נושא האפוד תרעה
Nosei Ha-Ephod 675 · נושא האפוד · free full Hebrew text
Open in the reader →דהוי כחוב ולא זכיתי לירד לסוף דעתו לבא לכלל ישוב וצל"ע העודף
ולכל הדברות אף לפי דברי מוהרש"ך במקו' הנ"ל בנדון שלפנינו הדין הנו נצב על עולתו דהיורשים נותנין לה באנקא נוטא זהב דהיה עליו שם נאפוליאון דאפי' לפי דבריו שצריך לתת לה מה שכתוב בשטר הן ביוקר והן בזול הכא כיון דבפרוע לה הבנקא נוטא הו"ל מה שכתוב בשטר לא נשאר עוד להאלמנה מה לטעון אע"ג דעל האמת היא נוטלת פחות ממה שהכניסה וכמו שכיוצא בזה כתב מוהרש"ך ח"ב סו"ס ר"ל וז"ל ואין לערער ע"ז שאע"פ שבשעת הנשו' היה שוה הגרו' ק' לבנים ועתה בשעת הגביה שוה שבעים לא יגרע לה מסך מספר גרושיס הכתובים בכתובה וכו' עי"ד ה"ה הכא הגם דהנאפוליאו' של באנקא נוטא היה שוה בעת הנישו' ך' ליבוס מזהב ועתה אינו שוה כי אם לרביע מ"מ כיון ששם נאפו' היה עליו בשעת הנישו' ואם הכניסה עשרה נאפו' מבאנקא נוטא היו כותבים בכתו' עשרה נאפו' זהב א"כ עתה לא יגרע ממניינם ועפ"ז נקיים אנחנו גם ממ"ש הפ"מ בח"ב סי' צ"ו וז"ל ע"כ לא הונהג מנהג זה (דפשרה) אלא כשכתוב בכתוב' אשפרו וכו' אך כשנתחייב בכתובה לתת גרו' כגון שכתוב סך גרו' דאם בודאי להתחייב בגרו' נכתב אז לא הונהג שום מנהג ונשאר הדבר לדין המוזכר בגמר' שיפרע לה גרו' אף אם הוקרו על הכל צריך לפרוע במספרם כמשפט הכתוב בכתו' וכו' עי"ד דהיינו משום דאין כאן מטבע שיהיה עליו שם גרו' כמשפט הראשון משא"כ בנ"ד שהבאנקא נוטא היא כמשפט הראשון שוה ך' ליבוס וכתוב עליה זהב דגם הם יודו דנותן לה בתורת פרעון ובכגון זה בטלה מחלוקת בין הפוס' הנ"ל ולא נשאר עוד שום טענת קי"ל
ואתה (י"ג) תחזה דכל האמור פה מריש ועד כען היה בהניח דשטר כתובה הרי הוא כחוב בעלמא ואין ביניהם כמלא נימא וממילא דשייך לומר כמו שנחלקו בחובות דעלמא כך נחלקו בכתובה ובאים לזכות היורשים או הבעל מטעם קי"ל או מההיא דמטבע ידוע דאמרן דאז אינם זוכין מטעם קי"ל כי אם לכ"ע וכדאמרן אכן כאשר תשא עיניך בנוסח הכתובות כאשר כתוב בנוסח ההשבון נראה דאינו שייך בכתובה כל הפלפול הנ"ל ולכ"ע כגוונא דנ"ד אינו משלם אלא כשעת הנישו' וזהו הנוסח הכתוב שם שאם תמות בלי זש"ק נתחייב החתן להחזיר ליורשי הכלה סכום הנדונייא לפי הערך שקבלן המעות לפיהן והמטלט' וכו' דמבואר דלא אזלינן בתר יוקרא וזולא כי אם לפי מה שקבלן וכמ"ש ה' בארות המים באה"ע סי' י"ג דקע"ד ויעו' בסה"ק אבני האפד בתשו' סי' א' דאין בין השבון לכתובה שום הפרש כלל דדין השבון עם יורשי האשה כדין האשה שבאה לגבות וכמ"ש ה' באה"מ שם משם מוהרשד"ם וכ"ש הוא בכתובה דאין לה בזולא כלל וכמ"ש מוהרש"ג ז"ל בס' משפטים ישרים סי' מ"ט וה"ה ביוקר וא"כ כל מה שכתבנו עד עתה רוח הולך לכתובות שלנו. איברא דבכתובות של סופיאה דאין כתוב בלשון הזה רק דחייב להחזירם כפי מה שהכניסה אין להכריע ממנו לשום צד אך בכתו' של שאלוניקי שכתוב בהן כן נראה דאין כאן ספק דאליבא דכ"ע אינן חייבין לשלם כי אם לפי הערך שקבלן דהיינו לסך ך' ליבוס הנאפוליאון אמנם שא נא עיניך וראה בשאר התנאים הכתובים שם ונהפך הוא ואזי תאמר בפיך ובלבבך דחייבים היורשים והבעל לשלם בכתובה נאפו' זהב כפי ערכם ושיוויים של שעת הפרעון לכ"ע
ראשונה (י"ד) יצ"ע התנאי הכתוב בכתו' דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכתב מוהרש"ך בח"ב סי' ר"ל וז"ל ואומר דמלתא דפשיטא היא דאפי' כתוב בשטר הכתובה שחייב לתת לה סך מעות בסתם דהיינו שנתחייב לה חמשים אלף לבנים ובשעת קבלת הנדונייא היו שוין לע' מאה ועתה בשעת הגבייה שוין לע' שבעים או להפך שבעת קבלת הנדונייא היו שוין לע' שבעים ובעת הגבייה היו שוין לע' מאה לעולם נותן לה ע"פ מה ששוין בעת הגבייה כיון שכתוב בכתו' שאם פחתו פח"ל ואם הותירו הותי"ל דתנאי זה משמע נמי לענין יוקרא וזולא ע"כ וע"ע לו בנוספות סי' ז' וכתב מוהרש"ג ז"ל בס' משפטים ישרים סי' מ"ט דמדברי מוהרימ"ט בח"ב סי' ו' נראה שהוא מסכים לדברי מוהרש"ך. וכול דברי מוהרש"ך מבוארת דכשהיה שוה הגרו' לע' מאה לבנים היו קונים חמשים אלף בסך ת"ק גרו' ועכשיו כשרוצים לקנות חמשים אלף צריך לתת יותר משבע מאות גרו' כיון שהגרו' שוה שבעים נמצא שפחתו הלבנים דהת"ק גרו' אינם נותנים כי אם לה' אלף לבנים וכשמחייבין אותו לשלם כשעת הגבייה הוא סובל הפחת המשלים ן' אלף אבל כשהיה שוה הגרו' בעת הנישו' שבעים ואז אם צריכים לקנות ן' אלף לבנים היה צריך שיתנו שבע מאות גרו' ויותר ועתה באלו הגרו' קונים שבעים אלף נמצא שהוקירו הלבנים ואז הותירו לבעל. זו היא כונת מוהרש"ך בפשיטות ויבא בשלום עם המאמר אם פחתו פחתו ברישא והדר אם הותירו הותי"ל והוצרכתי לבארו מפני הטועים. ולפ"ז היכא שכתוב בכתובה לע' עשרה נאפו' והיו שוים בעת הנישו' לע' ק' ליבוס האחד ואז היה די במאתיים ליבוס לקנות עשרה נאפו' ועתה בשעת הגבייה שוה נאפו' אחד ק"ן ליבוס באופן דלקנות עשרה נאפו' צריך אלף ות"ק ליבוס ואם נקנה הנאפו' בערך שהיה בשעת הנישואין לא נוכל לקנות כי אם נאפו' וחצי נמצא דהנאפו' הכתו' בכתובה נפחתו והפחת הוא לבעל