נושא האפוד תרפד

ב"ד כב"ד של ג' שתהיה ההודאה בפניהם בקב"ע בב"ד של ג' דאמרי' כיון שהגיד שוב אינו חו"מ אלא א אעפ"י שדיניהם דין אעפ"כ: יכולים העדים לחזר בהם וכו' והאריך להביא ראייות ע"ז עי"ש דמבואר דאם העדים לא חזרו בהם הקב"ע שעשו בפני ב' מהני ומעלי ואם איתא לחילוקו של מוהרימ"ט מה לו להאריך בזה לשמעינן ריבותא שאע"ג שלא חזרו בהם הקב"ע אינה קבלה כיון שנתקבלה בפני ב' דבהא אפי' הבה"ג יודה א"ו דס"ל כמוהרימ"ט ודעתו דאפי' בקב"ע אם העדים אינם חוזרים מהני הקבלה וז"ל ה' חנוך בית יאודה בסי' קי"ו מוכרחין אנו לומר דקב"ע ודין חדא נינהו ושקולים הם בחומרייהו כשם ששנים שדנו אין דיניהם דין כך בשקבלו עדות אין דנין עפ"י. אבל להיות חמור מדין זה לא שמענו בשום מקום ואדרבא בפי' שמענו ומצינו שהם שוים גם בקבלם עול ציבור יכולים לקבל עליהם בי"ד שאינו ראוי מה"ת וכו' וכן אם רצו לתקן שב' סופרים מקבלים עדות מגבין ע"פ וכו' עי"ד דמבואר בדעתו דאין חילוק בין דין לקב"ע והדרן לדמעיקרא דקב"ע דנ"ד מהני ומעלי לפי ס' בה"ג ודעי' ד"ב שדנו דיניהם דין

האמנם (ו) מצאתי טענת ביטולין לקב"ע דנא מתרי טעמי חדא דלפי המחלוקייות הנז"ל יש כאן ס"ס להקל כי הוא זה ס' אי קי"ל כבה"ג ודעי' דב' שדנו דיניהם דין דלמא הלכה כמ"ד דאין דיניהם דין ואת"ל דהלכתא אזלא דדיניהם דין דלמא הלכא כמ"ד דה"ד בדיניהם אבל לא לקב"ע דקב"ע לכ"ע בעינן ג' אפי' בדיעבד וכס' מוהרי"מט ודעי' והכא דלא היו רק ב' כי הא' הוא פסול אין כאן קב"ע ועדין אינה מקודשת עד שיעמדו ב"ד מחדש ויקבלו עדות כדין של תורה

זאת (ז) שנית דאפי' למ"ד דב' שדנו דיניהם דין ה"ד כשישבו מתחילה ב' וכולן אדעתא דב' באו אבל כל שיש למראה עינים ג' ועל האמת אינן רק ב' בכה"ג אפי' שמואל מודה דאין דיניהם דין וכמבו' בש"ס סנהדרין ד"פ ע"ב דעל ההיא דשמואל דקאמר דב' שדנו דיניהם דין פריך מברייתא דאפי' ב' מזכין וב' מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואי איתא ליהוו כב' שדנו ותי' בש"ס שאני התם דמעיק' אדעתא דתלתא יתבו הכא לאו אדעתא דתלתא יתבי הרי דאפי' לשמואל כל שישבו אדעתא דתלתא ודנו ב' אפי' שמואל מודה דאין דיניהם דין וכ"כ ה' המאירי ז"ל בחידו' לסנהדרין וה"ד ה' בעי חיי חחה"מ ח"א סי' י"א וז"ל ואפי' למ"ד ב' שדנו דיניהם דין דוקא שישבו מתחילה ע"ד ב' אבל אם ישבו מתחילה ע"ד ג' ונסתלק האחד וגמרו ב' אינו דין ע"כ ויעו' לה' בע"ח שם. ולפ"ז נפל היסוד נהרס הבנין אשר בנינו דכיון שנתקבל העדות בעודן ג' ועל האמת אינם ראויים רק הב' לכ"ע אין כאן קבלת עדות וכיון שעד עתה לא נתקבל עדות ע"ז עדיין היא מוחזקת פנויה עד שיקובל עדות מספיק לפי הדין

ומעתה (ח) נתנה ראש לתור ולדרוש אם היה הדבר דהאיש הזה הוא היה העד על הקידו' אם נקרא זה נו"ב ואחר נשוב לראות אם נפסל הקב"ע בעבור שהיה הוא א' מהמקבלים. ולכן נחפשה ונחקורה בעיקר העדות שאומרים שהיא היה היועץ ובא בשכרו באיזה אופן היו מעידים דאם היה יהיה נוסח העדות שהתנו ביניהם שכבר העלה בין יועיל ובין לא יועיל ובין אם ידע לעשות סדר העצה או לא ידע בהא פשיטא ודאי דאין כאן חשש נגיעת עדות. דע"כ לא כתב הפ"מ ח"ב סי' ק"ט דהשדכן הוי נוגע בעדות דהוי כמו סרסור ומצינו שאם הסרסור מעיד על המקח אינו נאמן דנו"ב הוא שרוצה שיפרעו לו שכירותו ומשו"ה משתדל ומעיד בקייום המקח וכן בשדכן רוצה בגמר השידו' כדי להפרע שכר שדכנותו וכו' עי"ד אלא דוקא היכא דהוא בענין שאם יתפרד הזיווג לא יטול שכרו אבל אם גם בהתפרד הזיווג הוא נוטל שכרו לא הוי נו"ב וכמו שתרגם הדב"מ בחאה"ע סי' כ"ה דקמ"ט ע"ד תשו' הפ"מ הלזו דאף כי דבריו סתומים בהכי מיירי ושכ"כ הכנה"ג בח"מ סי' ל"ו הגה"ט אות רל"ה ע"ד מוהרימ"ט שכתב דהשדכן כשר להעיד דאם הוא בענין שאם יתפרד הזיווג לא יטול שכרו נו"ב הוי י"ש ומינה לנ"ד

ומה (ט) שיש לעמד הוא אם יהיה האופן שיבאו ויגידו העדים כי המקדש התנה עם היועץ שאם יועיל לו העצה יתן לו שכרו ואם לא יועיל לא יתן לו מאומה. ובזה יש להסתפק אי מקרי זה נוג"ב יען שמצינו למוהרח"ש ז"ל בקו"ע ד"ד ע"ג שכתב וז"ל נוגע בדבר היינו שיש לו זכות והנאה בגוף העדות כמו קרקע של ב' שותפין ובא א' להוציאו מתחת יד הא' דאין שותפו מעיד לו עליה וכן כל כיו"ב אבל בנוטל שכר להעיד דאין לו זכות והנאה בגוף העדות אלא זכות הוא לבעל הדין ונותנין לו שכר להעיד לא הוי אלא בפועל שמשלמין לו שכר טרחו בשביל זה ל"ח דמשקר וכו' עי"ד וכ"כ ה' בתי כהונה בח"ב סי' כ"ו דס"א ע"א וע' קול בן לוי בתשו' סי' ה' דע"א עג"ד ובכן יש לומר בנד"ז אי הוי כנוגע בגוף העדות או לא דמצד א' י"ל דכיון דלענין הקידו' שהוא גוף האשה אין לו שום נגיעה אם יקחנה רק יש לו הנאה דמבחוץ שהוא שכר הטורח ל"מ נוגע או"ד כיון שאם יתפרד הזיווג אין לו שום שכר מקרי נוגע. ובדבר הזה נחלקו שני שרי צבאות ישראל הראשון מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בשער הגבוה חאה"ע סי' ל"א ושני בקדש ה' מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם אה"ע סי' ט"ו על נדון כזה דהשדכן היה עד על הקידו' דמוה"ר בטל הקידו' מצד פסלות העד שעל ידו נעשה מעשה השידוך והקידו' וקצב לו שכרו ועדיין לא נטל השכר ובכה"ג הוי נוג"ב וכמ"ש הפ"מ והדב"מ ובנ"ד