נושא האפוד תרעג

ירדו מחוקקים וגזרו שכל מי שנושה בחברו נאפוליאון זהב אע"פ שנתן לו בזהב ממש וכתוב בשטר זהב עכ"ז יפרע לו צאעו' בנייר דהיינו באצקה נוטא הכתוב שם זהב לבד כאשר כתוב בשטר זהב מורגש דפירושו שאם יפילהו ארצה ישמע קולו דאז חייב לפרוע לו זהב ממש וכן נוהגים בכל בתי ההלואות הגדולים שבמלכות. ובשטר כתובה דאנן קיימינן ביה אינו כתוב בו אורו איטיטיבו שר"ל זהב ממש פשיטא ודאי דבזה אמרינן דינא דמלכותא דינא וחייב המלוה לקבלו וכמו שכ"כ בפירוש מור"ם בהגה ביו"ד סו"סי קס"ה וז"ל ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע מטבע החדשה הולכים אחר גזרת המלך והוא דעת הרמב"ן ור"י וכ"כ הרשב"א בתשו' כפי מה שהביא בשמו מוהר"ש דורן ז"ל בח"ד מהתשב"ץ סי' י"ז וכ"כ השה"ג בפ' גט פשוט דאם יש מאמר המלך ויגזר כמה יתן למלוה בהתחלף המטבע הדין כפי מה שיגזר המלך עי"ד. ואע"ג דמור"ם בד"מ ובהגה בח"מ סו"סי ע"ד כתב דיש חולקין ורמזו האחרו' דהלא המה הרא"ש בתשו' כלל ק"ג והריב"ש בסי' קצ"ג בצדק השיג בזה הש"ך ביו"ד שם סק"ח דלא נמצא כן בתשו' הראש' ובתשו' הריב"ש כתב בפירוש להפך ובח"מ סי' ע"ד ס"ק כ"ח הביא להקת הראשונים שהסכימו כן דבזה צריך לילך אחר גזרתו של מלך עי"ד וגם אני אביא מין החדש שכ"ד מוהראנ"ח ח"א סו"סי ק"ד והגאון תומים בסק"ג עם מה שיישב דברי מור"ם במה שהבין בדעת הרא"ש עכ"ז פסק לדינא דיש לילך בזה אחר גזרתו של מלך ויעו' חת"ס חחה"מ סי' נ"ח מ"ב והנמש'. ואם ראה תראה להפ"מ בח"ב סי' צ"ו שחולק בזה שם אתה רואה דהחילוקים שכתב להציל נדונו מסוג זה לא שייכי לנ"ד וכמו שיראה המעיין. ומה שהביא משם הבעה"ת ז"ל כבר הביאו הש"ך ומבואר דגם הוא מודה להרמב"ן דאין זה דומה למ"ש הפוס' דיש עניינים דל"א בהו דד"ד דענין המטבעות הוי ענין המלכות יש"ב ומן התימה על הפ"מ ז"ל דלא עלה על שפתיו דברי מז"ה מוהראנ"ח שכתב דגם בענין פרעון החובות נאמר זה גם מוהרימ"ט באה"ע סי' ב' רמזו הכנה"ג ביו"ד סי' קס"ה הגה"ט סקד"א כתב וז"ל ל"א דד"ד כי אם כשתיקן בפי' על הפרעון כמו שהביא דברי מוהריב"ל שכ"כ משם תשו' ר"ת וכן ביאר הריב"ש בתשו' קצ"ז שאם לא ציוה המלך על פרעון החובות בפירוש מה"ד לפרוע מן המטבע הישן היפה שהלוהו אלא שאם המלך צוה בפירו' שכל אדם יקח בכל מלכותו המטבע הגרוע בערך היפה ושיוכל לפרוע חובותיו בו ודאי דד"ד ע"כ וכ"כ הרדב"ז בחדשות ח"א סו"סי תק"ס וע' מט"ש סי' ע"ד הגה"ט ס"ק מ"ה

ברם דא עקא מ"ש עוד מוהרימ"ט שם וז"ל ועוד בענין זה דאפי' היה גוזר בפיר' על פרעון החובות ל"א בהני דד"ד אלא כשמשפטו חרוץ שיהא המטבע הזה מתקבל בכל הדברים כמו הראשון וכו' אבל כיון שאין בידו להעמיד שיהיו אלו המעות מתקבלים ועוברים לסוחר כמו הראשונים לענין הפירות אלא בתבואה וכלים אדרבא נתייקרו על חד ארבע וגם לענין כל הסחורות הבאים מארץ מרחק ממלכייות אחרות שאינם מוכרים אלא לפי משקל הזהב והכסף ואף אם יגזור לא תהא גזרתו מתקיימת לענין הלואה או חוב שבין אדם לחברו כיצד תהא גזרתו קיימת שהלוה לחברו ששים אלף לבנים שהם אלף זהובים וקבל בפרעון ששים אלף לבנים שהם ת"ק זהובים ואפי' אם היה גוזר בפירוש האי לאו דינא דמלכו' רק חמסנותא דמלכותא יש"ב ובס' מקור ישראל ח"מ סי' מ"ח וה"ד מוהרימ"ט אלה הרב כנה"ג ביו"ד שם הגהב"י ס"ק י"ז והא איתא בנ"ד דשאר המלכים אינם לוקחים הבאנקא נוטא מך' ליבוס בתורת זהב הגם שכתוב בו זהב וכפי דעתו לא שייך כאן דד"ד. אך מלבד דלא ראינו להפוס' שחילקו כן וסתמא אמרו דכל שהמלך גוזר שיהא הפרעון כן דד"ד ומשמע דלא ס"ל חילוקו של מוהרימ"ט. עוד בה דגם שאר המלכייות לוקחים הבאנקא נוטא בערך ק' ליבוס כשיווייו רק דאעיקרא יש הפרש בין המלכייות בין המטבעות מצד החירום ולכל מלכות יש לו מטבע בפ"ע וא"כ יכול הלוה לפרוע באנקא נוטא של נייר דהיינו הנאפוליאון לסך שהיה שוה בשעת החיוב אע"ג שהנאפו' זהב שוה עתה כפלי כפליים ממה שהיה שוה בשעת הנישואין. באופן דלפי כל האמור פעיקא היא הדא איתתא שטוענת שיפרעו לה הנאפו' כזהב כדהשתא וצוחא ולית מאן דאשגח בה אי משום ד"ד ואי משום דהיורשים או הבעל מוחזקים ולשונם תהלך באר"ש דקי"ל כס' מוהרשד"ם ודעי' דאם הוקרו המעות משלם כשיווי שהיו שוים בשעת השעבוד ואינה מפסדת כלום דמה שהביאה היא נוטלת ומזלה גרם ומלתא (י"ב) בלבי נטרת ויכילנא מימר דבנדון זה דקמן דינא הוי דלכ"ע יכו' היורשים לתת לה באנק נוטא מ"ך ליבאס וכאשר אבאר בה"י. הנה רמב"ם פי"ו מ"ה הישות ופסק כן מרן בש"ע סי' ק' ס"ה כתב וז"ל ואם פירש בכתו' מטבע ידוע בין בעיקר כין בתוספת ה"ז כמלוה לחברו מטבע ידוע וגובה ממנו כמו שכתוב בכתו' והוא מוסכם מכל הפוס'. וה"ן כיון שכתוב בכתובו' בין הכל מאה ועשרים נאפו' זהב הרי כאן מטבע ידוע וכיון דהבאנקא נוטא מך' ליבוס היתה יוצאה בהוצאה כמו הנאפו' זהב בעבור שכתוב שם זהב ומי שהיה חייב לחברו נאפו' זהב שהיה שוה ך' ליבוס זהב היה נותן לו באנקה נוטה מ"ך ליבוס שהיה כתוב שם זהב ולא אותה שכתוב בה ך' ליבוס כסף נמצא דגם הבאנקא נוטא היה נקראת נאפוליאון רק שלא היתה נקראת נאפו' זהב והעלייה היתה דוקא בנאפו' זהב יען כי הזהב אינו מצוי