל באין לו מיהא יודה דכופין לגרש וכמ"ש הרשב"א לדעתו ונ"ד הוי אין לו (ג) את"ל דכיון דלא נתברר בבירור אם אין לו י"ל שכופין לזון ולא לגרש האיכא אחריתי דעליה יכולין לכופו לגרש והוא דאינו משמש ובשביל זה כופין לגרש וכס' האומרים כן ומרן מכללם (ד) ואת"ל דהלכה כהאומ' דבשביל חסרן תשמיש אין כופין דלמא הלכה כהאומרים דהיכא דאיכא תרתי חסרן מזונות ותשמיש כופין אותו אפי' ביש לו (ה) ואת"ל דאפי' לסברתם בעינן שתבא בטענת חוטרא לידה וכו' ובס' הש"ך ז"ל הלא גם זה אינו ברור ואיכא ספקא דדלמא הלכה כהאומרים דלא בעינן שתבא בטענה כ"ש אם נאמר דאותה סברא אינה ענין לזה וכיון דאיכא הכא כמה ספקי לית לן למיחש לגט מעושה וכופין אותו (ועוד נעמד לקמן בע"ה בענין זה דגט מעושה באות)

(ו) תו חזינא ליה לה' מטה לחם שם דמביא וקורא תשובה אחת לה' נוב"י ז"ל בח"ב סי' ץ' דחידש בטובו דלרב גופיה דס"ל דהאומר איני זן ואיני מפרנס דכופין אותו להוציא מ"מ בעי התראה דלא עדיף כח האשה מכח האיש ובכל הנהו דאשה יוצאה בלי כתובה בעייא התראה ודברי רב מוכיחין כן דנקט האומר איני זן ולמה תלה הדבר באמירתו א"ו דדוקא כשהתרו בו בב"ד והוא עומד במרדו ואומר איני זן וכו' ושוב הראה לו מר בריה מוהר"ש שכן בא מפו' בכתובות דס"ג ע"א ולאו לאימלוכי ביה בעי וכו' ועוד דכל זה ביש לו ואינו זן אבל האיש הזה שמתוך עוני הלך מאצלה וכו' את"ד (ה' נוב"י) וסיים הרב ז"ל דההיא תשו' הרשב"א דח"א סי' תרנ"ג הוא דכבר התרו ביה ועודנו עומד במרדו לא כן הכא דמה שהיה כבר היה ובלתי התראה ולעת הלום הרי הוא מוכן ומזומן לעשות ככל אשר יושת עליו נראה דתורה יוצאה דלא עבדינן הכא כפייה אלא דעמד לנגדו דברי ה' ברוך עוזיאל בתשו' מור"ם סי' ל"ז דמתבאר מדבריו דלהפוס' כרב דאומר איני זן כופין אותו להציא מכח ק"ו דאם באמירה לבד כופין כ"ש היכא דקעביד מעשה דודאי כופין ונ"מ דאם אתה אומר דכבר שב בכל לבו והוא מוכן לישב עם אשתו עכ"ז היא מצייא לבא בטענה דלא תוכל שאת לישב עמו דאינו מאמינו וכו' הצ"ע יש"ב. ומה מאד עגמה נפשי שאין אתי ס' נוב"י ח"ב ודבריו נפלאו ממני וה"ן לי פה להשיב ואבא היום ע"פ מה שהעתיק ה' מטה לחם דמה שחידש בטובו דבעינן התראה ומר בריה סייעו דכן הוא מפו' בכתובות דס"ג אהמ"ר מנייהו מלכי גבורי מלחמה אין כאן סמיכה בעזר"ה ואדרבא כפי מה שנבאר ונהפך הוא דמהתם נפקא דא"ץ התראה דהנה אמת דלפי פרש"י גבי מ"ש בש"ס ולאו להמלוכי ביה בעי שפירש שמא יחזר בו ובתוך זמן שאנו נמלכין בו ומחזירין עליו שיחזר בו מוסיפין על כתובתה היא ראיה לדבריה. אך נעלם מהם מה שפירשו הראשונים בסוגייא זו שא נא עיניך וראה להרב"י בסי' קנ"ד שהביא דברי הרא"ש שכתב דלמסקנא דאמרינן דלאו לאימלוכי בה בעי שאם היא רוצה כופין אותו לאלתר ואם היא רוצה ימתינו שמא יחזר בו וז"ל הרב"ח בא"ז דל"ב ע"ג מהספר דע שיש חילופי גירסאות בהך שינוייא דקא משני תלמודא דרש"י גריס ולאו לאימלוכי ביה בעי והרא"ש וכל האחרו' ז"ל גרסי בה פירוש שנמלכין בה מה היא רוצה או שיוסיפו לה או שיוציא ויתן כתובה ואיזו שתרצה יעשו לה וכו' והרא"ה כתב איכא דגרסי ולאו לאימלוכיה ביה בעי ופירשו שנמלכין בו ואם לא חזר יוציא ויתן כתובה וליתיה להך פירושא דעד אימת נטרינן ליה וכו' אבל הגירסא הנכונה ולאו לאימלוכי בה בעי כלו' אע"ג דהוי דינא להוציא וליתן כתובה נמלכין בה וכו' ואי ניחא לה ובעייא למיפק כייפינן ליה נמי לאפוקה וכו' דהא ודאי מילתא דפשיטא דבדידה תלייא מילתא וכו' ועוד בדל"ג ע"א כתב בשם הריטב"א דהנכון כגירסת הספרים ולאו לאימלוכי בה בעי כלומר שנמלכין בה ואם רצתה לצאת כופין אותו להוציא וליתן כתובה לאלתר ובמ"ק כתב רש"י כגירסת שאר המפר' ולאו לאימלוכי בה בעי אי נח לה שיגרשנה מיד ויתן לה כתובה או שיוסיפו לה וכו' י"ש והכי גריס המרדכי בסו"פ הבא על יבמתו. הרי דכל הראשונים פה אחד מחקו הגירסה וכתבו לאימלוכי בה דהיינו עם האשה ולא לאימלוכי ביה דהיינו עם הבעל ואף רש"י במ"ק פירש כמותם וצא וראה להר"ר ישעיה הראשון הו"ד שם בש"מ דקיים הגירסא ביה עכ"ז כתב דהרצון באשה וז"ל שם המורד ולאו לאימלוכי ביה בעי פירוש אע"ג דאמר רב יוציא ויתן כתובה לא מיד אלא נמלכין בו ומתרין בו שאם לא יתרצה להוציא וליתן כתובה אחרי כן אם לא ישמע כופין אותו להוציא. ומכאן מוכח שאם האשה טוענת ואומרת אי איפשי לעמד בתוספת זה אם תתרצה ותשלים עמי או יתן לי כתובה שהדין עמה וכו'. הרי דאף דקיים הגירסא ביה ופירש דהיינו התראה עכ"ז סיים וכתב דאם האשה אינה רוצה בכך שאינה רוצה להמתין שיעשו לו התראה הדין עמה ופוטרין אותה מיד. באופן דלסברת כולם אינו מעכב ההתראה לומר דאם לא נעשית ההתראה מקודם אין לכופו וכמ"ש הנוב"י. ומה שדקדק הרב אמ"ש בש"ס האומר איני זן ולא נקט מי שאינו זן ולמה תלה הדבר באמירתו א"ו דוקא כשהתרו בו ב"ד והוא עומד במרדו וכו' אהמ"ר יש לדחות דהש"ס חידושא אתא לאשמועינן דל"מ כשכבר עשו מעשה אלא אפי' הוא אומר