נושא האפוד תשי

ודאי אמרינן אם איתא דסליק קלא הל"ל למלתא. ורבני קושטא כתבו עלה הנפק שידוע שזו היא ס' המבי"ט ז"ל וסיעתיה וזוהי סברת ר"א מודרדון שהביאה המרדכי בסוף יבמות ואף שהמרדכי הביא כמה רבנים דחלקו עליו וגם מרן ב"י כתב שדברי מוהר"א מוארדון אין להם על מה שיסמוכו בהצטרף אופן הטביעה שהיה בנ"ד באופן שא"א שיוכל הנטבע להציל את עצמו ודאי אהני לן סברת המבי"ט וסיעתיה להתיר וכו' עי"ד. ואריה שאג עליהם ה' ישמח לב שם דמלבד דס' המבי"ט כמה מהפוס' דחאוה מהלכה עוד בה דעיקר טעמו של המבי"ט דהתיר משום שנשתקע שמו ואבד זכרו הוא בהצטרף עדות הגוי שנמצא הרוג בדרך ואיך באים להתיר מכח האומדנא לחודא הזאת שנשתקע שמו ועוד הקשה עליהם דנדון ה' המבי"ט הוא ביבשה והוא עצמו חולק דבים א"א לומר כן ואיך הרבנים הנ"ז למדו ממנו לים הפך דעתו. ועוד דהרואה יראה תשו' המבי"ט דסי' תל"ה שלא רצה לסמך על אומדנא זאת כי אם להוציאה מאיסור תורה ומאחר דבעל הסברא עצמו לא רצה לסמך עליו כי אם לענין שאם נשאת ל"ת איך נלמד להתיר גם מדרבנן להשיאה לכתחילה יש"ב והסכימו עמו רבני ירוש' מוהר"א אשכנזי ומוהר"י אליעזר זלה"ה דלא הותרה האשה מאיסו' דרבנן

וכזאת וכזאת ראיתי בס' שם משמעון סי' א' ובאה תשובתו ג"ך בס' צה"כ ח"ב סי' ד' דאחר שטרח להוציא נדון שלו מאיסור דאור' בקש להתירה גם מדרבנן ע"פ ס' ר' משולם דכיון ששמעה מפי גויים שנהרג ולא נשמע עליו שהיה קיים משיאין את אשתו ושמדברי ה' המביט סי' שכ"ו מתבאר דהרא"ש ומוהר"ם אלשקר וה' המבי"ט סל"ה דכל שנשכח שמו ואבד זכרו שלא נודע שהוא קיים יש להתיר והגם דלעומת זה מצינו רבנן קדישי דס"ל דאין להתיר באומדנות מ"מ היכא דלא נשאר כי אם איסו' דרבנן גם החולקים אזלי ומודו דראוי להתיר לכתחי' וכמו שכן מצא למוהרח מודעי בתשו' חו"ש ח"ב דג"ן ע"ג דאחר שהביא ס' המתירין סיים וכתב דהגם דלית בחילו למעבד עובדא בכה"ג כיון דשאר הפוס' ס"ל דאין להתיר באומדנות מ"מ היכא דיצאה מאיסור תורה אף החולקים היו שרי לכתחי' ושגדולה מזאת כתב מוהרמב"ח בתשו' ג"ר כ"ג בנטבע במשאל"ס דכל שעברו יב"ח הגם דלא שהה אם נשכח שמו ואבד זכרו נפקא מאיסור תורה וכו' והאריך בזה וקבלו דבריו והסכימו עמו תרי גברי רברבי מדייני מתא אמנם הג' מוהרא"ג ז"ל בהסכמתו מאן ימאן להתיר ר מטעם זה ומר הוא דקאמר דמטעם אבד זכרו לבד פשיטא דאין להתיר דה' המבי"ט בסי' שכ"ו לא מטעם אבד זכרו אבד התיר אלה שיצא קול הברה שמת (ע' חו"ש שם ד"ט ע"ב) וגם ר' משולם והרא"ש בהכי איירו שנשמע עליו שמת ותשו' המבי"ט דסי' קל"ה איירי בנמצא הרוג בדרך וכו' אמנם בנאבד זכרו לבד מבלי שום הוכחה אחרת אין מי שיעצר כח להתיר. ומוהר"ש מנשה ז"ל שם בסי' ב' ירד להציל את עצמו ולא בא לגמרה של תורה י"ש ובמחלוקת זה בעצמו נחלקו עוד חו"ר דורנו בס' כוכב מיעקב סי' ד' כי באה שם תשובה שלמה מאחד מחו"ר הדור מוהר"ח חסיד ז"ל דהתיר לאשה שהי"ל איסור דרבנן דוקא מכח דברי מוהר"ם בן חביב ז"ל דהתיר באבד זכרו להוציאה מאיסור תורה ודן ק"ו לנ"ד דקאי באיסו' דרבנן וכמו שכן מצא בס' חו"ש סי' י"א לרבני קושטא שלמו מהך סברא דמהרמב"ח ז"ל היכא דיצתה האשה מאיסור תורה ורביע עלה איסו' דרבנן וכלביא יקום מוה"ר מוהריק"ו ז"ל שם בסי' ה' והרס' אשיותיו וקצץ נטיעותיו והכריח מדברי מוהרמב"ח בעצמו דל"מ הך טעמא כ"א להוציאה מאיסור תורה אבל לא להוציאה מאיסור דרבנן יעו"ש מדכ"ד ואילך (ועמש"ל בסי' זה אות י"ב) באופן דטעם זה דאבד זכרו אי מהני להוציאה מאיסור דרבנן במחלו' הוא שנוי בין רבני הדור ואיכא מנייהו כת שלמה דסמכו ע"ז הגם שדבריהם מוקשים ועומדים אילו היו חיים והו"ו קמן היו מתרצים דבריהם

(ט"ו) ואתה תחזה למוה"ר ז"ל שם בהסכמתו על פסק ה' מוהר"ש מנשה ז"ל דדרך ובא לו להציל להנהו נשי מאיסו' דרבנן באמרו דכיון דהיה הנאפור טורקו סמוך לנאפור שנטבע אומדנא גדולה וחזקה היא שאם היו חיים היו ניצולים בחבל הנאפור וע"כ לא אסרו חז"ל אלא כשהיה האופן שנטבעה הספינה ולא היו לאנשים אשר בתוכה מקום לנוס ולהמלט על נפשם כי לא היו לפניהם ספינה קטנה או גדולה קרובה הסמוכה אליהם לא כן היכא שיש להם ספינה כנגדם שיש להם בית מנוס להמלט בזה לא עלה ע"ד חז"ל לאסר ועמד ע"ד ה' חו"ש סי' א' ד"ו ע"א וסו"ד זו היכה העלה דבאומדנא זו שהיא אומדנא גדולה ובטעם דאבד זכרו יותר מיב"ח ובצירוף דברים שנתחדשו בזמננו מטיל- גראפוס וגאזיטאס וכיוצא יש להתיר בשופי ומפקיע גם איסור דרבנן ומותרת להנשא לכתחילה את"ד ז"ל. וזה זמן שבא לידי בתורת שאלה תשו' הגאון מוהרש"ם וראיתי לו בח"א סי' ו' שכתב להדייא דאם היו ספינות קטנות להציל הנטבעים מהספינה גדולה והיו סמיכות לשם אין לנו לדון שנתלה בדף וכדומה שאם היה צף היה מקרב עצמו לספינה קטנה וכתב שהיא סברא גדולה וחזייא לאיצטרופי. ועוד לו בח"ג סי' רנ"ב. ולפ"ז מצאנו מנוח אשר יטב לה להאשה הלזו גם מאיסו' דרבנן דכפי עדות איש החייל אשר סיפר שבהיותו בבאפור באטאלייון זרק, הכלי תותח והטביע הבאפור סיזא-נור נור ולא עוד אלא שקודם עבר ט"ו רגעים הלכו אל מקום הטביעה לאמת: שנטבע הבאפור אם איתא שהיו שם אנשים חיים ובכללם