נושא האפוד תרפז

דאם פדאה המעיד בה נאמן דלא שדי איניש זוזי בכדי ה"ן כיון שאומר ע"א שבא עליה והיא נדה דכל פנוייות בזה"ז נדות הן אי לאו שאמת אמר לא היה מע"ר דאדרבא משום זה ראוי שלא להאמינו דאין אדם מע"ר ושקר הוא אומר וכו' ועוד הביא שם משם ה' ברית אברהם דהודאת הבועל מהני להנשא לו אף אם הוא כהן דלא כס' הפלאה. ואח"ך בסי' י"ג חשש לזה דלא יהיה נאמן כיון דסתם פנוייות נדות הן ואין אמע"ר שבעל פנויה בנדתה וכו' ואשכח לה כתרי מצד אחר. גם הביא שם משם החת"ס בסי' י"א דחייש לס' הנו"ב דשמא עיניו נתנה ביה ע"ע. ולדאבון נפש אין הספרים שציין תחת ידי לראות מה יענו על תשובת הרא"ש דכל שמודה שבא עליה מחזיקין אותו לכהן ע"פ הודאתו והגם שהזכיר שם חשש זה דכל פנוייות נדות הן ובעלה דלא יהיה נאמן בהודאתו לא ירד הרב שם אלא להוציאו מדין חלל אך מ"מ קבל עדותו וזה הפך דברי הרמב"ם הנ"ל. ואע"ג שנוכל להשיב דתשו' הראש' אינו לענין לישא אותה שאיפשר שלא היה רוצה לישאנה והשאלה היא באה לענין הבן להחזיקו לכהן אך הא דבעל נדה קשייא ואשרי הזוכה ונמצאים באהלו הספרים הנ"ל וישים עיניו בהם. ומ"מ למדנו מדבריהם דכל שרוצה לקחתה ומעיד שהוא בא עליה במחלו' הוא שנוי אי נאמן וא"כ במאי דקמן דהבועל דעתו היה לקחתה לו לאשה רק שהב"ד לא הניחוהו ועדיין הוא עומד במרדו וחי עמה לדעת הפלאה והנו"ב והחת"ס אינו נאמן דשפיר היינו יכולין לומר כשם שזנתה עם זה וכו' אלא דלפי האמור אף דאם נאמר כן מי יודע עם מי זנתה ואיפשר שעם כהן אחר זנתה ועדיין הוא חלל

ושמעתי שזה ימים ושנים שהיא דרה עמו בבית אחד כאיש ואשתו בעוד בגיותה וכבר כתב הרא"ש בכלל פ"ב סו"סי א' דבמיוחדת לו בביתו גם הרמב"ם מודה דל"א כשם שזנתה עם זה וכו' והולד הוא ממנו אפי' לפטר את אשת אחיו מחליצה דהרמב"ם לא כתב אלא זנות באקראי אבל לא בתמידות י"ש ועמ"ש בחידו' לאה"ע לעיל סי' י"ג סי"ג ולפ"ז הילד הוא ודאי חלל הוא וכל זרעו וכן אמרתי לכתב כן בפנקס הקהל ולענין למולו אני צויתי שימולו אותו ואם רוצה הבועל לברך יברך אך דוקא ברכת להכניסו לא ברכת שהחיינו כי מי יודע אם הוא אביו ודאי וסב"ל. ולא הרשתי לילך שם ש"ץ ומשרתי הקהל כדי לפרסם הדבר וה' יזכנו להקים דגל התורה על כנו. ולשמר חוקיו ומצותיו ולעשות רצונו נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט סימן כ"ה אדר ב' התרפ"א עיגונא

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ישראל מ' הכהן ואחר האייום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתוע"ג וכה"ד אין איסטאנדו אין לה גירה סירקה ליסקוייץ איסטאבאמוס קון נסים ב' יצחק די סופיאה אי קואנדו איל אינימיגו מוס חארבו פואירטי- מינטי מוס פואימוס אי מוס איספארטימוס אה לה מאנייאנה לייו לי דימאנדי אה ייוריי פור נסים לוקי איס די איל איל בולגאר מי ריספונדייו קי נסים אי דוס בו בולגאריקוס פואירון מאטאדוס די און שאראפניל דיספואיס די טיימפו בינו און בולגאריקו קורטאדו איל בראסו אי איל מי דימאנדו קואלטוס גידייוס קידאטיש אין לה רוטה? לי ריספונדי קי לייו סולו קידי אי לוס אוטרוס פואירון קאטיבוס. מי דישו קי אה איל קואנדו לי דיירון אין איל בראסו בידו קי לו מאטארון אה נסים אי אוטרוס דוס בולגאריס איל ב"ד דימאנדו אה איל עד סי אקאצזו דישו איל בולגאריקו קי לוס אינטירארון ריספונדייו קי איל אי איל בולגאר דיספואיס די טיימפו פואירון אה איל לוגאר אי נון טופארון אה דינגונו פה סופיאה ט' אדר א' התרפ"א. פ. דיין פ. דיין פ. דיין

תשובה דברי העד (א) בשם הגוי הראשון יעלו בתהו יען כי העדות בא ע"י שאלה ששאל ממנו היאודי פור נסים לוקי איס די איל? שר"ל על נסים מה יש ממנו וה"ז כההיא דכתב הרשב"א במיוחסות סי' קכ"ח דכששאלו לגוי מה יש מפ' היכן פ' או אתה יודע מה נעשה מפ' והגוי השיב מה דאינו נאמן וכ"כ הריב"ש בס' שע"ז וז"ל כל זמן שלא שאל אותו מתחילה מה אתה יודע מפ' אין זה מתכוין להעיד עכ"ל מבואר דכששאלו כן והשיב מת הוי כמתכוין להעיד ואע"ג דנמצא בפוסקי' דכל שיש להסב השאלה דאין כונתו לשאל על האיש אם חי אם מת אזלינן לקולא וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב ס"ק קמ"ח וקמ"ט מ"מ בנדון זה דשניהם הולכים בקרב וברחו אלה מפה ואלה מפה ואח"ך שאל היאודי מהגוי על גופו של הנעלם בלשון זה מנסים מה היה ממנו. אין כאן אופן להסב השאלה על אופן אחר רק אם חי אם מת ואין לך שאלה גדולה מזו ונפק מדין מסל"ת כנ"ל ברור

ולכן (ב) נשים פנינו על העדות מפי הגוי השני כי עדותו לא בא ע"י שאלה רק הוא מעצמו שאל מהיוהדי המעיד כמה יאודים נשארו במחנה החייל במפלגה והוא השיב כי אני נשארתי לבדי ואחרים נשבו ואז אמר הגוי כי כשהכוהו האובים על זרועו ראה שהרגו לנסים