נושא האפוד תרפג

פסק מרן בסי' פ"ח ס"ך דאין ב' ראויים לקב"ע ואם קבלו לא עשו כלום שמענה ואתה דע לך

הנה (א) דין זה אך יצא יצא מפה קדוש הרשב"א ז"ל בתשו' והובאה במיוחסו' סי' קי"ג והזכירה מרן ב"י בסי' כ"ח מחו' י"ג וז"ל אין ב' ראויים לקב"ע ואם קבלו לא עשו כלום ששנים שדנו אין דיניהם דין עכ"ל. ואתה תחזה דעל היסוד שקבע יתד הרשב"א ז"ל דב' שדנו אין דיניהם דין אינו מוסכם ע' טור וב"י ח"מ סי' ג' דדין זה הוא מחלוקת בש"ס סנהדרין ד"ה ושם נאמר דלשמואל דינו דין אלא שנקראת ב"ד חצוף. והנה אמת דכל הפוס' ראשונים ואחרו' פסקו כר"א דאין דיניהם דין דלא כשמואל ובתוכם הרשב"א אך התוס' והרא"ש כתבו בש' בה"ג דפסק כשמואל. והד"מ באות ב' כתב דהמרדכי רפ"ח דסנהדרין והגהמי"י פ"ב ד"ה סנהדרין כתבו דיש פוסקים כשמואל ובהביטי דברי הגהמי"י בשרשן ראיתי דרב אחאי גאון ז"ל קאי בס' בה"ג דהלכה בשמואל גם המרדכי שם כתב כר"ת כן דעתו (וזוהי שקשה דהמר' שם כח' דבה"ג פסק כר"א וכפי מ"ש התוס' והראש הוא להפך דבה"ג פסק כשמואל ונראה דהוא ט"ס וצ"ל בעל העיטור) ובכן מאחר דאיכא שלשת הגבורים מגדולי הראשונים דפסקו כשמואל מידי ספקא ל"ן. קושטא קאי דאם היה בדיני ממונות. יכול המוחזק לומר דאין דיניהם דין ומאליו דגם הקב"ע מגן שויא אך מאחר דהכא קיימינן באיסור א"א אם נאמר דהקב"ע לא מהני איכא למיחש דלמ"ד דמהני שרינן א"א לעלמא ואין לומר דכיון דיש אופן לעשות הדבר כדין לחזר ולקבל העדות ב"ג וליכא הכא סוג דכיון שהגיד וכו' כיון דהקב"ע לא היתה לפני ב"ד הגון למה לנו לילך לחומ'. הא ליתא דאם נאמר דנפסק הדין דהקב"ע ל"מ אתי לידי תקלה דיתפשט הקול בעיר דהקב"ע לא הועילו ותתחזק בפנויה ואם לא ימצאו העדים דשמא מתו או הלכו למדה"י וכמו שהוא בנ"ד דהעדים אינם בעיר וצריך להביאם פה והם לא ירצו לבא ולמאי דביני ביני תפשט ידה ותקבל קדושין מאחר נכנס במבוכה על הגירושין דלא ירצו לגרש וכפי ס' איזה פוסקי' הקב"ע היתה כהוגן ולכן בכגו"ד יש לנו לילך לחומרא כס' הכנה"ג ודעי' דהקב"ע מהני וכ"כ להדיא הרב"ח ז"ל דלענין קידו' אזלינן להחמיר והוייא ספק מקוד' דאע"ג דהש"ך השיגו. הגאון בתומים סק"ג יצא לישע הרב"ח והעלה גם הוא להחמיר

הביטה וראה להגאון הרא"ם ז"ל בתשו' סי' כ"ד דקאי לענין קידו' כתב וז"ל ואי משום דעדות גרשום לא נתקבלה בפני ג' אלא בפני ב' בלבד וכאילו לא נתקבל עדותן בב"ד כלל וכו'. הרי כבר נחלקו בזה הבה"ג והשאלתות ופסקו כשמואל וכו' וכ"ש שהמחלו' שבין שמואל ור"א אינו אלא בדלא קבליניהו עלייהו וכו' אבל בדקבליניהו עלייהו ובנ"ד שהלכו בבית ראובן מטה וכו' כ"ע מודו שדיניהם דין וכו' ע"כ. ואע"ג דהרא"ם שם בדל"ג עמ' נ"ד תבריה לגזיזיה ואמר אליבא דכ"ע אע"ג דדיניהם דין היינו שלא יוכלו לחזור ולומר הפך דבריהם הראשונים דלא חשבינן זה הגדה בפני ב"ד שנאמר כיון שהגיד שוב אינו חו"מ י"ש זו אינה משלנו דהכא העדים לא חזרו בהם וכי איתשיל לענין לבטל את הב"ד איתשיל ובהא כבר אמר דאזלינן להחמיר כס' הה"ג והשאלתות י"ש ומה גם דדעת ר"ת הכי

איברא (ה) דמוהרימ"ט ז"ל בחאה"ע סי' מ"ג כתב דאפי' לבה"ג שפסק דב' שדנו דיניהם דין יודה דבקב"ע בעינן ג'. וה' כרם שלמה בחה"מ סי' ג' אחר שכתב מ"ש הרא"ם ז"ל בח"א סי' כ"ד דחמירא קב"ע מדיינות סתם הביא דברי מוהרימ"ט הללו וסיים דמשמע מדבריו דחיישי' לס' הרי"ף דבקב"ע אפי' בדיעבד בעינן ג' מומחים והחזיק במעונו מדברי מוהר"ח באסאן ז"ל בתשו' מוהרש"ך ח"א סי' ס"ה שכתב דאפי' הראש דקאמר דבדיינים סגי בחד וגמיר וסביר ה"ד לכוף את הבע"ד לבא לפניהם אבל לענין עדות בעינן ג' מומחים ורמז למוהר"ש ברוך בתשו' מוהרח"ש אה"ע סי' ח"י ומוהרח"ש סי' י"ב שתפס במושלם דהריף ז"ל מילתא פסיקתא קאמר דהלכתא קב"ע בעינן ג' מומחים ואפי' בדיע' ל"מ בלא"ה י"ש. ולפי דעתי נראה דחילוק זה דמוהרימ"ט מידי פלוגתא ל"ן והסייעתא שהביא הכר"ש לזה במחלוק' הוא שנויה. ואם היה הדבר הזה מוסכם דבקב"ע לכ"ע בע"י ג' מומחים ודאי דהוי סיעתא גדולה ועתה דן ק"ו דהשתא אם היו כאן ג' בעבור דאין כל הג' מומחים רק הב' אמרינן דהקב"ע אפי' בדיע' לא מהני כ"ש בשאין כאן כ"א ב' דפשיטא ודאי דל"מ. אך אנן קחזינן דאין זה מוסכם דמוהר"ש ז"ל הביא דבריו מכנה"ג בסי' כ"ח הגב"י ס"ק קכ"ו כ' דאפי' לדעת הרי"ף אינו אלו לכתחילה אבל דיעבד בחד דגמיר וסביר סגי ומוהרח"ש בסי' י"ט הביא דברי הר' בני שמואל הנז' ושוב מכח דברי הרשב"א בתשו' כתב דלמעשה ראוי לחוש ולהחמיר ושכ"כ מוהריב"ל בסי' ח"י דבא"א אין בידנו להקל עי"ש בד' קל"ג ע"ג. ולבר מ"ד ובעיקר חילוקו של מוהרימ"ט שכ' דאפי' דבה"ג שפסק דשנים שדנו דיניהם דין יודה דבקב"ע בעיין ג' יש לדקדק בתשו' מוהרא"מ שם בסי' כ"ד דלא ס"ל לחלק בהכי דבנ"ד שנתקבל עדות הקידו' בפני ב' ואח"ך רצו לחזר בהם העדים אחר שכ' בדל"א ע"ד ואין לפטר את הנערה בלי גט מכח ס' האומ' דב' שדנו שניהם דין וכיון שהגיד שוב אינו חו"מ כתב בדג"ל ע"ב דאפי' לפי ס' הבה"ג ודעי' דמהני היינו לענין שלא יוכלו התובע והנתבע לחזר בהם ולא להחליף טענותיהם אבל לא לענין שיקראו