נושא האפוד תרפו

בדעתו לקחתה לו לאשה ובא ושאל לפנינו ואמרנו לו שהיא אסורה לו כמשפט כתוב באה"ע סי' ו' ס"ח ועתה ילדה בן זכר ורוצה האיש למולו באמרו שהוא בנו. ונסתפקנו מה לעשות דאם נאמינהו שהוא בנו יוחזק לחלל הוא וכל זרעו כדין כהן הבא על הגויה. ואם לא נאמינהו ונאמר שאינו ממנו דכשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ינקה הוא מהיות חלל ולא הוא לבדו כי גם זרעו יהיו נקיים אך זה ברח מן הפחד ונפל אל הפחת דאם על האמת הוא כהן יבוא להטמא למתים. או נאמר דכיון דשניהם מודים שממנו הוא לא נחוש לנקותו ויהיו הוא וזרעו חללים

הביטה וראה למור"ם ז"ל באה"ע סוס"י ג' שכתב דכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר ולא חיישי' שמא הפקירה עצמה לאחרים והוא מתשו' הראש כלל ל"ב סי' י"ט והיה נראה לחלק דע"כ ל"א דנאמן הבועל יען אינו פוסל לבן הנולד אדרבא מעלהו ליוחסין אבל הכא בהודאתו הוא פוסלו. ומלבד זה בנדון הרא"ש אינו משים עצמו רשע דלא עבד איסורא בבואו על הפנויה דהיא ישראלית אבל הכא דבביאתו תעביד איסורא דסתם עכו"ם זונות ואסורות לכהן וכמ"ש מרן בסי' ו' דגייורת המשוחררת אפי' נתגיירה פחותה מג' שנים ה"ז זונה ואסורה לכהן והיינו בלאו דאשה זונה וחללה לא יקחו נמצא דקעבר אדאורייתא איפשר דלא מהימן דאין אדם מע"ר אבל בדותא היא דא דבהדייא אמרי' במס' קידושין דע"ח ע"ב דהאומר בני זה ממזר לר"י נאמן וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכורי כך נאמן לומר זה בן גרושה וב"ח ופסקו הרמב"ם פ"ב מ"ה נחלות ופט"ו מ"ה איסורי ביאה הלכה י"ז ומהכא נפקא לן תרתי מהך דממזר נפקא דנאמן לפסל את הבן בהודאתו. ומההיא דבן גרושה ובן חלוצה נפקא דל"א בזה אין אדם מע"ר דבשלמא באומר בני זה ממזר אינו מע"ר דכונתו לומר דאשתו זנתה עם איש אחר וכמתבאר מדברי רש"י דקידושין שם ד"ה ואפילו שניהם אבל באמרו שהוא ב"ג וב"ח משים ע"ר וכדפי' רשב"ם בב"ב דקכ"ז ע"ב ב"ג לאחר שגרשתיה וחזרתיה וילדה לי את זה או שנשא אשה גרושה וכו' הרי דאע"ג דמשים ע"ר שעבר אלאו דאשה גרושה לא יקחו עכ"ז נאמן ול"א אין אדם מע"ר משום דהתורה גלתה דנאמן מקרא דיכיר ומינה אתה דן לנ"ד ושמא תאמר דע"כ לא מהמנינן לאב אע"ג שמע"ר אלא דוקא לגבי בנו משא"ך בהך דנ"ד הא נמי ליתא שא נא עיניך וראה דברי הרא"ש בתשו' שם דמתבאר להדייא כן דאחר שכתב דהוא כשר לכהונה נרגש דהא קי"ל דמחוייבי כריתות הולד פגום דסתם פנויות נדות הן כיון דאין להם בעל ויישב במאי דקי"ל ביבמות סי' ע"ב כראב"י דאינו נעשה חלל מנדה עי"ד והשתא ק' דמצד אחר איך יהיה נאמן בהודאתו מאחר דמע"ר דבעל נדה אלא ודאי דבכה"ג ל"א אין אדם מע"ר דהתורה האמינתו לאב. אע"ג דבהודאתו נעשה רשע ואע"ג דלא ידעינן ביה אם הוא אביו מ"מ כיון שהוא מודה הו"ל כאביו וכמו שמתבאר מדברי הרא"ש דמדבר בפנוי הבא על הפנויה שלא הוחזק בבנו ועכ"ז נאמן וכ"כ ה' המגיד בכ"ב מ"ה נחלות דין י"ג שכתב וקי"ל כר"י ור"י אע"פ שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתא אחרינא עי"ד

והנה הראש ז"ל בנה יסודו דל"א כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר וכמו שכן ג"ך דעת הרשב"א בתשו' סי' תר"י. אך מה נעשה לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק בפט"ו מ"ה איסורי ביאה דין י"ב ובפ"ג מ"ה יבום דין ד' דאמרינן כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ומרן בסי' ה' ס"ט ובסי' קנ"ז פסק כוותיה. ולפי דברי הב"ח בסי' ד' דלא חייש הרמב"ם לזה כי אם היכא דאם לא נאמר כן פגעינן באיסור דאורייתא דשרינן זקוקה ליבם לעלמא וכן בההיא דסי' ד' אם לא נאמר כן וחשבינן אותו לממזר' ודאי שמא ישא ממזרת וכמ"ש ה' פרישה שם וה"ד הב"ש בס"ק ט"ל משא"כ בנ"ד אם נאמר כן נפקא לן קולא דכשנאמר כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר הוא דאינו כהן ואז יוכל להטמא למתים וליקח נשים פסולות לכהן ובכי הא יודה הרמב"ם להרא"ש. אך יש לצדד באופן אחר דע"כ לא נחלקו הראש והרמב"ם אלא באשה ישראלית דהיא בחזקת כשרות אבל בעכו"ם דאמרו רז"ל עליהם דסתם עכו"ם זונות גם הרא"ש יודה דשפיר אמרי' כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ואינו בן כהן. ובלכתך בדרך הזה יש לנו לעשות ס"ס באופן זה שמא הלכה כהרמב"ם דבעלמא אמרינן כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ואינו בנו ואת"ל דהלכה כהרא"ש דלמא בעכו"ם מודה הרא"ש אולם יש גם כן ס"ס להחמיר ולעשותו חלל ספק שמא לא זנתה עם אחר ואת"ל זנתה דלמא עם כהן זנתה ועדיין לא יצא מדין חלל וכל דאיכא ס"ס להקל להחמיר בדאורייתא אזלינן לחומ' וכנודע

אחר שכתבתי זה נשאתי עיני וראיתי להפ"ת באה"ע סי' ו' סקט"ו שהביא משם ספר הפלאה והנו"ב דהא דנאמן הכהן להעיד על פנויה מעוברת שממנו נתעברה ה"ד להנשא לכהן אחר אבל לישא הכהן עצמו לאותה פנויה אינו נאמן דקי"ל גבי שבויה דאם מעיד כהן לא ישאנה אך ה' קה"י והגאון רעק"א חולקים ע"ז וס"ל דלעולם נאמן. ובס"ק ט"ז העתיק תשו' הנו"ב במ"ב סי' כ"ז וכ"ח שכתב להדייא כן דאפי' לדברי הרא"ש דמקל לענין יבום מודה כאן דלא מהני הודאתו דחיישי' שמא עיניו נתן בה ושאין לומר דכשם דבשבויה אמרינן