נושא האפוד תשיא

האיש הלזה היה צף ובא אל הבאפור להציל את עצמו. ואין לומר שכיון שהשבר בא מהבאפור האויב שהוא מבקש רעתו א"כ מוכח בבירור שהם היו לאוייבים והאנשים אשר בתוך הבאפור הנטבע הבינו כן ולא חשבו להנצל בבאפור הזה הא ליתא כי מנימוסי המלחמה כשמנצחים זה לזה המנצחים לוקחים המנוצחים בתורת שבויים ומלבישים ומפרנסים אותם ואם הם מוכים מרפאים אותם וכן בנדון זה כשראה אנשי הבאפור באטאלייון שהטביעו הבאפור שהוא כנגדם שוב לא נשאר שנאה עם הנטבעים ואם רוצים להנצל נותנים להם יד ושפיר מצינן מימר דאם היו חיים לא היו צפים לילך בדרך מרחוק והיו נאחזים בחבלים או באיזה מקומות מהבאפור אשר נח שם אלא ודאי שלא נשאר בהם עד אחד ויחד כולם מתו וכהוראת מוה"ר אג"ן ומוהרש"ם ז"ל

(ט"ז מצורף לזה מ"ש הרב"ח בתשו' ח"א סי' ע' דמ"ז ע"ג וה"ד ה' חו"ש שם ד"ה ע"ב וז"ל אלמא דאי לאו טעמא דאיכא גלי אתתא שרייא במשאל"ס וזיל בתר טעמא אמאי קאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה משום דאיכא למתלי בגל הטורד מאחד לחברו והיכא דליכא למימר הרי אשתו מותרת ול"א לא פלוג רבנן במשאל"ס דבכל גוונא אשתו אסורה דליתא דזיל בתר טעמא והאריך בזה בסי' פ' דז"ן ואין הספר עמדי לראות הדברים בשרשן רק את זאת למדנו מדבריו דהיכא דהים שוקטת וליכא גלי ותנח עליהם הרוח לא אמרו חכמים אשתו אסורה וא"כ בנ"ד דלא באה הטביעה מחמת גלי הים רק שהאויב הטביעה בחוזק ומי זה אמר דהיו שם גלי דלמה לנו לבדות חומרות מלבנו וכיון דאנן קיימינן באיסור דרבנן אפי' תימא דמספק"ל אם היו שם גלים אם אין אנן אזלינן להקל ואמרינן שלא היו שם גלים והאשה מותרת להנשא

(י"ז) וראה זה חדש מה שמ"כ בקונטריסי משם הגאון מההרש"ם ז"ל בח"ג סי' רנ"ב (מהזמן שהיה אתי בתו' שאלה) דבזה"ז שהספינות הולכות אל עומק המים ליכא גזרת משאל"ס וכעת אמ"א לראות הדברים בשרשן דכפי הנראה מפשט הלשון שאין להם דין משאל"ס ונ"ל שיש להם דין מים שיש להם סוף דכל ששהה עד שת"ן משיאין אותה לכתחילה וכזאת וכזאת ראיתי בקובץ המאסף לשנת תרע"ב כרך ב' סי' ע"א שהביא תשו' רב אחר שכתב וז"ל אבל במשאל"ס מודה ר"י דאסור שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראהו משמע דאם אנו יודעים שלא היה אפשר לו לצאת מן המים לאלתר אלא לאחר כמה ימים הוי דינא כמים שיש להם סוף. והנה חשש זה הוא רק במשאל"ס שאפשר לבא בגלים בזמן מצער לאיזה חוף וכן הספינות שהלכו בזמן התלמוד סמוך אל החוף אבל באוניות הקיטור שלנו ההולכים בלב ים שאין שום אפשרות בעולם שיבא לאיזה חוף אפי' בימים אחדים בודאי לא חיישינן כמו שבאמת מחלק רע"ק בתשו' סי' ת"ט בין נטבע קרוב מהחוף או רחוק מהחוף וכו' עי"ש ולדאבון נפש גם תשו' רע"ק אינם מצויות אצלי וכבר ראיתי להפ"ת ס"ק קמ"ה שה"ד והגם שמדברי הרדב"ז ח"ד סי' כ"א ר"ס מתברר דאין לחלק כן כבר בא חכם מוהרח"פ ז"ל וחלק עליו בכח בס' חו"ש שם ד"ז ע"א וכמ"ש בסה"ק אות של"ו ובכן אע"ג דבדליכא שהייה היינו הולכים לחומ' עתה דאנן קיימינן באיסור דרבנן חזי לאיצטרופי האי טעמא להתירה לכתחילה

, ובכן כיון דזכינו בתחילת דברינו להוציא האשה הנז' מאיסור תורה ויש איתנו הטעמים הנ"ל דהיינו חילוף הזמנים אבד זכרו דיש מזה שנתיים ועד השלשה לו' בא. ושהיה שם הבאפור באטאליון שהיו יכולין להנצל. ושאינו ידוע לנו שהיו בים גלים. ושבזה"ז הספינות הולכות בלב ים הגם שכל טעם בפ"ע מידי פלוגתא ל"ן בהצמדם יחד יעלו ויזכו להאשה הנ"ל להתירה להנשא לכתחילה. וז"ל מוהרח"פ בס' חו"ש שם דיו"ד ע"א באופן כשימצא בענין שנטבע במשאל"ס עדות גמור שיצאה מאיסור תורה ואינה אסורה אלא מדרבנן ואח"ך נתקבצו ובאו אומדנות רבות דאילו היה חי היה נודע הן מצד עצמו שלא היה לו שום ריב וקטטה. והן מצד אריכות הזמן וגם בה בהצטרפות החדשות טיליגראפוס וגאזיטאס וכיוצא יש מקום להתירה לינשא לכתחילה עכ"ד ועוד לו שם בדטו"ב ע"ב וח"י ע"ג ומה גם דהאשה דנ"ד היא רכה בשנים אשר רבים מהפוס' כתבו להקל יותר וכמו שאסף וקבץ החו"ש שם די"ט ע"ב

(ח"י) ועל ארבעה הוא הספק הרביעי דאנחנו סמכנו עיקר ההתר על אדני המכתב ויש לדעת אי סמכינן על זה זו אינה צריכה לפנים כי הדין פשוט בש"ע סי"א דמצאו כתוב' בשטר מת איש פ' או נהרג תנשא אשתו ואפי' אינו מקוים והכא המכתב מכתב ישראל הוא והעיד ע"א בפנינו שהוא כתי' של החותם ע' בסה"ק אות כ"א. ומה שיש להסתפק שהכותב הוא מה ששמע מפי הערל והו"ל עד מפ"ע ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק מ"ו והני דאיכא הכא ג' קולות עמ"ש גוי וע"י כתב אפריון נמטייה לה' פ"ת בס"ק ר"ג הביא לנו משם ס' מראות הצובא דע"א בכתב מפי גוי מסל"ת שהסיח על פה ודאי מהני עי"ד וע"ע בסה"ק אות פ"ח. כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ב

הכלל העולה דאתתא דא פ' אשר היא היתה אשת הר' נסים ישראל חזן נ"ע שריא להתנסבא לכל גבר דתצביין ואם שגיתי הוא רחום יכפר עון ויפרש עליו עננו ויעמידנו על האמת כי זה רצונו נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט