נושא האפוד תרצ

קבלו רז"ל עדותו ולא חיישי לבהלה ויש לחילוק זה סמוכים מדרבנן האוסרים הרב יו"ט ביבאש ז"ל בתשו' מרן שם בדקל"ב ע"ג כתב וז"ל בכאן אין לומר ששהה עד כדי שת"ן דאותה חצי שעה שעמדו על הספינה היו נחפזים ונבהלים להנצל ולא עמדו שם לנוח ולראות וכ"כ מוהר"ר תם בתשו' סי' קו"ם שהוא מן המחמי' כתב וז"ל ובפרט בנדון זה דאיכא למתלי טובא שאמר בדדמי דלא שהה ההרגל לראות אם מת או"ל שהרי הוא טובע שם ה' דרכי נועם בסי' ט' דס"ו ע"ד כתב וז"ל מסתמא לא אמרינן שהה עד שתן' אלא דוקא כשהעד או הגוי מל"ת אינו בתוך ההפכה אלא שעומד מחוץ לספינה ורואה טביעת זה האיש אז איפשר לו להעיד ששהה וכו' לפי שאינו טרוד ונהול על עצמו אבל כשהעד המעיד הוא בתוך ההפכה שהיה באותה ספינה שנשברה והוא היה ג"ך מהנטבעים מתוך שהוא בהול על עצמו לבקש אופן ההצלה נמנע הוא להיות פנוי ודעתו מיושבת לראות טביעת האיש הלזה ולשהות עליו בכדי שת"ן וכו' עי"ד. הרי דכולהו קיימי בים דצריך שהייה אבל ביבשה וכגון במלחמה דעל ההריגה א"ץ שהייה לא חשו לבהלה. ומוהר"א בין שאנגי ז"ל בתשו' כי באה באש דת סי' ב' כתב וז"ל לענין מאי דקאמר שטבע והוא לבדו נשאר לא שייך בדדמי רק לענין השהייה ע"כ הרי דבדבר דא"ץ זמן לראות כגון הטביעה אע"ג שהוא בהול עדותו קיים וכזאת וכזאת מצאתי לה' צמח צדק סי' ע"ה שכתב וז"ל וליכא לאיסתפוקי דלמא אמר הרוצח בדדמי דמסתמא כשהרגו היה בהול ושמא אמר בדדמי הא ליתא דמבואר הוא כל שאמר הרגתי ל"ח בדדמי אף שהוא בהול שוב אחר החיפוש ראיתי לה. חיים ושלום ח"ב סי' ב' דכ"ה ע"ד שחילק כמ"ש אני עני בסגנון אחר

ברם חזינא לה' פני משה ח"ב סי' י"ג דהתם קאי בדירויש אחד שבא והגיד איך הוא היה בתוך הפירקאטה וקמו אנשי הספינה והרגו את שני היאודים אשר היו בתוכה ועמהם ד' תוגרמים וכו' ולכולם הרגו אותם והוא השליך עצמו אל הים ויברח וכו' והרב לא נחה דעתו בעדות זה וכתב וז"ל וכיון שכן דירויש הפליט הזה אימות מות נפלו עליו בהיותו בפירקאט כי עיניו הרואות הריגת חבריו הבאים עמו והוא היה טרוד להפיל עצמו בים להמלט על נפשו א"כ אין לך מלחמה גדולה מזו שבתוך הפירקאטה שלו וקרוב אל השכל כי בדדמי הוא דקאמר וכו' וכמלתא כדנא כי בהול היה הדירויש אין להקל וכו' ע"כ הרי דאף בהריגה דלא בעינן שהה ועינו ראה ההריגה עכ"ז חייש מר לבהלת העד גם ה' בני משה בסי' י"ז דמ"ב ע"ב כתב ומה שיש לחוש בנ"ד הוא במה שאמר שלקחום ממנו והרגום ויש לחוש שמא היה נרדף לברח שהיה ירא לשבת שם שלא יהרגוהו וכו' וכיון שהיה בורח לא הביט בהם וכשראה דברים קרובים למיתה אמר מת וכו' י"ש. גם ראיתי להיד"א בהגהב"י ס"ק תש"א שכתב משם הב"ח בתשו' סי' ע"ז וז"ל דוקא בגמל"ת שעמד מה שראה ולא היה עומד גם הוא באותה סכנה אלא שעמד שם וראה המעשה אבל במי שרצה להרגו ג"ך ויצא ונמלט פשיטא דבין בעד אחד בין בגמל"ת איכא למימר בדדמי כיון שראוהו ופצעוהו ויצא ונמלט סומך דעתו על הרוב שרובן למיתה ע"כ ואין הספר מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן אם הביא המחלוקת הראשונים הנ"ז דאפי' דנאמר דאין לחלק בין ים ליבשה מ"מ ענין זה אינו מוסכם והרב נקטיה כהלכתא פסיקתא. וקרוב הדבר לומר דאיהו קאי בשיטת האומרים דכל שהוא בהול אין לחוש לעדותו וע' ג"ך לה' משא"מ סי' מ"ו דרע"ד. ובכן מה נענה בההיא דע"א במלחמה דנאמן מדאורייתא לכ"ע וצ"י

והנה ה' מוהר"ש מנשה ז"ל באותה תשובה הנז' חקר חקירה לשים שלום בין האוסרים והמתי' דבנדון דידיה יודו ע"פ ד' חילוקים אשר הב' מהם מישך שייכי לנ"ד האחד שכל שהעד המעיד הוא גוי ולא ישראל אשכחן כמה מרבוואתא דס"ל דדוקא בעד ישראל הוא דיש לחוש במלחמה דיעיד בדדמי אבל גמל"ת שאין לו הנאה בעדותו אין לנו לחוש שיעיד בדדמי והביא להקת הפוס' דסל"ה ומאי דחייש מרן ודעימיה להא דבהול היינו שהמעיד היה. ישראל וכמו שיראה הרואה בההוא עובדא לא כן היכא דהוי גוי מלתא דפשיטא טובא דיש לסמך עליו ועפ"ז התיר בנדון שלו שהיה גוי י"ש וממנו נקח לנ"ד שהוא גו'. אבל כשאני לעצמי חילוק זה אינו עולה יפה לדעת מרן וכבר זה שנים אנכי העירותיהו בסה"ק שנ"ט דמלבד דנעלם ממנו לפי שעה תשו' הרב"ח הנ"ז דאף לס' האומ' דבגוי ל"ח בדדמי היינו היכא דאיהו גופיה לא היה בתוך הצרה אבל כל שהיה הוא ג"ך בתוך ההפכה גם בגוי המסל"ת איכא למיחש לבדדמי גם לס' הפוס' הנ"ז עוד בה דמרן ס"ל דאדרבא בגוי המעיד חיישינן לבדדמי (גם לס' הפוס' הנז') יותר מישראל דבההיא דכתב הטור בשם הרמב"ם דבגוי צ"ל קברתיו כתב הרב"י דלא הצריך הרמב"ם קברתיו רק בגוי אבל לא בישראל י"ש והתם טעמא דצ"ל קברתיו הוי משום חששת בדדמי עי"ש וכבר הזכרתי זה לעיל באות ג' וא"כ חילוק זה לפע"ד לא נוכל לאומרו לדעת מרן ולהעומדים בסברתו וכמש"ר להפ"מ בח"ב סי' י"ג דנדון שלו היה בגוי המעיד לפ"ת והחמיר שלא לקבל עדותו יען שהיה בהול להמלט על נפשו וחייש דאמר בדדמי' החילוק הב' שחילק מוהר"ש מנשה ז"ל שם הוא ע"פ מ"ש מוהרי"א ז"ל בס' אש דת סי' ג' דכל היכא שהיה העד שם והתיר עצמו למיתה ואין בידו לברח דאנא ילך ואנא יברח כל מה שמעיד שראה הרי הוא עדות ברור ואין לחוש לבדדמי