נושא האפוד תרעח

שהדין עם האלמנה דאזלינן בתר מקום שנשתעבד בו י"ש והתם האשה שהיא הבע"ח והיורשים שהם הלוים עומדים במקום א' ועכ"ז פסק מוהרש"ך דאזלינן בתר מקום השעבוד וזה נראה הפך דעת השה"ג. אך ע"פ האמור הוא נכון

הנה נא ערכתי משפט הן ע"ד הכתובות והן ע"ד החובות ושט"ע. ואתה קורא נעים שא נא עיניך באותייות אשר באו תבחר ותקרב וקח לך. ואם ימצאו דברי חן בעיניך ישמח לבי כי הוא ראשית אונו. המקוה לעשות רצון קונו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט: סימן כ"ב כסלו הפר"ת שאלה מפליב'נא "קדושין"

מעשה בנערה שנשתדכה לאיש ובא ראובן לפנינו וקרא עליה ערער שכבר נתקדשה לו בפני עדים ובידו מכתב כתוב' מהנערה וממנו ומב' עדים והכי כתוב בגויה בכלל הדברים הכתו' שם. אנא הח"מ ריקא בת משה מודית בפני עדים שאני נעשית אשה גמורה ע"פ הדת לאברהם ב' שלמה ומקבלת טבעת זהב לקדושין. ואני נשארת לו לאשה גמור' כדת לעולם. ובראותינו המכתב שביד אברהם הנז' הזמננו לפנינו ליום הנועד להנערה ולראובן ולהעדים. וביום הנועד באו לפנינו כולם רק הנערה לא באה כ"א אחיה הגדול ממנה. וניסה והם אמרו שהנערה אינה חפצה לבא. ואנחנו ב"ד הוזקקנו לדרישתו. יען העדים אשר באו מעיר פליבנה להעיד חפצים ללכת. המקדש טוען. יען שנפשו חשקה בנערה הלזו לימים מקדם והיא גם היא הבטיחתו שינשאו זה עם זה. ועתה כי ראה כי בגדה בו שנשתדכה לאחר מצא אותה ודברה על לבה והלכו לגן העיר והזמין שני עדים ובתחילה עשה המכתב הנז' וקראו וחתמו בפני עדים ואח"ך קדש אותה בטבעת זהב בפני העדים כדינה של תורה וברכו הברכה. אחי הנערה טוען שאחותו אמרה לו שבאותו היום אנסה ותפסה בבגדה באמר לה שאם לא תקבל קדושין הוא ימית את עצמו ונבהלה משמוע הדברים האלה והיא לא הבינה מה היא קבלת הטבעת. ועל דבר זה נתקבלו העדוייות. העד הא' הוא שוחט העיר ואח' האייום והגיזום כדחזי קם ע"ר והעיד בתוע"ג וכה"ד: און דיאה די מארטים לה אורה 10 אנטיס די מידייו דיאה איסטאבה דיזריפוזאדו אי מי טופאבה קון און אמיגו ביביינדו אונוס קואנטוס קופיקוס די ראקי מי קומבידו אברהם שלמה אה איל בופי די לה גואירטה פור אונוס קדושין די קאמינו אינטינדי קי איס פור איל איספוזו די בארנה איסטובי אבלאנדו פור אקיל איספוזו. אברהם שלמה דיקלארו קי נון סי טראטה פור איסטה קיסטייון אי נוס מילדו אונה דילקאראסייון אינטרי איל אי לה מוגאגה ריקה ב' משה פור סו אנ- גאזאמינטו לו אפירמימוס אין מיטיינדו איל אנילייו אה ריקה לי אימביזי קי דישירה ברוך מחדש חדשים כבני משה וישראל אי דישו איסטו אין מיטיינדו איל אנילייו. לי דימאנדארון לוס עדים אה לה מוגאגה סי איסטה קונטינטי אי ריספונדייו סי] לה מוגאגה איסטאבה בי- סטידה די לוטייו עכ"ד שאלנו ממנו אם זוכר בכמה לחדש היה הדבר והשיב שאינו זוכר. המקדש הכחישו שלא קרא אותו לקדושין לעיר אחרת כמו שאמר העד. בא העד הב' ואחר האייום והג' כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתו' ע"ג וכה"ד דיאה די מארטיס ב נואימברי אנטיס די מידייו דיאה מי אינביטו אברהם שלמה אי מי דישו אין לה גואירטה באס אה טופאר אה ריקה ב' משה פור אזיר און אקטו טופה אה איל חזן. אין איסטו אינדומי אה בושקאר נייה אינקונטרי אה אברהם שלמה קי סי איבאן קון איל שוחט. סי רינדיירון אה לה גואירטה אי טופארון אה ריקה הנז'. אברהם טומו און פאפיל אי איסטובו איסקריביינדו איל שוחט איסטה אבלאנדו פור איל פרימיר איספוזו דינה נובייה אברהם איסקאפו אי סי לי דישו קון איסטי אקטו טי איסטרס קאזאנדו קון איל אי איס קדושין. דיספואיס קיטו איל אנילייו אברהם שלמה אי לי דישו אה אילייה הרי את מקודשת בטבעת זו עדמו"י. אי לי אגוסטו אלה מוגאגה קי איסטו איס קדושין. לה מוגאגה אישטאבה ריפוזאדה אין סו דעת עכ"ד הע"א מקיים ואומר כי מה שאמר המקדש היינו הנוסח שדבר מקדם וכי הוא עשה בערמה כדי שלא יחולו הקדושין. וי"ל שהיע' הב' הוא מגלח זקנו בתער ופותח חנותו ביום השבת. שאל ישאל. מה משפטה ולמי הנערה הזאת

תשובה: על מה שקבלו שלא בפני האשה והסכמת הפוס' היא דקב"ע הקידו' צריכה בפני האשה וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' מ"ב אות ט"ז ליכא למיחש כלל דמלבד שכבר שלחוה לקרא לה ולא באה ואין בדעתה לבא באשר אמרו קרובים. ומ"ג שהעדים אצים שרוצים לחזור לעירם ולזה באו בכה"ג מקבלין עדות שלא בפניה וכמ"ש מרן בחה"מ סי' כ"ח סט"ז ובהגה שם. והנה אמת דאחר שנתקבל העדות גילה לנו אחד מהעדים דדעתו להתעכב פה. מ"מ בשעת העדאה לא נודע הדבר וכתב מוהרי"א בסי' ד' הביאו הכנה"ג בחה"מ הגה"ט ס"ק פ"ו דהעדות הוי עדות. ועוד מה נעשה על העדות הב' דלא יכול להתעכב אפי' רגע כ"ש דכבר נתברר לנו דהנערה