נושא האפוד תשד

עוד יש אתנו טופס ממכתב תעודה שניתן להאשה הנ"ל מצד שרו של ים בקוספולי שזו הנ"ל מועתק מלשון טורקי: די לה ביריפיקאסייון איגה אין לוס ריגיסטרוס סי ביאי קונפורמי לה אורדינאנסה אופיסייאלה דיל מי- ניסטרו די לה מארינה קי איל באפור סיזאי נור איל קואל פארטייו די איזמיר פארה קוסטאן איל 7 פיברואר 1919 אין סו ביאזי סי אונרייו אין איל 1919 אין לה מאר בלאנקה קון סוס ביאזאדוריס אי לה רופה די מירקאדיריס קארגאדה אין איל ע"כ. וביאורו מהחקירה הנעשית בפנקסים מתבאר כפי הפקודה הנעשית משר הים שהספינה סיזאי-נור שנסעה מאזמיר לקושטאן ביום 7 פיברואר 1919 בנסעה נטבעה בים הלבן עם הנוסעים והסחורות שהיו בה ע"כ. ולכן איתתא בבי' מדרשא בעיא אם ע"פ העדוייות האלה שרייא להתנסבא כי היא רכה בשנים וזה, קרוב לשלשה שנים שהיא יושבת בירכתי ביתה

תשובה בנדון זה יש להסתפק כמה ספקות אשר המה והתרתן באו בספרי הפוס' ואין כל חדש. אך כיון שצריכין אנו לדון בהם הלכה למעשה צריך לסדרם אחת אל אחת ולהעתיק דבריהם. ומי לנו גדול ממוהר"א בן שאנגי ז"ל וראינו לו בתשו' כי באה בס' בני משה סי' ס"ד שכתב כי בדור הזה אין בידינו כי אם להעתיק את הרשום בכתב ואם כה דבר האיש אנן מה נעני אבתריה. ויצא הראשון דהנה אמת דכפי עדות הגו' אנשים הנצבים מול פני ב"ד רבא דקושטא יע"א הוא דהנעלם נסים ישראל חזן ממחוז בולגאריאה אשר נולד בעיר יאמבול נסע מאזמיר לקושטא בספינת סיזאי נור מחברת חאגי דאוד וחבילתו בידו. ונודע מפי שר הנמל של קושטא וממכתבי העיתים שהנאפור הזה נטבע. אך ורק מי זה אמר דהנעלם היה בתוכו בעת הטביעה דאולי באמצע הדרך חזר בו ויצא מהנאפור באיזו תחנה והלך למקום אחר ולא היה שם

הספק השני דאין כאן עדות שלם על טביעת הנעלם. אלא שעל ידי צירוף, העדוייות יוצא לנו שנטבע דבעדות הג' אנשים אין כאן אלא שנסע בבאפור הזה מאזמיר. ומדברי הגוי איש הצבא המספר לפי תומו איך נטבע הבאפור כמו שבא במכתב חיים בארון לאוהבו הוא שידענו בודאי שנטבע הנעלם. וגם ממכתב שר הנמל ג"ך ידענו שנטבע הנאפור ולפי המונח שהנחנו שהיה שם הנעלם. נמצא דנגמר העדות בין כולן וקרי כאן דבר ולא חצי דבר

הספק הג' דאפי' תימא דלא יצא משם הנעלם והוא לו' היה בתוך עדת הנטבעים ם מ"מ ליכא הכא עדות ברור על מיתתו דדלמא שט על פני המים והלך למקום אחר והוא חי על פני האדמה כיון שלא אמר הגוי ששהה שם לראות אם לא עלה ואיפשר שתפס דף אחד מהספינה והציל את עצמו

הספק הרביעי דכיון דעדות הטביעה אשר יועיל לנו לידע שנסים חזן נטבע לא באה אלינו כי אם על ידי מכתב מחיים לרעהו בכתבו מה שספר הגוי מל"ת ועליו אנחנו סומכים כדי להתיר א"כ צריך לדעת אם התנאים הנצרכים לבא על המכתב איתנהו הכא או לאו. אלו הם הספקות הנופלות בקב"ע הלזו אשר צריך לבארם באר היטב וה' יאיר עינינו בתורתו

(א) ואומר על הספק הראשון שיש לחוש דשמא נסים הנעלם הלזו פירש מהספינה ויצא ולא היה בתוך הספינה ומגן שוייא עדות הג' אנשים שראוהו שנסע עם הבאפור. חששא זאת חפרוה שרים כרוה נדיבי העם והאריכו בזה. ואני אקצר להביא כאן רק הדעות הנצרכות לנו. המה באו מתוך דברי הרמב"ם בפי"ג מגירושין שכתב יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא גוי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת דמשיאין את אשתו ולא כתב בלשון הש"ס מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יאודי שהיה עמי בדרך מת וכו'. דמוהריב"ל בח"א סי' ב' וח"ב סי' י"ב ומוהרשד"ם בסי' רע"ג כתבו דבדקדוק כתב הרמב"ם בלשון הזה משום דלדעתו איכא למיחש שמא אותו האיש שהלך עם הגוי פירש ונתלוה אחר עמו בדרך ועל אותו אחר הוא שאומר הגוי שמת לכן צריך שהגוי ידבר עם אותם האנשים שראוהו יוצא כדי שלא לחוש לאחר וע"פ יסוד זה הם אמרו שהרא"ש בתשו' כלל נ"א חולק וס"ל דאין לחוש שאותו האיש פירש ונתלוה עמו אחר בדרך. וכתב מוהריב"ל דכיון דהרא"ש הוא בתרא כוותיה נקיטינן דלא חיישינן לשמא פירש וכ"כ מוהרא"ש ז"ל בתשו' ס' ל' ויש שפירשו דברי הרמב"ם באופן אחר דהרמב"ם דעתו כדעת הרא"ש דל"ח לאיחלופי ע' מוהר"ש יונה סי' נ"ו. פמ"א ח"א סי' ב"ך בית שלמה אה"ע סי' ס' שאגת אריה וקול שחל סי' ב' ויעו' כנה"ג והגה"ט ס"ק קל"ה. יד"א ס"ק ר"ה

ויען שבמחלו' הוא שנוי בדעת הרמב"ם הפמ"א עשה ס"ס להקל באופן זה ספק אם הלכה כהרא"ש דלא חייש לשמא פירש. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דלמא אין הלכה כהמפרשים בכונתו דחיישינן לפירש ונתלוה אחר דשמא הלכה כמו שפירש הוא דברי הרמב"ם דגם איהו לא חייש לפירש ונתלוה אחר. ומתהפך שפיר דלמא אעיקרא ליכא מאן דחייש לשמא פירש ונתלוה אחר וכמו שפירשנו כן בדעת הרמב"ם ואת"ל דאין הפירוש הזה אמתי דלמא אין הלכה כהרמב"ם יעו"ש ונגרר אחריו ה' ראש משביר סי' ט"ו דל"ב ע"ג ומוה"ר בשער אשר סי' י"א ומוהר"ח מודעי האחרון ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב סי' ט'