נושא האפוד תשא

רק שבא עליה אך אינו אומר שממנו נתעברה וא"כ הולד הוא כשר גמור לבא בקהל ה' אותו ואת בנו. וה' משמים יעזרנו בגבורות ישע ימינו נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן כ"ט שלהי ש' התרפ"א

שאלה איש אחד מתושבי איבראילא (מחוז רומאניאה) והוא אשכנז נשא אשא אשכנזית בעיר הנז' וישבו ביחד זמן מה וזה שתי שנים ומחצה שהבעל נסע משם ובא פה ושלח לקרא לה פעמים הרבה ולא באה והבעל הגיש טענתו לפנינו ושלחנו מכתב להרב דשם ביום 14 אפריל ש' 1920 לסה"ן שידבר עם האשה לראות מה בפיה והרב דשם הריץ לנו מכתב חתומה מיום 13 יוני ך' סיון התר"פ וז"ל קבלתי מכתבם בנוגע להר' פ' ודברתי עם אשתו וברצונה לקבל ג"פ מבעלה וכך בקשה ג"ך מהטריבונאל דפה ובעוד איזה ימים תצא חפשי מהם והאמת והצדק עם בעלה שהוא התאמץ בכל כחו ובקש ממנה שתסע עם ילדיו ביחד לסופיאה ולא היתה ברצונה לנסוע יען מחשבתה היתה לקבל גט ממנו וסוף מעשה במחשבה תחילה וכו' ויחיש מעשהו כי ברצון האשה לנסוע מפה פמרוץ הימים ע"כ ואנן בדידן חיש מהר הושבנו ב"ד ביום אחד לירח תמוז התר"פ 17 יוני 1920 וסדרנו הגט עם ההרשאות ושלחנום ביד הרב הנ"ל ולא זכינו להיות מבעלי תשובה ואחר העמל והטורח ששלחו מכתבים מצד השררה כדי שיגיעו ליד הרב הנ"ל באה לנו תשובה מיום י"ט טבת התרפ"א שלא נסדר הגט ליד האשה יען נסעה משם לפאריז טרם הגיע גט לידה. ואנחנו כתבנו מכתב להרב דפאריז ביום ג' לחודש ניסן וזאת שנית ביום כ"ג סיון התרפ"א כי ידענו שהאשה מתגוררת שם וכתבנו מקום תחנותה שיקראה לרגלו וישאלנה אם נכונה לקבל את הגט יהיה הגט הנכתב או נסדר מחדש גט ובאה התשובה מהב"ד דפאריז חתו' מיום 14 יולי כי האשה הזאת אינה ידועה שמה וכל מכתבי הזמנה אשר שלחו ב"ד להזמינה חזרו להם ובפאריז א"א להם לידע מקומה. הן עתה הבעל צווח ואומר חנוני! חנוני! והתירו לי לישא אשה אחרת כי זה שנתים וחצי אשר הוא שרוי בלי אשה וכיון שהיא נוסעת ממקום למקום ומשרכת דרכיה בלתי הודעת מקום תחנותה מה לו לעשות וא"א לו לישב בלא אשה ועל הב"ד מוטל לעשות הצדק והיושר

תשובה נדון כיוצא בזה בא אלנו בראשית השנה באשה שברחה מבית בעלה ועקבותיה לא נודעו והבעל צווח למען יתירו לו לישא אשה אחרת והתרנו לו ע"פ תשו' הפמ"א ח"ב סי' ס"ו והכנ"ש סי' י"ג וה' נאמן שמואל סי' מ"ב שהתירו בנדון כזה ממש באמרם דאדעתא דהכי לא נשבע לך נא ראה בחידו' לאה"ע סי' א' והמה בכתובים. אמנם אותו נדון היה באיש ספרדי דאין דבר המעכב רק השבועה ושייך לומר אדעתא דהכי ל"ן. אולם עתה בא הנדון באיש אשכנזי דעומד לפנינו חרגמ"ה ומאן ימר דבכה"ג אמרינן אדעתא דהכי ל"ן. האמת דהרבנים הנז' היו דבריהם בתוך התשובה גם על חרגמ"ה ויצא הראשון ה' פמ"א שם כתב וז"ל אף לדעת הר"ן שחשש לחרגמ"ה כתב שאיפשר שהיה אז לתקנת הנשים או לתקנת האנשים שלא יכניסו מריבה בתוך ביתם אבל בנ"ד דלא נודע לבעליהן מה היה להם אם חיות הנה או כבר מתו או יצאו מן הכלל והמירו דתם אין בזה לא תקנה לנשים שלא נודע איה מקומם ולא לאנשים שלא יכניסו קטטה בתוך ביתם מעתה אין כאן חלות חרם כלל וא"ת שעדיין ייחלו וימתינו כבר זה להם שנתיים ולא נודע להם שום דבר ועד כמה יהיה תוחלת ממושכה הרי נתת דבריך לשיעורין אין ספק דבכה"ג לא החרים רגמ"ה. הכר"ש בקש טעם אחר להתיר מכח ס"ס דכיון דנשבית הרי קי"ל דסתם שבויה זונה וא"כ איכא ס"ס דשמא כבר כלה זמן החרם וכסברת מרן ודעימיה דהחרם היה עד אלף הה' ואת"ל דעדיין החרם במקומו שמא זנתה ואסורה לבעלה. וה' נאמן שמואל פנה דרך אחרת דבמקום ביטול מצוה לא גזר רגמ"ה ואיכא איסורא דרבנן לעמד בלא אשה ע"ע וכולהו טעמי שייכי בנ"ד ג"ך ומצינן למעבד ס"ס בדרך זה כמו שיבוא קמן בס"ד

אכן עדיין לא הטהרנו לגמרי דבכל הני טעמי איכא למשדי בהו נרגא דמה שהתיר הפמ"א מטעם דבכה"ג לא החרים רגמ"ה וכונתו לומר דאדעתא דהכי לא החרים דבר זה במחלוקת הוא שנוי בין מוהריב"ל ומוהרשד"ם אם בחרגמ"ה אמרינן אדעתא דהכי וכו' וכמ"ש ה' בני משה בח"ב סי' קי"ז והרב ז"ל נקטיה כהלכתא פסיקתא ומה שהתיר הכר"ש מחמת ס"ס כמה פוס' ס"ל דאין להתיר חרגמ"ה בס"ס וה' נאמן שמואל שהתיר מטעם ביטול פו"ר ובמקום מצוה לא תיקן רגמ"ה גם זה הוא מחלוקת בא'פן דעדיין כל ההתרות תלויין במחלוקת

אמנם כד הוינן בה הדין דין אמת בהנהו תלת מילי דעבידי רבנן דמשנו' כחא דהיתרא וממנו יצא לאור משפט לנ"ד. דכבר אני עני בתשו' שהשבתי בסיון התרע"ג והיא מוצאת בתשו' כ"י סי' ג' אות ז' עמדתי על מחלו' הפוס' הנ"ז אי אמרינן בחרגמ"ה אדעתא דהכי לא החרים כמו דאמרינן גבי שבועה אדעתא וכתבתי שם דרוב הפוס' וכמעט כולם ס"ל דכי היכי דאמרינן גבי שבועה אדעתא דהכי ל"ן ה"ה ואיפשר כ"ש דאמרינן כן בחרגמ"ה והנה שם הבאתי תשו' ה' פמ"א בח"ב סי' ז"ך שסבר