נושא האפוד תרפ

לכשתנשא לכתחילה וגם לא מהני לה חזקת פנויה כיון דאיכא רגליים לדבר שהיה כאן קידו' לדברי ב' העדים אלו דפליגי אם היה לאחר מתן מעות או קודם מ"מ ודאי שלא תנשא לכתחילה ע"כ ורמזו הכנה"ג בסי' מ"ב הגה"ט אות ט"ז. וע"כ לא קאמר דאם נשאת לא תצא כ"א בעבור שהיה הכחשה בעיקר העדות ולדברי האחד אינה מקודשת כלל כ"ש בנ"ד דבענ' הקידו' אין כאן הכחשה דלפי דבריהם היא מקו' ובכן מבואר יוצא לפי דברי הרבנים הנ"ל דבנ"ד דליכא שום רעותא אחריתי דתא נפקת דגם ריעותא זו דהכחשה פחת"ת היא והקידו' הוו קידו' גמו' וצריכא הימנו גט

ואשא עיני על מה שטוען אחי הנערה על שמה שזאת אומרת שהמקדש הפחידה מקודם באמר לה שאם לא תקבל הקידו' ימית את עצמו ומחמת זה נבהלה וכונתו לומר שהיא אנוסה והקידו' אינם מרצונה. טענתה מהבל ימעט ומלבד דהמקדש מכחישה ואומר שלא הד"מ רק שדבר עמה מקודם באהבה ואחוה ובלי שום אונס והעדים אינם מעידים ע"ז מאומה רק הם מעידים שכשהלכו לגן מצאוה יושבת לבטח ומבין ריסי עיניה היה ניכר שהיה מקוה אותם ולהלן נדבר מזה. עוד בה דאונס דהפחדה וגיזום אי מקרי אונס או"ל במחלו' הוא שנוי בין הפוסקים אי מקרי אונס המוהריק"ו בשורש קפ"ה הביאה מור"ם בהגה בסי' כ"ז ס"ז ס"ל דאונס דהפחדה לאו שמיה אונס דעביד איניש דגזים ולא עביד ושכ"ד מוהר"ם וראבי"ה אך ר"ח ס"ל דמקרי אונס ורבים מהראשונים קיימי בשיטת ר"ח יעו' כנה"ג הגב"י ס"ק ל"א מט"ש ס"ק ט"ז ומ"ש כנה"ג שם הגהב"י ס"ק ט"ו דהביא פוס' דקיימי בשיטת מוהריק"ו באופן דהמחלוקת הננו ערוך מערכה לקראת מערכה ובמילי דממונא המוח' מצי לומר קי"ל כחד מניהו אך לענין אסורא כתבו הפוס' דאונס הפחדה שמיה אונס ע' מוהרנ"ח ח"א סי' ס"ג דק"א מוהר"ח הכהן בס' תו"ח סי' י"ט ובתשובה כי באה בס' פמ"א ח"א סי' י"ז והביא מ"ש מוהרש"ח בפסקיו סי' ו' שכתב דאין לחוש ולהחמיר כדבר ראבי"ה ומור"ם אפי' לענין איסור ערוה החמו'. וכ"כ הפמ"א שם בסי' ח"י דרבים הם הסוברים דהווי אונס וכוותייהו נקיטינן דבתר רובא אזלינן יעו"ש וע' מט"ש בסי' ר"ה הגהב"י ס"ק ב"ך. שדי חמד ח' הכללים אות רפ"א. פאת השדה מע' הא' אות ד' וסי' קל"ה אות ב' ולפ"ז היה נראה לומר בנ"ד דכיון דהפחידה מקודם שהוא יהרג עצמו הא קי"ל אונס דהפחדה הוי אונס לענין איסור הקדושין כמאן דליתנו. אך המעין יראה דכל זה אינו מכמה טעמי. חדא דה' מכתב מאליהו שער ז' סי' ח"י אחר שעמד בענין זה ואסף וקבץ סברות הראשונים דקיימי בס' ראבי"ה רמז להרב"א בתשו' סי' י"ו שכתב דמאחר דכולהו רבוואתא אשר הם עמודי ההוראה ס"ל דמקרי אונס להם שומעים וליכא למעדא מנייהו ואם יחיד חולק כאשר כתב מוהריק"ו אין שומעים לו. סיים הרב וכתב וז"ל אה"מ לא סמכינן עליה בהו דהן אמת דלענין שאינו גט והיא אסורה להנשא לעלמא ודאי שאפי' לא היו אלא מ מיעוטא דמיעוטא סגי למיחש להו אמנם לענין שנאמר שאונס כזה הוי אונס גמור לדונו כדין גט מעושה לגמרי שאם פשטה ידה וקבלה קידו' מאחר שאין תופסין בה וכו' ודאי לית לן למימר הכי דכיון דאיכא ראבי"ה דקאמר בהדייא דאונס כזה לא חשיב אונס וכו' ולדעת מוהריק"ו זה ג"ך דעת מוהר"מ והרא"ש ולפי ע"ד זוהי דעת התוס' ור' הטור והמרדכי מי הוא זה יערב אל לבו להתיר ערוה החמו' נגד הנך ארייותא וכו' י"ש. והביא דבריו אלה ה' גט מקושר בסי' י"ט אות ב' דמבואר דגם במאי דאנן קיימין אם נחוש לדבר האומ' דמקרי אונס ואנו מתירין אותה לשוק הנה לנגדנו סב' הפוס' הרשומים שהביא דס"ל דלא יהוי אונס והקידו' הם קידו' גמו' ובמה כחנו יפה להקל וע' למוהר"ש ז"ל סי' ח"י דנראה דהוי תנא דמסייע ליה. איברא דנעלם ממנו לפי שעה דברי מוהרש"ח והתו"ח והפמ"א וכו' דכתבו דאין לחוש לזה אפי' באסור ערוה. מ"מ איכא למימר דהם כתבו כן בעבור דלדעתם רוב הפוס' הם האומ' דחשיב אונס ואולי אינהו בתר רובא. מיהו השתא דמצינו עוד להקת הפוס' דס"ל כראבי"ה ויעו' ג"ך בס' חקקי לב חה"מ סי' טו"ב דהביא להקת הפוס' מרבני האחרונים דקיימי בשיטת ראבי"ה א"כ מידי ספק לא פלטינן

זאת שנית דל"ד ההפחדות אהדדי דההפחדה האמו' בדברי הפוס' היינו דהנזק מגיע לבעל הדבר למוכר או לנותן אבל הכא אינו מגיע שום נזק להמקדשת דהמקדש לא הפחידה להרג אותה אלא שהוא יהרג עצמו אם לא תקבל הקדושין ומה לה בזה יאכל בדי עורו והוא יחבל בעצמו וזה לא מקרי הפחדה והוא דבר פשוט. והבאתי את השלישית דכתב מוהרנ"ח ז"ל שם וה"ד הכנה"ג בהגב"י ס"ק ל"ז דמקצת מורים הורו שאפי' ר"ח ור' האי ז"ל לא כתבו דאונס דהפחדה הוי אונס אלא כשמסר מודעא אבל אם לא מסר מודעא אע"פ שהוא במקום שכשיש אונס אין צורך למודעא כגון בגיטא ומתנתא אונס דהפחדה לא הוי הונס עי"ש ואע"ג דמוהרנ"ח ז"ל שם לא הונח לו חילוק זה וכתב דכל שיש לנשית לב על הגירועים חשיב אונס אפי' בלתי מסירת מודעא מ"מ היינו דאיכא עדים על האונס רק שלא כתבו המודעא אבל כל דליכא עדים גם איהו מודה דלא מחשבא כלום טענה זאת. וע' להר' פוסק אחרון הובא תשובתו בס' עולת איש ח"מ סי' א' שסמך עצמו ע"ד המורים הנז'. ועל הארבעה דאעיקרא דמילתא מי הגיד לנו דעברו