נושא האפוד תרצח

בנד"ש דבחולה חלוש מחמת חולי פ' וגם אשתהי ב' שנים מביתו ולא נודע ממנו כלום דאיתרע חזקתו עפ"ד התוס' הנ"ל עש"ה ודברי הג' חת"ס הנ"ל הביאם מוה"ר בס' דברי שמואל אה"ע סי' ז' דקל"ה ע"ד (וצרף עמו להרדב"ז סי' רע"א ממה שכתב דהקידו' מתלא תלו וכו' ואהמ"ר לבבי לא כן יחשב דלא בא הרדב"ז כי אם ללמדנו דאינן יכולין לכופו על הגט ודוק שם) גם ה' עבודת השם שם בדס"ג ע"א הביא דעת התוס' הנ"ל וכתב דלתירוצא קמא חזקת חי אינה חזקה ודאית ושכן הבינו הג' שאלת יעבץ וה' משכנות יעקב דחזקת חי היא חזקה מסופקת י"ש והגם דהרב ז"ל שם בתר הכי לא רצה לסמך אדברי התוס' הנ"ל ומני"ר כתב דמדברי רש"י והר"ן והר"ב משמע מדבריהם דחזקת חי הוייא חזקה גמו' בלי שום ספק ובעבור זה בנ"ד לא רצה לסמך ע"ז י"ש היינו לפי תירוצא קמא דהתוס' אך לפי תירוצא בתרא הוא דאפילו תימא דחזקת חי הוייא חזקה גמורה עכ"ז במקום סכנה ושבי אתרעא חזקה זו ובזה לא מצינו מאן דפליג וע' חיים ושלום ח"ב סי' א' דטו"ב ע"א שכתב לחלק כן עש"ה וא"כ בנ"ד דהוי מקום מסוכן ושבי שייך ביה לא הוייא חזקה אלימתא כי אם חזקה מסופקת

תו חזינא בס' דברי שמואל הנ"ל שמביא וקורא תשו' ה' שערי רחמים בח"א סי' וי"ו דעמד על תשו' הרדב"ז דסי' רע"א הנ"ל שכתב דהקדושין מתלא תלו דהוא מנגד לתשו' מוהרשד"ם אה"ע סי' ס"ב שכתב שמנדין אותו עד שיגרש והשוה השלום ביניהם דנדון הרדב"ז מיירי שאין כ"כ זמן שנעלם וגם דבא עדות לאסרה שאמרו שבעלה הלך למדה"י ובחזק' א"א עומדת לא כן בנדון מוהרשד"ם כבר עברו כמה שנים שנאבד זכרו ולא בא וכו' עי"ד דמבואר מדבריו דכשיש זמן הרבה שנעלם ולא נודע ממנו אתרעא חזקת חי. ומוה"ר שם כתב עליו דדבריו אמורים לס' המביט ז"ל דס"ל לענין עגונה דאם עבר זמן ולא בא נפקא מאיסור תורה והקשה דהנה אמת דרבים מה מהפוס' עיילוה לבי מדרשא סברא זאת אבל יש פוסקים הסוברים דדין זה דה' המבי"ט אינו אלא כשיש הוכחה גם מצד אחר אבל מטעם אבד זכרו לבד לא ואע"ג דיש סוברים דגם בדליכא הוכחה אמרה ה' המבי"ט מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ואיך ה' שע"ר כתב החילוק מבלי היות שם הוכחה אחרת יעו"ש. וכבר בסה"ק אבני האפד סי' י"ז אות שכ"ז ושכ"ח אספתי באומרים הפוס' המדברים על תשו' המבי"ט ודישרן סמיכין עלוהי בארש רחבה צא נא וראה נא וקחנו משם. וגם בקונט' זה בסי' טו"ב עמדתי בעיקר חילוקו של ה' שע"ר ואכמ"ל. ע"פ דרכנו למדנו דכשעבר זמן אע"פ שלא יש שום הוכחה אחרת יש פוסקים דס"ל דאיתרעא חזקת חי ותו לא הוי חזקה ודאית אלא מסופקת ומעתה בנ"ד שפיר יכולין אנו לומר דה"ז בספק א"א דשמא בעלה מת ואין כאן חזקת חי כי היכי דנימא דלא מקרי ספק בעבור דהוי נגד חזקה דבנדון זה אתרעא חזקת חי אי משום דהלך במקום סכנה וכמו שאמרנו בסוג הא' אי משום: דעבר זמן רב שלא נודע ממנו דבר

ואחרי (ג) הודיע ה' אותנו את כל זאת יכולין אנחנו להכשיר את הילד ולהכניסו בקהל כאשר כתבו הראשונים דאם האשה אינה לפנינו תלינן דשמא מגוי נתעברה וכמ"ש מוה"ר בס' צל הכסף ח"ב סי' ב' דחבל נביאים ראשונים ואחרו' ה"ה רש"י והרמב"ם והרמ"ה והר"ן וה"ה והטור והתשב"ץ ומרן ומוהרי"ו והפרישה וה' יעקב ומוהרימ"ט והשעה"מ והחק"ל והנדיב לב וה' אחי וראש כולהו סברי ליה דתלינן בגוי להקל לא נשאר כי אם מוהר"ם מינץ וה' אורים גדולים דס"ל דלא תלינן בגוי מלבד שאין דבריהם עומדים נגד רבים וגדולים הנז' אף גם זאת שכל הראיות שהביאו אינם מכריעות יש"ב ה"ד בסה"ק סי' ד' אות כ"ד והוספתי עליה הנו"ב והג' רעק"א דקיימי בהך שיטתא ורבני האחרונים נגררו אחריו ועבדי ס"ס באופן זה ע' ישמח לב אה"ע סי' י"ג דברי שמואל שם תעלומות לב ח"ג סי' ד' ד"ו ע"א מטה לחם סי' כ"ג דס"ב ע"ד ולהבדיל בין החיים מר ידידנו הרא"ח נר"ו שם בס' תע"ל דט"ו. כוכב מיעקב אה"ע סי' א' ד"ז ע"א וקח מהם ועשה בנ"ד ס"ס באופן זה ספק אם בעלה חי דלמא מת ואינה א"א ואת"ל דבעלה חי שמא מכותי נתעברה ונהפך הוא שמא מכותי נתעברה ואת"ל מישראל דלמא בעלה אינו בעולם וק"ל

אפס כי ע"ז מה שראיתי להג' מוה"ר אג"ן ז"ל בספרו צה"כ שם בד"ב ע"ב (ד) שחלק נ"ד על ה' אופנים ובאופן הג' כתב דאם הנואף הודה שבא עליה ולא נבדקה האשה לידע מה בפיה אם היא לא הוה דיימא מעלמא אלא מן הנואף ולא מאחר לכ"ע בתר דידיה דנואף שדינן ליה ואין לספק באחר כלל כדי לדון ולומר דשמא מגוי ועבד נתעברה ונמצא דאין כאן אלא ספק אחד וכו' ואף שמן התורה הוא כשר מ"מ פסול מדרבנן מיהא הוי והסתייע מדברי הח"מ בס' ד' סקכ"ז והב"ש סק"מ וכו' ובאופן הד' כתב דאם האשה הוה דיימא מהנואף ומעלמא והנואף הודה שבא עליה במחלוקת הוא שנוי והולד הוא פסול מדרבנן ואין להתיר מס"ס דיש כאן ס"ס להחמיר עש"ב. גם מוה"ר מוהריקו ז"ל בס' כוכב מיעקב סי' א' ד"ט ע"א כתב וז"ל אם נ"ד הוא בגוונא שהודה שבא עליה ולא דיימא מעלמא א"כ לכ"ע ל"א כשם שזנתה וכו' ובתר דידיה שדינן ליה ותו ליכא לספוקי שמא מגוי נתעברה וכו' והנדון דקמן לדאבון נפש הוא באופן הג' דהאשה דיימא מהנואף דוקא והוא הודה שבא עליה ואע"פ שלא נבדקה עכ"ז כפי דברי הרבנים הנז' אחר הנואף שדינן ליה וליכא לספוקי שמא הוא