נושא האפוד תרצז

סימן כ"ח ניסן תפא"ר

שאלה איש אחד יצא למלחמת הבאלקאניק זה תשע שנים ולא שב לביתו עוד ולא נודע מה היה לו אם חי אם מת וישבה האשה בירכתי ביתה עגונה וזה כמו שנה או שנתיים אשר היא משרכת דרכיה והקול נשמע שהיא מזנה עם פ' והיא הרתה לזנונים ותרא כי הרתה ויקרבו ימיה ללדת הלכה לבית האסופים מצד השררה והמליטה זכר בחדש אילול שעבר ומתה לאחר זמן ולא בדקוה למי הרה. עתה נודע הדבר לב"ד נקרא לנואף והודה ולא בוש שכמה פעמים היה הולך לביתה ובא עליה באין מכלים אך מסוף תשרי שעבר שלא קרב אליה עוד. והוא אמר שהאשה הנז' הגידה לו במוצאי החג שבא לה האורח ושאלו ממנו הב"ד אם יודע או חושש שזנתה עם אחר והוא השיב שאינו יודע. והילד הנ"ז נשאר יתום מאב ואם. ואיש אחד חשוך בנים נכמרו רחמיו על הילד הנולד אך לבו נקפו דאם הילד הוא ממזר על מה זה יטפל לגדל ממזרים ושואל מהב"ד מה היה משפט הנער ומעשהו

תשובה בדין זה ספרין פתיחו ומעשים כאלו המה באו בדברי רבני האחרונים ולא היה צריך הכתוב. אך יען הוא שעת המעשה אבא נא להציע דבריהן דרבנן ואין מדרש בלא חידוש. ריש מילין אומר (א) דמה שנחלקו הרמב"ם עם בה"ג על האשה שהיה בעלה במדה"י וילדה לאחר יב"ח דלס' הרמב"ם הוא ודאי ממזר ולס' בה"ג אינו ממזר וכתב מרן בסי' ד' דכיון דפלוגתא הוא הוי ספק ממזר לא שייך הכא דמלבד החילוקים הנאמרים בסהפ"ו ע"ע עוד בה דע"כ ל"ק הבה"ג להכשיר דשמא בא הבעל ע"י שם וה"ד במקום דבידו לצאת ולבא אבל במי שהוא איש חיל מאנשי הצבא דבשום אופן אינו יכול לצאת ממחנה המלחמה בלי רשות כי דמו בראשו ואם יצא ברשות אז א"ץ לבא בצנעה רק לעיני הכל אם איתא דבא בתוך זמן זה היה מתראה לעין קרוביו ואוהביו מה שאין כן בנד"ז וכולם יעידון יגידון כי זה שמנה שנים שלא ראוהו וגם מכתב ממנו לא קבל שום אדם פשיטא ודאי דליכא למימר דשמא ע"י שם בא כי אם שהאשה הזאת פוחתת היא וזנתה תחת בעלה והרי הוא והיה למאכולת אש כאשר רמזתי בסה"ק אבני האפד סי' ד' אות יוד וחע"ד

אמנם גם אם נרצה להכשיר את הולד ולפחות להוציאו מחזקת ממזר ודאי נלכה דרך אחרת הלא זה הדבר (ב) דכיון דהאיש הזה אשר הלך למלחמה לא נודע ממנו אם חי אם מת נמצא דהאשה הזאת איננה א"א ודאית כיון דיש כאן ספק חי ספק מת א"כ הילד הזה אינו אלא ספק ממזר דמה"ת מותר לבא בקהל אלא דחכמים אסרוהו משום מעלת יוחסין וכמבו' במס' קידושין דס"ג ע"א. וחזינא להרדב"ז בישנות סי' צ"ג דספק חי ספק מת אחשביה לספק וכמ"ש ה' עבודת השם באה"ע סי' ז' דס"ג ע"א ושכן דעת הרב כנסת יחזקאל בתשו' כי באה בס' שאלת יעבץ סי' כ"ט. וכן מצאתי לה' בני משה בח"ב סי' ק"ל דרמ"ה ע"כ דספק חי ספק מת אחשביה לספק

קושטא קאי דסברא זו דאמרינן ספק חי ספק מת ול"א אוקי גברא בחזקתיה היא נגד סוגייא דגטין דכ"ח גבי ההיא דהמביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה שנותנו לה בחזקת שהוא קים ופירשו בס"ס דלשמא מת לא חיישינן אפי' לזמן מרובה. וכאשר תמה עליה ה' עבודת השם שם והביא משם תשו' מוהרש"ך ח"ג סי' ק"ב דחלק על חכם א' שרצה לעשות ס"ס בספק זה דספק חי וספק מת והוא אמר דאין זה ספק וכמבו' מהש"ס דלשמא מת ל"ח דאיכא הכא חזקת חי עי"ש. וגם הרדב"ז ז"ל עצמו בישונות סי' פק"ח מאן ימאן בספק זה וז"ל שם ולא הוי ספק ממזר אלא ודאי ממזר וכו' דספק נהרגו ספק לא נהרגו לא נקרא זה ספק אלא הרי היא בחזקת א"א דאי לת"ה כל אשה שהלך בעלה למדה"י תקרא אותה ספק והא ודאי ליתא ולא נקרא ספק אלא ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת ובחזקת א"א עומדת והולד ממנה ממזר ודאי ולא ספק ע"כ וכפל הדברים שם בסי' רע"א ועכ"ל דמ"ש בסוס"י צ"ג הוא אגב גררא דהיה לו כמה סניפים להתיר אבל קושטא דמלתא ס"ל דספק חי ספק מת לא אמרינן כי אם שבקינן ליה בחזקת חי וכמבו' מהש"ס ויעו' חק"ל יו"ד ח"א סוס"י ק"ל ולפ"ז הילד דנ"ד אינו ספק אלא ודאי

הבינותי בספרים למען דעת אי חזקת חי הוייא חזקה אלימתא לעולם או יש מקום דלא אזלינן בתרה וראיתי להתוס' במס' מציעא דט"ל ע"ב בד"ה דלמא שכיבא סבתא דמחמת קושייא כתבו דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עגונה וכן בשביל אכילת קרבן ותרומה אבל בנכסי יתומים אדרבא החמירו להחזיקו כמת. א"ן היכא שנשבו חיישינן טפי דלמא מתו לפי שהוא על ידי יסורין י"ש ובפסקי תוס' שם אות קמ"ב הביאו התירוץ הב' וכן בתוס' גטין דכ"ח ע"א כתבו התירוץ הב' בשם ר"י ובנ"ד מישך שייכי הנהו תרי תירוצי האחד דאי מוקמינן נן ליה בחזקת שהוא קיים הולד הוא ממזר ויותר טוב להחזיקו כמת שלא להרבות ממזרים בישראל. וגם את השני דכיון שהוא הלך למלחמה הורע חזקתיה דהוא מקום מסוכן ומעותד למות וכ"ש אם נשבה בשבי כולהו איתנהו ביה וחזקת חי אתרעא ומסופקת היא וכזאת וכזאת נמצא להג' חת"ס ח"א חאה"ע סי' יו"ד בסוף הפרק שכתב