נושא האפוד תרעב

הוסכמה מהרבנים אשר בארץ החיים המה ולא אחד מהרבנים שקדמוהו שיעלה על שפתיו הסכמה הלזו ובפרט שראינו למוהרש"ך ז"ל שהיה מהגדו' שבדור מוהרש"ה ובח"ב סי' קכ"ח כתב דהסוחרים קבעו מנהג בעצמם דכל הלואה ועסק שנעשה בזמן היות הגרו' לע' מאה והגיע זמן הפרעון עתה שירדו לשמנים היו מתפשרים ביניהם ופורעים חובותיהם לע' תשעים וכו' ולא עלה על פיו שכבר יש הסכמה מרבני שאלוניקי לפשר ודוחק לומר שהסכמה האלה נתפשטה בעיר ולא קבלוה כל בני העיר ולאט לאט נשתכחה

ובחפשון יצאתי ומצאתי למוהרש"ך ז"ל בנוספות סי' ז' שכתב וז"ל בענין החובות אשר נתחייבו הלוים למלוים פה שאלוניקי יע"א בזמן שהיה הגרו' לע' מאה עלתה הסכמת העיר אחר ירידת הגרו' לע' שבעים שיפרעו החובות ההם ל"ע שמנים ע"כ גם בח"ב סי' פ"ז זכר עשה מוהרש"ך להסכמה זו עש"ה וכפ"ז דברי מוהרש"ה ועדותיו נאמנו מאד ומן התימה דלא בא כזאת במוהרשד"ם ובמוהרי"א ז"ל רבני שאלוניקי שבאותו הדור. והסכמה זאת נראה דנתפשטה פה סופיאה יע"א וכמ"ש הזל"א בח"מ מע' המ' דשכ"ב ע"א שכתב וסוגיין דעלמא בחובות לפשר כמ"ש בתשו' מוהרש"א וכן הורה מוהראנ"ח כנודע ושאר אחרו' ואפילו היכא דאייקור או זיל פירי השוו מדותיהן וכו' עי"ש. (ונעלם דבר מה' מוהרשב"ח ז"ל בס' אמר שמואל חיו"ד סי' ב' דהתם היה השאלה מעיר סופיאה וזיכה ללוה מטעם קי"ל ולא עלו על שפתיו דברי הזל"א הנ"ז דאיהו מהני אתרוותא וכתב דסוגיין דעלמא לפשר) ומה שהזכיר בפשרה זו למוהראנ"ח וגם מוהר"י באסן בתשו' הרימ"ט חיו"ד סי' מ' כ"כ בשם מוהראנ"ח אנכי לא ידעתי איה מקום כבודו של מוהראנ"ח בתשובותיו דבתשו' ס' ק"ד לא כ"כ ומצאתי אחר החיפוש לה' מוהר"י קונקי ז"ל בס' אורים גדולים דצ"ה ע"א שנרגש בזה וכתב דאחר שכתב מ"ש בתשו' הנ"ל ראה שרע עליו המעשה ותיקן שיחלוקו. ואע"ג דבדברי הר' הנז' לא בא בפיהם דהמנהג לפשר כי אם בחובות אבל בכתובה לא פירש מ"מ מאחר שאמרנו דכתובה כחוב נראה לכאורה דאין לחלק ביניהם ויעו' כנה"ג אה"ע סי' ק' הגהב"י ס"ק ק' גם היד"א שם ס"ק כ"ח כתב דבענין ירידת המטבעות ועלייתן כמו שהדין במלוה כך הדין בכתו' ולענין המלוה הסכימו כל בתי דינין לעשות פשרה בין המלוה והלוה בין בעלית המטבע בין בירידת המטבע וכהוראת מוהראנ"ח ז"ל וכו' עי"ש ומוהר"י בורלא ז"ל אחד מחו"ר ירושלם העלה לפשר ע' מקור ישראל ז"ל חה"מ סי' מ"ח. וכן מנהג אנדריאנופולי כפי מה שהביא ה' מנחת זכרון ז"ל בע' מטבע דמ"ה ע"ב משם מוהר"א גירון ז"ל. וא"כ גם אנן בדידן דיתובי יתבינן בארץ סופיאה יע"א יש לנו לפשר כפי מה שהעיד הזל"א ז"ל. וכן מצאתי בפי' למע' חר' שבתי הכהן זל' מר דיינא שבזמננו דהעד העיד בנו דבש' התר"ך בא' מעשה לפני מוהר"א אשכנזי ז"ל מ"ד הדין ובנו הר"ר יצחק ז"ל ועשו פשרה בין על שט"ח ובע"ח כיון שהיתה הירידה יותר ממ' לק' ועשו פשרה לפי מ"ש הפוס' וס' שעות דרבנן (ראה נא בס' שעות דרבנן סי' ג' וי"ב שדבר בע"ז ולא הוזכר שם רמז מפשרה) ויעו' בס' פרח שושן חה"מ כ"ד סי' א' ד"ע שכתב דלא השוו מדותיהם הפוס' בענין הפשרה. וכפ"ז טענת קי"ל שטוענים היורשים או הבעל גופיה לא אהנייא תו כיון שעלתה הסכמת הפוס' לפשר וכן נהגו דור אחר דור ותו אין לבא אל שער המשפט בטענה זו

ופי (י) יגיד דעדיין לא נטהרנו מהספקות לגמרי ובפרט להוציא ממון מאחר דלא מצינו דהוזכר בהסכמה הלזו בפירוש כי אם דוקא חובות והלואות ולא שת בתוכות ענין כתובות וכיון דלא פירש בהסכמה כי אם חובות והלואות איפשר שהסכמה היתה רק על אלו אי מטעם דלה שכיחי כולי האי כמו החובות וההלואות ואי מטעם דכיון דבכתו' דינם חלוק לפי המקומות דאיכא דוכתי דכתבי שופרי דשטרא ואזלי בתרייהו ואיכה דוכתי דכותבין נוסח הכתובות בלתי שום יפוי כח ואז שייך לומר מקולי כתובה ואיכא הפרש בין נדונייא למעו"ב ותוס' וכיוצא וא"כ יד המוחזק עה"ע לומר קיים שטרך נחית לדינא הבא ראיה דגם על הנדונייאות נתקן דבר זה וטול והו"ל ספק בהסכמה ומספקא לא מפקינן ממונא. ותבלין מצאתי לזה מדברי ה' פ"מ בח"ב סי' צ"ו שכתב וז"ל כל הרשום הוא אמו"ץ לענין מלוה ולוה אף במונח שלא היה כתוב בשטר כי אם אשפ' לבד בלי הזכרת גרו' אמנם לענין כתובת אשה הוגד לי ומזקנים אתבונן כי בעירנו קושטא מנהגם של ישראל בעליית וירידת המטבעות לפשר באופן זה בעליית הגרו' שהמדודין נפרעין ע"פ הערך השוה בשעת כתיבת הכתו' וסך הנדונייא עושין פשרה ביניהם מחצה ע"מ וסך התוספת ע"פ הערך השוה בשעת הפרעון ע"כ הלא תראה שעם שה' פ"מ היה מרבני קושטא ונין ונכד למוהראנ"ח בעל התקנה לפשר בחובות עכ"ז בענין הכתובה היה חילוק בסדר התקנה. ואף אנן נאמר להני אתרוותא דלענין ירידה ועליית המטבעות בכתובה לא נתקן לזה הפשרה הנ"ל ומי יודע אם עשו הפרש בין נדונייא למדודין ותוס' או עשו הכל בהשואה אחת או מעולם לא נטפלו בענין הכתובות וחזרנו לענין ראשון דנשאר זה במחלו' הפוס' ויד המוח' עה"ע יהיה הבעל או היורשים לומר קי"ל בספק הרב המזכה אותנו לפרוע הסך כשעת השעבוד ולא כעת הזאת

ואני (י"א) אמרתי אגלה אזנך דתו איכא הכא טעמא רבא אמתני ותקיפא לזכות ליורשים הלא זאת. שבאי כח העדה המנויים מצד העם והשררה הם אנשי השם (הקאמארה) ונאספים כאחת וכל ענייני המלכות והעם