נושא האפוד תשה

דס"ג הזכיר ס"ס זה ולא ערער עליו. אולם ה' שערי רחמים ח"ב סי' י"ד דס"ב ע"ג הביא דברי מוה"ר ש"א והתלונן עליו דאהמ"ר איכא למשדי ביה נרגא דמאחר דהנחנו הנח"ה סובר"ת בספק הא' דאת"ל הלכה כהרמב"ם היינו ודאי דהכונה בו דחיישינן לשמא פירש שכן דעתו ז"ל איך שייך לומר בספק הב' שמא הלכה כמ"ד בדעת הרמב"ם דלא חיישינן נן שהרי אמרת דהלכה כהסו' כדעתו דחיישינן וכו' ע"כ והגם דלא על מוה"ר תלונותיו כמו שייחד עליו הדבור כי אם על ה' ראש משביר וגובה להם על ה' פמ"א דעבדי ס"ס הדין. מ"מ דינא קתבע ה' שע"ר דאין זה ס"ס המתהפך רק ס"ס בלי הפוך שמא הלכה כהמפרשים כדעת הרמב"ם דגם איהו סבר דלא חיישינן ואת"ל דהלכה כהסוברים כדעת הרמב"ם דחייש דלמא אין הלכה כהרמב"ם רק כהרא"ש והם כתבו דמתהפך שפיר ומ"מ אם אנחנו רוצים לסמך על ס"ס זה באלה אמרו לסמך דכמה מרבוואתא ס"ל דלא בעינן מתהפך ובפרט בעיגונא כולם נקבצו באו בס' חו"ש ח"ב סי' א' דטו"ב ע"ג ויוצא היתר ברור לנ"ד דלא חיישינן שהנעלם יצא מהספינה

(ב) אכן יש איתנו עוד דעת אחרת דאפי' הרא"ש דמקל ושכל האחרונים נקטי כוותיה ה"ד היכא דאיכא תרי חששי וכגון שאותו האיש פירש והלך לדרכו ונתלוה אחר עמו דהתם צ"ל חששא אחת שפירש וחששא שנית שנתלוה אחר עמו והמתלוה עמו הוא שמת אבל היכא דאיכא רק חששא אחת וכגון שפירש גם הרא"ש מודה דחיישינן לזה והראנ"ח בח"א סי' ז"ך אמר חילוק זה כמסתפק אך מוהרח"ש בס' ל' כתבו בפשיטות והביא משם חכם א' שדחאו בקש וגבבא. ומוהר"ם ב"ח ז"ל בתשו' כי באה בס' גו"ר אה"ע כלל ג' סי' כ"ו אספו הביתה. ולפ"ז מה יועיל לנו הס"ס הזה לומר דהלכה כהרא"ש הלא בנ"ד ליכא אלא חששא אחת דשמא פירש ובהא אפי' הרא"ש מודה. אלא דגם זה מידי פלוגתא ל"ן ומוהר"ש יונה בסי' כ"ו דכ"ז ע"ב נכנס לחלק כן ושוב משוי אנפשיה הדרנא ולפי דעתו דעת הרא"ש הוא דלעולם ליכא למיחש לשמא פירש וסבב כן דעת מוהראנ"ח. ונראה דעל מוהרש"י כיון מוהרח"ש ז"ל ולכל החלוקות מידי פלוגתא ל"ן בדעת הרא"ש ויכלינן מימר שמא הלכה כהרא"ש וכסברת מוהרש"י דאפי' בחששא אחת לא חיישינן

(ג) עוד יש דעה אחרת ומהני לצרף עב הס"ס הנז' והוא מ"ש מוהרש"י ז"ל שם משם הפוסק ר' אברהם (וכנראה שהוא מוהר"א הלוי בע"ס עין משפט) דאפי' למאן דחייש לשמא פירש ה"ד ביבשה אבל בספינה דבר רחוק הוא שיפרש אדם מחבורתו ואיפשר שגם הרמב"ם יודה בזה וכתב הרב על דבריו דמלתא דמסתברא הוא יעו"ש ומוהר"ח מודעי ז"ל בתשו' חו"ש ד"ן ע"א נגרר אחריו. אך מוהרח"ש ז"ל רוח אחרת איתו דגם בספינה חשש דלמא יצא הנעלם מתוכה ולא נמצא בעת ההריגה. ומוהרמב"ח בתשו' גו"ר שם חשש לזה וכ"ד הדב"מ ח"א אה"ע סי' י"ג דקצ"ז

ותבט עיני ל"ה מוהרש"ג ז"ל בתשו' צל הכסף ח"א סי' ט"ו הובאה תשובתו ג"ך בס' ידי דוד סי' ט' די"ד ע"א דאסתמיך ואזיל אכתפיה דה' מוהרש"י הנ"ל אפי' נאמר דאיכא למיחש עכ"ז איפשר להיות ביוצא דרך יבשה דבידו לחזר ולצאת כדרכו וכו' לא כן ביוצא דרך ים בספינה של אחרים דאותו האיש שהלך בספינה באותו דרך אין בידו להלך לבא אלא ע"י הספינה דוקא וא"כ ודאי דליכא למיחש לומר דהגוי יצא ונפרד ממנו אותו האיש וכו' שוב מצאתי מקצת חילוק זה כתבו מוהרש"י משם חכם אחד וכו' ומינה נשמע שלא לחשש במכ"ש דאפי' בחששא אחת כתבו דלא חיישינן בספינה כ"ש וק"ו בשתים או ג' חששות וכו' וע' בית שלמה אה"ע סי' ח' כתב כן לחלק דבספינה הוא רחוק חשש זה וכו' עי"ש. ומזה שנים כי בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות קפ"א אנכי העירותיהו דיש לעמד ע"ד דמלבד דה' יד"א הגהב"י ס"ק רע"ט הביא משם מוהרש"י דס"ל דאין חילוק דין ים ליבשה. בר מן דין אף די יהיבנא ליה כל דיליה חילוק זה אינו מוסכם דאילו היתה החששא דחזר הגוי והלך פ"ב עם אחר היה כדבריו אבל אם באים אנו לחשש דבאמצע הדרך סערת הים ושאון גלים הטילו הספינה אל איזה מקום ושמשם הלך היאודי המתלוה עם הגוי ובא אחר ונלוה עמו דמידי חששא זו לא יצאנו וכדחייש לה מוהרח"ש לדעת הרמב"ם אף בספינה איכא למיחש א"ד שם ומאז לא היה ס' ש"י למורא במחיצתי כאשר כתבתי שם. עתה זכני ה' וישנו תחת ידי ואנכי הרואה שם בד"ס ע"א דהדברים הנאמרים משמו מפה קדוש מוהרש"ג הנם כתובים שם ולא ידעתי אנא מצא היד"א הדברים שכתב משמו. גם במ"ש אני עני מתשו' מוהרח"ש הדבר היה פלא דכיון דמוהרח"ש קאי לעומתו מה זו שתיקה וכבר רמז הרב לתשו' מוהרח"ש אבל האמת דבנדון מוהרש"ג גם מוהרח"ש יודה דמוהרח"ש לא כ"כ אלא בנ"ד דליכא אלא חששא אחת אבל היכא דאיכא תרי חששי גם מוהרח"ש יודה ובנדון מוהרש"ג איכא תרי חששי וק"ל. ומ"מ אף באתר דליכא אלא חששא אחת מידי פלוגתא ל"ן דאיכא מאן דאמר דל"ח שמא פירש בספינה וע"ע בסה"ק שם אות ק"פ וקפ"א מה שרמזתי בזה

(ד) ותו איכא ההיא דכתב ה' סם חיי סי' ד"ן דאפי' לדעת הרמב"ם ה"ד היכא דהנעלם לא גילה דעתו לאיזה מקום היה רצונו לילך או אפילו גילה דעתו מ"מ אין אנו יכולין להבחין במקום שהיה הולך אם הלך