נושא האפוד תשטז

שלא לזונה איפשר דאפי' שמואל מודה דבהא לא תיקו בהדיה בדינא ודיינא ותמות ברעב ועוד דכל שמשלחה מביתו הרי הוא כמורד מתשמיש וכו' והכין מצינו דתעמד כנגדו בדינא ודיינא אי לא ביש לו ומבואר הוא דכל שמונע ממנו כל ענייני אישות כופין אותו לגרש. וה' מטה לחם שם הביא מתשו' הרשב"ש סי' שפ"ג דהסכים שכל המונע ממנה כל ענייני אישות כופין אותו לגרש ושכן העלה ה' פורת יוסף באה"ע סי' ה' עי"ד וא"כ בנ"ד דאישתכחו תרי ריעותי חסרן מזונות ותשמיש לכ"ע כופין אותו לגרש

(ד) וחזינא ליה ל"ה מטה לחם שם בדע"ו דאחר דהרבה רעים לס' התוס' בשם ר"ח דבמונע ממנה כל ענייני אישות כופין אותו להוציא והביא דברי ה' פורת יוסף הנז' כתב דעכ"ז מידי פלוגתא ל"ן והוא דהש"כ בס' גבורת אנשים סי' כ"ח וכ"ט והובא בס' פ"ת סי' קנ"ד סק"ז וכ"ה אחר שרמז דברי התוס' הנז' דכשמונע ממנה כל ענייני אישות דכופין לגרש כתב משם הג"א פ' אע"פ גבי לא רצה לא לחלץ ולא ליבם דכופין אותו דה"ד בבאה מחמת טענה אבל לא באה מחמת טענה לא כפר"י ומפרש הרב דהיינו טענה דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה ואף דלדינא היה נראה עיקר דהיכא דמונע ממנה כל ענייני אישות אף דלא באה מחמת טענה כופין למעשה צ"ע וצירף עמו להתה"ד ומוהריק"ו והמר' ואע"ג דמהר"י בסי' קפ"ד כתב בסתם אם קדש אשה ואסו' לינשא לו כופין אותו להוציא ולא הזכיר דבא מחמת טענה מ"מ למעשה נר' כמ"ש עי"ד והאריך מאד בזה וסו"ד כ' ה' מטה לחם שם דמידי פלוגתא ל"ן ומכותלי דבריו ניכר שדעתו להחמי'. ולע"ד יש לעמד ע"ד דרבנן ובפרט על הש"כ ז"ל דהוא המוליד סכסוך זה (ואין ס' גבו"א מצוי אצלי אך אודין ואידון ע"פ מה שהעתיק ה' מט"ל) דעל סברא זו דמוהרי"ח אשר בנה יסודו וקבלו כהלכתא פסיקתא כתב עלה ה' משפט צדק בח"ב סי' ע"ב דמאחר שכל הפוס' שפסקו דין זה דפ' החולץ ולא חילקו בדבר בודאי דפליגי עליה ולפי דעתו כמעט דהוי סברא יחידאה וכל שהיבמה תובעת לחלץ או ליבם אפי' שלא באה מחמת טענה כופין. גם זו לטובה דהרה"ג מוהרח"ש ז"ל בתשו' אה"ע סי' מ"ט כתב דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור וראביה והובא במר' פ' החולץ חולקים על סברא זו וגם התוס' בפ' אע"פ דס"ד ד"ה תבע לחלץ דנר' מדבריהם בתירו' בתרא דאזלי כשיטת מוהרי"ח יש לצדד כדבריהם ושגם הרה"ג מוהרשד"ם באה"ע סי' ס"ו כתב בפירוש דכל שאין היבם רוצה לחלץ ולא ליבם כופין אותו ולא חילק בבאה מחמת טענה או"ל. נמצא דבעיקר דינו של מוהרי"ח חולקים עליו המלכים האדירים ואינו מוסכם. ופוק חזי למוהרח"ש ז"ל בתשו' שם דהגם שכתב דמדברי הרשב"א בתשו' הובאה ביתה יוסף סי' קס"ה והיא באלפיו סי' אלף רמ"ז מוכח דס"ל כמוהרי"ח ובעבור זה נרתע לאחוריו עכ"ז סיים וכתב וז"ל דכל שהיא אומרת או כנס או פטור והוא אינו רוצה לא לכנס ולא לפטר כל אפייא שוין שכופין ומה גם שדברי הרשב"א בתשו' הגם שכתיבנא לעיל מה שנראה בכונתו אין הדברים ברורים. כלל הדברים דמאחר דחזינן למוהרשד"ם גדול בדורנו שהורה למעשה שכופין אף באינה באה מחמת טענה ולדידן אף שנרצה להחמיר בנ"ד שבאה מחמת טענה ויש כמה צדדין להורות שכופין כדכתיבנא הכי נקיטינן עכ"ל נמצא דסברא זה דמוהרי"ח ז"ל בהג"א היא הפך הראשונים ורבני האחרונים לא עיילוה לבי מדרשא

ואני עני בתר דמחוינא קדה וגלגול מחילות מעצמותיו הקדושים של הש"ך ז"ל אמינא דאין זה ענין למאי דקמן דעיקר ושורש טענה זו יצא עתק מסוגיית הש"ס דכתובות דס"ה ע"א ויבמות ס"ה ע"ב והתם קאי היכא שבאה האשה לטעון בעבור פו"ר וא"ל רבנן זיל לא מפקדת ואמרה האשה בעינא חוטרא לידה וכו' וזיכוה רבנן ומי לא עסקינן דהאשה שתובעת או כנס או פטר יש לה במה להתפרנס או ממעשה ידיה או מממונה ולא באה לתבוע מזונות ולא שום דבר וע"כ צריכה היא לבא בטענה דטענת פו"ר אינה טענה לכוף ליבם דהיא לא מפקדא וא"כ למה תובעת יבום או חליצה אבל אם אין לה במה להתפרנס והיא באה בשביל מזונות אינה צריכה שום טענה דאין לך טענה גדולה מזו. תדע דבמחלו' רו"ש לא מצינו מחלו' בפוסקים רק אם הלכה כרב או כשמואל אבל אליבא דכ"ע גם ר"י מודה בזה ולא מצינו בשום א' מאלו הפוס' דבא בלשונם שצריכה לבא מחמת טענה זו דמה ענין חוטרא לידה בענין המזונות ואילו הכא ר"י הוא האומר דצריך שתבא בטענת חוטרא לידה. א"ו דאינו ענין יבום להך דהכא וע"כ צ"ל כן בדעת הרשב"א דאילו בסי' תרכ"ג פסק לכוף ע"י חסרן תשמיש ומזונות לבד ואילו בסי' אלף רמ"ז דצריך שתבא בטענת חוטרא לידה. אלא ודאי דשנין דא מן דא דביבום כשאינה באה להתרעם על מזונות רק שהיא רוצה לכנס או לפטר התם ודאי כדי לכוף ליבם בעינן שתבא בטענת חוטרא לידה וכו' דאי לאו הכי אין לנו כח לכופו ובזה יבאו על נכון דברי ר"י ודברי הרשב"א דלא יסתרו זה את זה מחמת עצמם. וכן ההיא דמוהריק"ו ש"ו קל"ה דקדש אשה ואינו יכול לכנסה וצריכה גט אין אנחנו יכולין לכופו על הגט כי מזונות אינה יכולה לטעון דארוסה אין לה מזונות לכן צריכה לבא בטענה דחוט' לידה כי ע"פ טענה זו יכולין אנחנו לכופו. ומ"מ אף לפי דעת הר' ש"ך דעריב ותני מס' עירובי"ן מידי מחלו' הפוס' מערכה לקראת מער' ל"ן.