נושא האפוד תרצא

ומני"ר עשה סמוכות לחילוק זה מדברי מוהר"ש סי' ט' דח"י ע"ג ושכ"כ ה' הון רב דל"ה ע"ב והדב"מ ח"א דקל"ו ע"א וה' א"ר דידיה ע"א ומאי דחיישי מרן ודעי' היינו בעובדא דידהו שהיה המעיד מבקש אופן להצלתו וכו' יש"ב ונראה דגם בנ"ד איכא למימר הכי כיון שכפי הנראה גם הגוי דנ"ד היה בתוך השבויים ומסתמא התיר עצמו למיתה דאינו יכול לברוח וא"כ בודאי שראה ודקדק בעדותו

ואם יפנה לבבך ולא תשמע החילוק הזה ויראת מאלהיך להתיר אשה לשאת מחמת המחלוקת הל"ל אלכה נא בדרך אחר והוא דכבר נודע ס' מוהר"ם ב"ח ז"ל אשר הובאה בס' גו"ר כ"ג סי' ז' דכל שעבר שנה אחת מיום שנטבע בעלה ולא נודע עוד ממנו יצאת מאיסור תורה ולא רביע עלה אלא איסור דרבנן ע' יד"א הגהב"י ס"ק תרע"ט אלא שנפל מחלוקת בין האחרונים דזה לא נאמר אלא ביבשה אבל לא בים ועכ"ז אסקי להלכה דאף בנשכח זכרו בים ולא העידו עליו ששהה יצאת מאיסור תורה וכאשר אספתי בזה בסה"ק שם אות שנ"ג ושם הבאתי מרבני האחרו' דס"ל דכל שהזכיר שם הנעלם לכ"ע יצאת מאיסור תורה לך נא ראה. וכן עתה ראיתי בכה"ק למוה"ר מוהר"ח פיפאנו ז"ל שהביא משם ה' חוט המשולש דיואן סי' י"ג דיו"ד שהביא משם מוהר"ם גאלאנטי דכל שזה שנתים ימים לא נודע ממנו אם חי אם מת ואבד זכרו פקע מיניה איסו' דאורייתא ונגרר גם הוא אחריו לנ"ד. וכפ"ז בנ"ד דיש כמו חמש שנים שלא נודע ממנו מאומה וגם הזכיר שמו אליבא דכ"ע יצאת אשה זו מאיסור תורה ואינה אלא א"א דרבנן אזלינן לקולא ואמרינן דאף אם הגוי המעיד היה בהול הלכתא אזלא כס' האומרים דאף אם העד היה בהול מהני עדותו

ובלכתך בדרך הזה הרוחנו דבכל המחלוקייות שיש בענין הזה הניתן למעלה יש לנו לילך לקולא כיון דקיימינן באיסור דרבנן. ובעינא דאימא מלתא (ז) דעתה חזי לאיצטרופי גם העדות הא' דפסלנו אותו בעבור דהגוי אינו מסל"ת על פי מ"ש ה' המבי"ט בח"ב סי' מ"ט דפ"ו ורמז תשובה זו הב"ש בקונט' עיגונא סי' רפ"ט שכתב וז"ל מאי דבעינן בגוי שיהיה מל"ת היינו כשאנו מתירין א"א מה"ת ע"פ וכו' אבל כשיצאה מאיסור תורה שאם נשאת ל"ת וכו' במידי דרבנן כי הכא סמכינן אטעמא דעיגונה ושרינן לה בעדות גוי אפי' בלא מל"ת כיון דאשכחינן בעלמא עדות גוי בלא מל"ת דמהני בהני גווני דאמרן ואע"ג דלא משתמט שום מפרש או פוסק לומר דבר זה ומחזי כבי דינא שרייא תרב"א אפ"ה סברא היא ומקום הניחו לנו רבותינו להתגדר בו וגם מצאתי ראיה ברורה דבעדות אשה איכא גווני דנאמן גוי אפי' בלא מל"ת וכו' י"ש והרב דוד חייט זצ"ל אחד מחו"ר שאלוניקי בשנת תקנ"ה בתשו' כ"י הביא ד"ה נאמן שמואל ז"ל סי' כ"ה דס"ה ע"ב עשה לו לימודים וקבעה לסברא זו להלכה ויחזקה במסמרים דבר סמכא היא ואיהו גופיה סמך עליה והתיר בנ"ד ע"פ סברא זו. וגם אנחנו היינו יכולין לסמך על סברא זו וחוב"ר חב"ר עדות הגוי הא' כיון דבדרבנן קיימינן. אך אנן בענייותין בחי' על אה"ע סי' זק"ן (והמה בכתובים) עמדנו על זה וראינו דיש הפרש גדול בין ה' המבי"ט לה' נאמן שמואל דה' המבי"ט התיר אפי' בודאי שאלה וה' נא"ש לא התיר כ"א בספק שאלה וכן הוא דעת ה' משאת בנימן בסו"סי מ"ה וכ"ש לדעת מוהר"ש עוזיאל הובא בנא"ש שם דאפי' בספק שאלה לא רצה להתיר ואיך נעשה מעשה כס' ה' המבי"ט נגד שלשה המה מטיבי יש"ב וא"כ די לנו בעדות הגוי הב'. (וע"ש בחידו' על סי' זק"ן דמצאתי רעים אהובים לה' המבי"ט

), דבר היוצא מאשר לקטתי היום דאשה זו אשת נסים ב' יצחק שרייא להתנסבא לכל גבר אם לא יש לה זיקת יבום זהו מה שעלה על דעתי הקלושה ואשר יבחר בו יקריב אליו לרצונו. נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סימן כ"ו אלול פר"ת

שאלו מעיר ניברוקופ על אשה שבאה לגבות כתובתה מחמת מיתה ובעד הנדונייא והמטלטלים נתפשרה עם היתומים אולם נפל הפרש ביניהם על אחד מהתכשי' הוא הענק שעל הצואר כי האשה רוצה לקחתו בטענה שהיא הכניסה לבעלה סך ך' ליר' טור' בתורת חפצים ונתנם לבעלה ומהם קנה החפץ הנ"ל ורוצה ליטלו משום שבח בית אביה בעד סך ך' והיורש אומר כי אעיק' חפץ זה לא הכניסתו מבית אביה וגם חושב שאביה השלים עוד מעות משלו וקנאו ביותר ואין כאן מי שיגיד אם קנאו בסך ך' או יותר וגם האשה אינה יודעת ואפי' תימא שעיקר הקנייה היתה בסך עשרים עתה עלה השומא ושוה יותר ויותר ושאלו בעד שטר הכתובה ואינה בעין שנשרפה בשריפה אשר שרף ה' בשלוניקי לשעבר ואין כאן בירור אם החפץ הזה היה כתוב שם שואלים הלכו מה דינא

תשובה אם ידוע בודאי שהחפץ הזה קנאו הבעל ממעות שנתנה לו והיא רוצה לקחתו משום שב"א הדין עמה אעפ"י שלא הכניסתו היא הכלי עצמו וכמ"ש מוה"ר מוהרי"ד זצ"ל בס' ב"ד אה"ע סי' מ"ה משם הריב"ש בתשו' סי' כ"א והובאה בב"י אה"ע סי' פ"ח דאפי' דבר שקנה