נושא האפוד תשיד

ובאנו למחלו' הרא"ש וריא"ז דלס' ריא"ז זה מקרי הכחשה. והנה אמת דמרן בס"ט וכל האחרו' פסקו כהרא"ש דמקל דתנשא אשתו אך יש מהאחרו' דנקטי להחמיר כריא"ז וכאשר רמזתי בסה"ק אות ס"ג אמנם ענין זה בנקל לפושטו דע"כ לא נחלקו אלא בענין דהוו חד כלפי חד אבל הכא ב' עדים האומרים מת ואשה אחת אומרת נהרג הרי קי"ל אין דבריו של אחד במקום ב' ע' יד"א מ"ק הגה"ט ס"ק כ"ג משם הפ"מ בח"ג (ובסה"ק אות ט"ו) כ"ש דהכא איכא עד כשר נגד עד פסול דהאשה מכחשת את האיש האומר שמת ועד פסול לגבי עד כשר נחשב כאין וכמתבאר מדברי מרן בסל"ח וע' פ"ת ס"ק מ"ה מ"ש בשם ה' ישועות יעקב ס"ק

ואם יעלה על לב לומר דכיון דהאיש הנעלם הלך לצבא וקרוב הדבר לומר דמה שאמרה האשה נהרג יהיה אמת ויכולין אנו להשנות העדוייות דגם האיש רצה לומר דנהרג מאחר דמצינו דגם שנהרג שייך לומר מת וכמ"ש ה' החבי"ב בהגהב"י ס"ק ר"ג ואז באנו למבוכה אחרת דכל שהוא במלחמה צ"ל קברתיו כמ"ש מרן בסע' וחששא זאת תשאנה רוח וז"ל הא"ר בדקי"ג כשהעדות הוא שלם כגון שמעתי שמת פ' דליכא שום ריעותא דמסתמא היא מיתה בדרך כל הארץ או אפי' בהריגה ע"י רוצחים בדרך דליכא בזה בדדמי אלא שאנו באים בעלילה דלמא במלחמה או במים וכו' בכל כי האי דוקא בדאיתיה לסהדא קמן הוא דאנו צריכין לחקר ולדרש אבל בעד השומע דיינו סתימות הדברים ולא מעגנינן אתתא עד שיתברר אע"ג דאפשר לברר י"ש. כללא דמלתא איתתא דא אשת דור בכר יכולה להנשא עם מי שתרצה כנלע"ד וא"ש את"מ נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן ל"ב טבת ש' צדק צדק תרד"ף

שאלה אשה רכה ועגונה והיא מרת נפש ועצובת רוח שפירשה מבעלה זה שנתיים בעבור רוע מעלליו כי לא היתה יכולה לסבול תהלוכותיו ויעמדו לפני ב"ד המקומי מורשה האשה והבעל עם מורשה שלו ולא באו הדיינים אל עמק שוה וגם נגלו עוד עדים אחרים ויקרבו את משפטן לב"ד הגדול של פה כנהיוג פה מחוז בולגריאה וביני ביני הבעל איננו ויעש בריחים לע"ת ווין. וב"ד הגדול שלחו לקרא לו ולא בא. אך בא מכתב ממ"ע הרב נר"ו דשם כי קראוהו לפניו והוא השיב כי שינה דרכיו ושב בתשו' ואם תרצה האשה ללכת אצלו מוטב ואם לא תאבה האשה ללכת אחריו שתשלח לבתו הקטנה והוא יתן לה הגט ושוב נעלם מאותה העיר. ומאחורי הפרגד נשמע כי הוא שלח מכתב לאחד מאוהביו שיתן לו חמיו סך עצום. ויהיו נצבים לפני הב"ד מורשה הבעל והאשה עם מורשה שלה והיא טוענת כי האיש ההוא הוא משתכר תמיד ובא לביתו שותה שכור ומלבד שזה היה פגם משפחה. ואינו כבודו. עוד בה כי הוא מאבד ממונו ואינו בישובו של עולם ואינו מרויח ממון. גם הוא נתרעמה בב"ד הראשון כי היה מכה ומבזה אותה בבזיונות וחירופין ומגביה יד להכותה. ועוד רעה חולה כי הוא רודף אחרי זונות וכל היום והלילה תמיד לא יחשה לילך מז"ן אל ז"ן ומביאה לביתו לשכב עמה בחדר משכבו ונותן להן שכר עצום וכמו שספרה זונה אחת לא' מהעדים שנתן לה סך עצום והוא משתעמם עמהן ומאבד ממונו ולא קרב אליה לשכב אצלה להיות עמה והיינו עזובה היינו שכוחה בירכתי ביתה. וזה עשר פעמים שהתרו בו קרוביו ואוהביו שיפרש עצמו מהדברים האלה והיה מבטיח להם לעשות כדבריהם ותכף בבקר יציץ וחלף וחוזר לסורו הרע. גם טרף לביתו לא היה מביא וכשהיתה שואלת ממנו שיביא טרף לביתו לא היה מטה אוזן. יען שהם היו דרים בבית אביו ומלחמו היו אוכלין מתורת רחמנות ואהבה כאב את בן. וכשהיה תובע ממנו איזה סך לכסות היה אוטם אזנו וזה כמו ח' שנים שנשאו זה את זה לא קבלה ממנו פרוטה. וכמה פעמים היה מאיים אותה באקדח ולו רגל על לשונו לומר תמיד להרג את עצמו ואשתו וכמו שהעיד עד אחד לפני ב"ד המקומי שבעודו מדבר עם הבעל בדרך אהבה שאלו העד מה זה שאני שומע עליך ענין אקדח השיבו הבעל כי לילה אחד אחר שהתוכחו הוא ואשתו אמר לאשתו אינך רואה כי אין לנו חיים לכו ונהרג את עצמנו והיה בשמעו הבעל דברי העד לפני ב"ד הדברים האלה הוא ענה כי זה היה בעודם צוחקים ומעולם לא עלה על דעתו לעשות כדבר הזה. וסופו הוכיח על תחילתו שבקש להוציא את מחשבתו לפועל וכמו שהעיד רוכא א' לפנינו כי לילה אחת קראוהו שיבא במהרה שאיש אחד הכה את עצמו באקדח ובא ומצא שהיה הבעל הנז' ודקדק בגופו ולא מצא שום סימן רק על חלוקו מצא מקום אחד קטן שרוף והבעל היה בלי שום הרגשה ולא היה בדעתו וטרח ויגע ליישבו שיבא בדעתו ולא יכול לו והוא אמר כי הוחלט בדעתו שהבעל הנז' הוא מבולבל ואי סדרים וחולי העורקים בא לו מרוב יין ושכר ולרדף אחר הזונות וכשנתיישב בדעתו שאל ממנו הרופא מדוע רכה עשית והוא ענה כי חולי הגידים שלו חזק ואמיץ. ולכן האשה צועקת ככרוכייא חנוני חנוני ופטרוני ממנו כי בשום אופן לא אוכל לדור עמו ומאוס היא אצלי על רוע מעלליו ולא אוכל לדור עמו אפי' רגע ובפרט כי יראה אנכי לנפשי פן יהרגני ואינה תובעת ממנו מאומה