נושא האפוד תרעז

ללוה או למתעסק וכאשר ראינו בדבריהם דרבנן הנז"ל באות ט'. אך אם אמר יאמר המתעסק שאינו רוצה בפשרה ורוצה לזכות בטענת קי"ל או שרוצה ללכת אחר דינא דמלכותא שגזרו שיפרע באנקא נוטא של נייר אין מי יאמר לו מה תעשה וכנז' באות י"א

אפס (ט"ז) כי עז כי בנ"ד קיימינן דאין הסך הלואה כי אם נתנו לראובן בתו' עסקא וקי"ל האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכמ"ש בחה"מ סי' ק"ח ונראה דמשתנה הדין. והן קדם נחזי אנן גבי מפקיד מעות אצל חברו דקי"ל מותרין ישתמש בהן ובזה"ז כולנו כשלחנים וכמבו' בחה"מ סי' רצ"ב. אם הפקיד אצל חברו מעות מותרין להשתמש בהן דרשות יש לו להשתמש ושוב עלו המטבעות והנפקד רוצה להחזירם לו במעות אשר ה"ן חליפות אי ש"ד מי נימא דיכול המפקיד לומר זהובים נתתי לך החזר לי אותם המעות בעצמם או יכול הנפקד לומר כיון שהיה לי רשות להוציאם הו"ל מלוה בידי ויש לי רשות להחזיר לך מעות אחרות אשר שמם עליהם. וכבר עמדו הפוס' לענין פקדון שיכול להשתמש אי יש לו דין מלוה או לא דכפי דעת הש"ך בסי' רצ"ב סק"ח וסי' מ"ז סק"ט וסי' ע"ג ס"ק נ"ה הוא דדעת התוס' במציעא דפ"ט דאם תובע אותם המפקיר קודם שהוציאם הנפקד יכול ליתן לו מעות אחרות דכיון דנתנם לו מותרים הרי הן שלו מעכשיו וקמו ליה זוזי בהלואה וכ"ד הטו"ז בסי' מ"ג. אך לדעת הסמ"ע והרב צבי בהגהותיו על הטו"ז בסי' ע"ג אם לא הוציאם עדיין אינו יכול להחזיר לו מעות אחרות דעדיין אין להם דין מלוה ורוב האחרו' קיימי בהך שיטתא ע' פ"ת סי' רצ"ב סק"ג וע"כ לא נחלקו אלא קודם שהוציאם אבל לאחר שהוציאם אליבא דכ"ע יש להם דין מלוה ע' היטב בדבריהם. ולכאורה היינו יכולין לומר דאפי' למאי דקי"ל האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ל"מ דעל פלגא מלוה יכול ליתן לו מעות אחרות היוצאות עתה וכנז' אלא אפי' על פלגא דפקדון כיון שהוציאם יש להם דין מלוה ויכול לפרוע לו כמו שירצה

לעמת זה (י"ז) חזינן להש"כ ז"ל דהגם דאינו מארי דהאי דינא דפקדון אפי' לא הוציאם יש להם דין מלוה בעסקא מודה דאינו יכול לתת לו מעות אחרות וכמ"ש בב"י סי' מ"ז וז"ל בעסקא דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון לעולם החצי של פקדון של הנותן הוא וכל הריוח שמגיע מן החצי הוא של הנותן ואין לו רשות להתעסק באותו החצי של פקדון לצרכו אבל במעות פקדון יש לו רשות וכו' עי"ד דהודה להסמ"ע בזה. וא"כ בנ"ד דקבלם בעסקא דהוי פלגא פקדון שאינו יכול להשתמש לצרכו ה"ז חייב לתת לו זהובים בעין כמו שקבלם דבפקדון כה"ג ליתנהו להני טעמי לא מחלוקת הפוס' בעליית וירידת המטבעות ולא דינא דמלכותא. ואחר החיפוש ראיתי לה' לב מבין בדקצ"א ע"א שעמד בזה והביא דבמחלו' הוא שנוי דין זה בין ה' פאת נגב וה' מים שאל ואחד הרואה יראה דאית ליה קי"ל למתעסק וזוכה בטענתו והיותר נכון הוא הפשרה יעוש"ב ובס' מנחת זכרון דמ"ה ע"ב

ולאשר אמר (ח"י) בעה"מ שחייב לפרוע לו כמקום השעבוד וכפי דבריו בעירו לא יש גזרה זו. באזנינו שמענו כי בכל המלכייות אין הזהב נראה בעין והוציאו באנקה נוטא וגזרו שיפרעו באנקה נוטא נגד המטבע הכתוב בשטר. אמנם אם האמת כן דבמקום השעבוד לא היתה שם גזרה מאת המלכות פשיטא דהוא חייב לפרוע לו ממעות היוצאים שם וכמ"ש בכתו' דקי"א ופסקו מרן בסי' ע"ב דהמוציא שט"ח על חברו אם היה כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל. ודע דכתב השה"ג ומביאו הש"כ בסי' ע"ד והבאה"ט שם סק"ג דאם הלוה מצא למלוה חוץ מעירו למקום ישוב ורוצה לפרוע לו מעות שאינם נתנים להוצאה בעירו רק שם במקום שרוצה לפרוע והלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי נראה ודאי דצריך לקבלם כיון שבאותו מקום שרוצה לפורעו המטבע ההוא ניתן להוצאה וכו' עי"ש. ולכאורה ק' דלפי האמור דבחוב אזלינן בתר מקום השעבוד איך יתכן דין זה דהשתא כל שהמעות יוצאות הכא והתם אלא דיש קצת הפרש ביניהם אמרינן דצריך לפרוע לו כמקום השעבור היכא דאינם יוצאים בהוצאה כלל במקום השעבור מבעייא דלא יוכל לפרוע כעיר שבה הפרעון ולמה בכי הא לא אזלינן בתר מקום השעבוד. ואין לחלק בין נמצא המלוה בעיר הפרעון ללא נמצא כיון דבההיא דהוציא שטר הכתוב בו בבבל לא חילקו בזה ומסתמא משמע דאפי' נמצא המלוה בעיר הפרעון מיירי מדכתב המוציא שט"ח על חברו. והנלע"ד הוא דמרן איירי במלוה בשטר וכתוב בו מקום השעבוד והשה"ג מיירי במלוה ע"פ דכיון שאין כאן שטר הו"ל ככתוב בו סתם דפסק מרן שם דמגבהו במקום שהוציאו וכיון שהמלוה שם במקום הפרעון הו"ל כהוציאו שם דמגבהו מאותו ממון ואשמועינן ריבותא השה"ג דאפי' דהמעות הללו אינם יוצאים בהוצאה בעיר המלוה עכ"ז יכול לפורעו במעות הללו ועכ"ז לא תקשי מדברי השה"ג הללו למוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' ק"ן שנשאל על אשה שנשאת בפירארה ושטר הכתו' והנישו' נעשו שם וכתוב בכתובה סך אישקודוס זהב וכי ארכו הימים נסעו משם ובאו לאישקופייה ונפטר הבעל ובאה האלמנה לגבות כתובתה ועלו האישקו' והיורשים רוצים לפרוע לה כשעת הנישו' וזיכה הרב לאשה מטעמים שונים ושוב כתב דאם בפירארה שוים האישקודוס כמו ששוים פה תוגרמה או ששוים כמו שהיו שוים בשעת הנישו' ותאמר האלמנה שרוצה לגבותם באותו ערך ששוים בפירארה הדבר פשוט