נושא האפוד תשט

דהזכירו בשמו לא גרע מאילו בא ע"א והעיד שנמצא הרוג בדרך והכריע הדבר מדברי הבאה"מ דמאחר שכתב בסי' ס"ו דדעת מוהרמנ"ח כדעת המבי"ט דתרתי בעינן איך בסי' ס"א וס"ב שהביא לתשו' מוהרמב"ח לא נרגש דסתר את אהלו ולפי האמור מינח ניחא דס"ל למוהרמב"ח דכל שהזכירו בשמו לא גרע מאילו היה ע"א מעיד שמצא הרוג בדרך וכו' יש"ב ואנכי לא מצאתי בתשו' מוהרמב"ח שום הזכרת שם. יהיה איך שיהיה אין כאן סייוע בשום אופן מדברי מוהרמב"ח דאם נאמר דדעתו הוא דבחדא סגי הלא רבים פליגי עליו וס"ל דלא סגי כחדא והו"ל ספקא דאורייתא ולחומ'. ואם דעתו הוא דתרתי בעינן כ"ש דאין משם שום ראיה וגם אם נאמר דהתם יש הזכרת שם בנ"ד ליתא והוא ברור

ובחפשון יצאתי בספרי הפוס' ומצאתי לה' אביר יעקב בסי' כ"ג דקל"ב ע"א אחר שכתב דה' המבי"ט והמשתמשים בסברתו תרתי בעו נמצא הרוג ואבד זכרו כתב דמוהר"ם ב"ח בתשו' שנסתייע ממנו היינו משום דהיו שם ג"ך עדי טביעה דכיון דאיכא טביעה ואבד זכרו איכא אומדן דעתא דבודאי שמת ויצאת ידי איסו' דאורייתא וכו' עש"ה וכפי דבריו הוא תנא דמסייע לן להוציא האשה מידי איסו' דאורייתא ומוה"ר אג"ן כנראה דלא ראה תשו' ה' אביר יעקב דנ"ד איכא עדי טביעה ואבד זכרו דהאיכא תרתי ואיכא רבים דקיימי בהך סברא (וע"ע לקמן באות י"ד מ"ש עוד בזה) ומ"מ מחוורתא כדאמרן מעיקרא דכיון דברי לן דשהה איכא הכא ס"ס כדברי ה' ירי"מ והיינו ספק אי בטביעת ספינה בעינן שהה דדלמא הלכה כר"ב ודע"י דלא בעינן ואת"ל דהלכה כהרשב"א דבעינן שהה. הרי איכא כאן שהייה והאיכא ס' הפוס' דגם בטביעת ספינה מהני שהה ואתתא דא נפקת ברא מאיסו' דאורייתא

ומאחר עלות דאין האשה אסורה אלא מדרבנן נחפשה דרכנו ונחקורה אי נוכל למצוא היתר להנשא לכתחי' ומזקנים אתבונן דמצינו להפוס' ראשונים ואחרונים דכל שאינה אסורה אלה מדרבנן חתרו היבשה להצילה גם מאיסור זה בכל דהוא וכמו שמתבאר מדבריהם אשר אציע קמן בעה"י והיינו מחמת החייוב המוטל על כל מורה הוראה להתיר חבלי העיגון וע"פ הרשות והתאזרות חייל אשר נתנו לנו הפוס' ראשונים ואחרונים אשר קטנם עבה ממתנינו הנה החלותי להביא הקולות אשר כתבו אחת לאחת והן יהיו לנו לעזרה אם לא מצד עצמם אך בהצטרפות

הנה הגאון מוהר"ם אשכנזי (בע"ס לחם אבירים תשו') הו"ד בס' חו"ש ח"ב סי' א' די"א בנדון שחל ק בחשבונו דיצאו הנשים מאיסור תורה פתח לה פתחא להיתרא להוציאם גם מאיסור דרבנן והמציא לנו דבר חדש כי עתה שנתחדשו הטיליגראפוס והפושטאס ומכתבי העתים וכיוצא סרו מהר כל החששות שחששו חז"ל והגאונים עד עתה שמא יצא חי באיים רחוקים ואין מקום להחמיר כלל. וכפי הנראה מריהטא דלישנא שם הוא דהיה רוצה לסמך בזה להוציא גם מאיסור תורה ולא אזר חייל להתירם לכתחי' רק כשהאשה איסורה רק מדרבנן עש"ה ובסי' ט' הובאה שם תשו' ה' חיים מודעי ז"ל ובדג"ן ע"ג כ"כ מדנפשיה. ושניהם סייעו עצמן מתשו' ה' חת"ס אה"ע ח"א סי' ח"ם ונ"ז וס"ה והרואה יראה דסי' ח"ס נקט טעם זה להוציא האשה מאיסו' דאורייתא ע"י צירוף טעמים אחרים ובסי' ס"ה כתב דחלילה להתיר ע"פ סברא זו אפי' ע"י צירוף. וכפי מה שהעתיק מוהרח"פ ז"ל דברי מוהר"ם אשכנזי הוא דבטעם זה סגי להתירו לכתחי' אך ה' פורת יוסף סי' ב' העתיק דבריו דלהתירה לכתחילה נתן ג' טעמים ולא פירש בדבריו אי צריכי כל הג' או בכל חדא סגי וממה שהשיבו רבני קושטא הו"ד שם בס' פורת יוסף ובס' חו"ש די"א וז"ל באופן דאין אנו מסכימים בשרייותא דהך איתתא כ"א מצד שאר הטעמים האמורים בפי' מלך הפוסק ולאו מטעם התחדשות הזמן לומר דכיון שבטל הטעם בטלה הגזרה בהחלט זו לא שמענו ולא ס"ל וכו' עי"ד משמע דהבינו בדעת מוהר"ם דהתיר מטעם חילוף הזמנים לבד דאל"כ מה זו השגה. וגם מוהרח"פ ז"ל שם הסכים דטעם ההתחדשות ל"מ להתיר אפי' באיסור דרבנן אם לא כשיש אומדנות אחרות. וע' ישמח לב אה"ע סי' ה' דסתר סברא זו עד היסוד ותמה על רבנים דעיילוה לבי מדרשא. והגאון מוהרש"ם ז"ל בס' תשובותיו ח"ג סי' רנ"ד כתב דהך טעמא מהני להחשיבו כשהה עד שת"ן באופן דנתן לה כח עצום להציל אף מאיסור דאורייתא כמו שהה שמוציא אותה מאיסור תורה. ומוהר"ש מנשה ז"ל בספרו שם משמעון אה"ע סוס"י א' מסתמיך ואזיל אכבתרייהו דרבנן להתיר מטעם חילוף הזמנים כל ש שיצאה מאיסור תורא והסכימו עמו בשרייותא דהנהו נשי תרי מרבוואתא. גם אחד מחו"ר דורנו בתשו' כי באה בס' כוכב מיעקב סי' ד' די"ח ע"ב נקט טעם זה להצילה מאיסור דרבנן עי"ש אך הגאון מוה"ר מוהר"א גאטינייו ז"ל בהסכמתו שם כתב דמאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא כס' מוהר"ם אשכנזי ומוהר"ח מודעי אחר שסרכין תלתא רבני קושטא והרב המפור' מוהרח"פ ז"ל הפילו דבריהם ארצה ודל מהכא טעם זה היינו עזובה יעו"ש. נמצא דבטעם זה דחילוף הזמנים לבדו נחלקו הפוס' מהם שכתבו דמהני להתיר איסור דרבנן ומהם שכתבו דחזי לאיצטרופי וכאשר יבא קמן בס"ד

(י"ד) אשובה אראה בדברי מוהר"ם אשכנזי ז"ל כי הובאו בס' פורת יוסף סי' ב' שכתב עוד טעם להוציאן מאיסור דרבנן דכיון דאבד זכרם זה שנים רבות