נושא האפוד תרפח

ושני בולגאריס אחרים באופן שמעצמו הגיד ההריגה מבלי שאלה על האיש הזה ובקשר דברים ה"ז מסל"ת גמור אך מה שיש להסתפק הוא ב' ספקות האחד דהגוי לא הזכיר לא שם אביו ולא שם עירו כי אים שמו דוקא ואנן שלשתן בעינן וכנודע. הב' דבמלחמה בעינן קברתיו וכמ"ש מרן בס' טו"ב סל"ג וז"ל ע"א אומר שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול. ומת וכו' אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו תנשא ואם נשאת לא תצא ובנ"ד מלבד שלא אמר קברתיו אדרבא ע"פ שאלת הב"ד נתברר שאינם יודעים אם נקבר וא"כ ה"ז לא תנשא לכתחילה. והנה הספק הראשון נקל לפושטו יען מתוך דבריהם ניכר דכל נסים הידוע להם קאמר דאל"ה הי"לל שהרגו ליאודי אחד וב' בולגארים וכל שמכיר שמו ומדברים ביניהם וידוע על מי מדברים אע"פ שלא הזכיר שם אביו ושם עירו מהני ומעלי וכמ"ש ה' באה"מ בסי' ס"ב מדנ"ה ע"ב ואילך וה"ד בסה"ק אות רכ"ד ועמ"ש באות רי"ד ולא נשאר מקום ספק בזה

ומעתה אלכה נא אל הספק הב' (ג) שהעד לא אמר קברתיו וכפי פסק מרן ה"ז לא תנשא. ואומר דבסוג זה יש כמה מחלוקייות בפוס' מחזה מול מול מחזה דמישך שייכי בנ"ד. ויצא הראשון דסברא זו דצריך קברתיו במלחמה היא ס' הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והראש ומר"ן. ולעומתם איכא הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וריא"ז והריב"ש ושכן דעת רוב האחרונים כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ז וכן דעת הרב המאירי דאפי' בים ובמלח' לא בעינן קברתיו. גם את השני שכתב המרדכי בהאשה בתרא סי' פ"ט מ"ש ר' מנחם וראב"י ור' קלונימוס דסברת הלב היא דהך בעייא בע"א במלח לא שייכא בגוי דגוי אינו אומר בדדמי ושכן הסכימו הג' נתן בר"ש ור' שמחה בר שמואל וקודם לזה בסי' פ"ז גבי עובדא דפונדקית כתב המר' וא"ך למה איצטריך למימר מת וקברתיו הא אפי' במלחמה לא צריך למימר הכי ע"ש ומדברי הרדב"ז בחדשות ח"א סי' רצ"ד הראה דרצה לצרף בזה סברת הגהמ"יי פ"ג מה' גירושין להקל י"ש ובסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות שכ"ד הנה הבאתי דהרמב"ם והרשב"א והריטב"א ונ"י וה"ה והר"ן והריב"ש ותה"ד ומוהרי"ו ומרן פליגי אהך חילוקא וס"ל דאין חילוק בין ישראל לגוי אך מוהרח"ש והרדב"ז והגו"ר קיימי בסברת הפוס' הנז' דבגוי לא חיישי' בדדמי וע' במוהרא"ש בתשו' ס' ל' שכתב דמוהריב"ל צרפו לסניף וסניף טוב הוא וכ"ן דעת ה' משפטי שמואל בסו"סי כ"ז ומוהר"א אלפאנדארי ז"ל בתשו' סי' א' ד"ג ע"א עמד בזה והביא משם רי"ו והרמ"ה דלא חילקו בין גוי לישראל וצבי איהו ודקדק מדברי הרמב"ן והראב"ד והרא"ש והסמ"ג והטור דסל"ה י"ש וכ"ד מוהראנ"ח ח"א ס"ז ע"ד דקי"ח ע"א וה' בני דוד בקונ' עיגונא סי' קמ"ז כתב שדעת מוהרימ"ט בחאה"ע סי' כ"ד להקל אך בח"א סי' ח' וי"ג העלה להחמיר נמצא דהגם דאיכא פוסקים גדולים ועצומים דס"ל להקל כל קבל דנא איכא פוסקים מפורסמים להחמיר ומ"מ מידי פלוגתא ל"ן. וחזינא להג' שער אשר בחאה"ע סו"סי ה' דמ"א ע"ד דצרף להתיר בלי קברתיו סברא זו דבגמל"ת ל"ב קברתיו כאילו היא הלכה פסוקה ולא עלה על שפתיו דבמחלוקת הוא שנוי הגם דעיניו ראה בס' בני דוד שרמז המחלוקת וע"ע לה' ראש משביר ח"א דל"ו ע"א דלא הביא ס' החולקים. ועד השלשה לא בא מה שחילקו ה"ה והר"ן דבמזכירו בשמו או מכירו א"ץ קברתיו והגם דחלקו עליהם ע' יד"א הגב"י ס"ק רנ"א ואפי' לס' האומרים דבמזכיר שמו סגי בלי קברתיו נחלקו הפוס' אי הוי דוקא ביבשה אבל במלחמה אפי' לדידהו לא סגי בלי קברתיו והיא סברת המבי"ט ומוהרימ"ט וכ"כ ה' בני משה שלטון בדמ"ג ע"א גם זה מידי פלוגתא ל"ן וכמ"ש היד"א שם ס"ק גר"ן. באופן דאיכא הכא בנ"ד תלתא ספקי להתיר ע' שביתת יו"ט סי' א' דהתיר בכה"ג מטעם ס"ס ואחר האחרון אני בא ה' עבודת השם באה"ע סי' יו"ד מדפ"ו ע"ד ואילך שהתיר ג"ך מס"ס ושנר' לה' שם משמעון בחאה"ע סי' ח' דמ"ו דגם הוא עשה ס"ס זה עי"ש וגם אתה תדין לנ"ד

ותו איכא (ד) דהכא אינו ענין מלחמה דבעינן קברתיו להציל מחששות דזמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא והוא הפליט כיון דהריגת הנעלם הזה לא היה בשעת מלחמה כי אם אח"ך כשנשבו וכתב מוהרח"ש ז"ל בתשו' סי' ל' דע"כ לא בעינן במלחמה שיאמר קברתיו כי אם היכא דאיכא מלחמה דמתקוממים אלו על אלו אבל היכא דשבאום ולקחום לעבדים והם כבושים ומסורים בידם לעשות בהם מה שירצו מבלי שום מונע ודאי שאם עלה בדעתם להרגם שהרגום כהרף איש אחד ולא שייך בזה מלחמה ולא בעינן קברתיו ע"ש ורמזו ה' בני דוד בקו"ע סי' קצ"ג

אולם אחת היא דקיימא באפין (ה) ודוחה בכח העדות הב' הזה אשר עליו הוא סמיכתנו והוא דהגוי המספר לישראל שראה שהרגו לנסים נראה מדבריו דאף הוא היה בכלל השבויים וכשהכוהו על זרועו ראה שהרגו לנסים וב' גויים וא"כ הוא היה ג"ך בתוך ההפכה והיה בהול להמלט על נפשו ואין דעתו יפה לראות ולהשגיח אם נהרג הנעלם ואיכא הכא מחלוקת רבתי בין שני שרי צבאות ישראל מרן מוהריק"א. ז"ל וה' המביט' ז"ל כאשר בא המחלו' הזה בתשו' מרן לס' נשים בחלק מים שאל"ש ואחריהם כל ישרי לב דור אחר דור דמרן וסי' ז"ל דכל שהעד בתוך ההפכה לא סמכינן על עדותו לא להקל ולא להחמיר וה' המביט וסיע' ס"ל דליכא למיחש